השלום עם סעודיה והאיום הגרעיני מאיראן: יחסי ביידן ונתניהו כרוכים באינטרסים משותפים

למרות המחלוקות:הצהרות המנהיגים בפתח הפגישה העידו על רוח חיובית. ניכר שרה"מ נתניהו ממוקד בשני נושאים: השלום עם סעודיה והאיום הגרעיני האיראני. ביידן הזכיר את הצורך לשמור על הערכים הדמוקרטיים המשותפים למדינות, וסביר להניח שנושא הרפורמה המשפטית עלה במהלך הפגישה, שכן הוא בעל משמעות בהקשר של ההסכם עם סעודיה.

האגוז הקשה לפיצוח יהיה הדרישה הסעודית להכרה בינלאומית בתוכנית גרעין שלה - דבר שלו התנגדו בעבר ישראל וארה"ב

הנשיא זקוק להישג מדיני מרשים, שיעלה את מצבו בסקרים לקראת הבחירות ב־2024. הסעודים מתעקשים על הסכם שיאושרר בסנאט, ולא בהתחייבות נשיאותית שעלולה להיות מבוטלת על ידי נשיא עתידי. זאת מכיוון שהרפובליקנים ודאי יתהו מדוע שיעניקו לו הישג מדיני ערב הבחירות, והדמוקרטים יסתייגו מהענקת ניצחון לנתניהו וליורש העצר הסעודי בן סלמאן ללא התקדמות משמעותית לקראת הגשמת חזון שתי המדינות. במצב הזה הנשיא חושש שהמאבק סביב הרפורמה בישראל, והטענה שהממשלה פועלת להחליש את הדמוקרטיה, יחזקו את הגורמים המתנגדים להסכם במפלגתו.

בנושא הפלשתיני - הממשלה הנוכחית אינה יכולה להעניק מחוות לפלשתינים, הנדרשות על ידי הסעודים והאמריקנים כאחד, ויכול להיות שנתניהו יסתייע בביידן בניסיון להרחיב ולמתן את הקואליציה שלו. נתניהו מנגד יבקש מביידן להיענות לדרישות הסעודים, להעניק להם ערבויות וחבילות רכש נשק. יש חשש שעם הזמן הסעודים "יתפסו רגליים קרות".

האגוז הקשה לפיצוח יהיה הדרישה הסעודית להכרה בינלאומית, בתמיכה אמריקנית, בתוכנית גרעין אזרחית סעודית – דבר שלו התנגדו בעבר ישראל וארה"ב.

למרות המחלוקת סביב הרפורמה, לשניים יש אינטרס משותף מובהק: ביידן זקוק לניצחון דיפלומטי, ונתניהו זקוק להסכם עם סעודיה, ולמעשה עם העולם הסוני כולו – כגולת הכותרת של הקריירה שלו.

בסוגיה האיראנית המצב בעייתי יותר, שכן עדיין נותרו משקעי עבר מחתימת הסכם הגרעין ב־2015 תחת ממשל אובמה ונאום נתניהו בקונגרס נגד ההסכם. השניים יצטרכו לבנות אמון הדדי, שיתבסס על הבנות ויכולות: הבנות לגבי מה שתהיה עמדת ארה"ב במצב שבו האיראנים יפרצו להשגת נשק גרעיני, והסכמה לגבי שיפור יכולותיה של ישראל להגן על עצמה מול תוקפנות איראנית הולכת ומחמירה.

אכן, היה עדיף שהפגישה היתה מתקיימת בבית הלבן, אך זו אופטיקה בלבד – הדבר לא גורע מהמשמעות שלה.

הכותב הוא שגריר ישראל בארה"ב לשעבר.