ארכיון המדינה חושף היום (שלישי) את הפרוטוקולים מישיבת הממשלה שבה אושר הסכם אוסלו בישראל. 30 שנה אחרי, חלקים בפרוטוקול הישיבה נותרו מושחרים מטעמי "ביטחון המדינה", אולם החלק הארי חושף טפח מהדילמות שעמדו בפני מקבלי ההחלטות הממשלה ואת הדיונים על סוגיות הביטחון, ההכרה באש"ף, הקמת המשטרה הפלשתינית וגם - החששות השונים.
ראש הממשלה יצחק רבין דיבר על 'עזה תחילה' והמורכבות הביטחונית ברצועה ועל הקושי ביישום ההסכם בשטח לאור התיישבות בו. "עזה בשבילי היא מקרה מבחן ליכולות הגורמים התומכים בשלום והתומכים באש"ף להתמודד עם חמאס. יש סיכונים. צהל צריך להיות ערוך לטפל בהם יהיה חיכוך קשה כי בכל פתרון שם זה חיכוך קשה", אמר רה"מ והוסיף "כל ההתיישבות תוכננה על בסיס פוליטי, לא ביטחוני. לא אשכולות של יישובים יהודיים, פרט לחבל קטיף ואולי קצת גם גוש עציון. יש לנו עיר מעורבת אחת חברון, שתהיה בעיה. פוטנציאל החיכוך ביו"ש הוא עצום. בעזה הוא קיים אבל בקנה מידה קטן יותר".
שר החוץ שמעון פרס אמר: "לפי דעתי, יצחק אמר זאת ואני לא רציתי לחזור על כך - לא ויתרנו על אף פיסת שטח, לא הורדנו אף התנחלות, שמרנו על אחדות ירושלים, הקפדנו על בטחון ישראל. בענין השיפוט, בתנאים שישנם לאחר קמפ-דיוויד, ישנו שיפור לאחר מה שהיה, בוודאי לא נפילה. לפי דעתי, זו הזדמנות חשובה וטובה וצריך לאשר אותה".
דרג ביטחוני מול מדיני
אל מול החשש של גורמי הביטחון, הבהיר רבין כי ההכרעה היא קודם כל של הדרג הפוליטי - ועל הצבא לקיים את המדיניות שהממשלה תכריע עליה.
"אני הייתי נותן לרמטכ"ל לדבר. ברצוני לומר, שלא שיתפתי את הצבא בכל השלבים הללו מסיבה פשוטה - הבעיה בעיקרה היא פוליטית וההכרעה היא פוליטית. צה"ל, לדעתי, מסוגל לתת את התשובות במצבים השונים. כמובן, זה מצב פחות נוח מאשר המצב הנוכחי מבחינת ביטחונית, כי במצב הנוכחי יש חופש מלא להיכנס לכל מקום ולעשות כל דבר".
הרמטכ"ל דאז אהוד ברק מתייחס לסיכון בהקמת המשטרה הפלשתינית: "הדבר הבא הוא נושא המשטרה הפלשתינית. מדובר פה על הקמת משטרה פלשתינית חזקה - ניסוח שמקורו בהסכם קמפ-דיוויד. יש לשים לב, שיש פה פתח לחיצוניים, גם שוטרים חיצוניים - ויש כבר שוטרים פלשתינים שעברו אימון בירדן ועכשיו יוצאת קבוצה נוספת - הם עשויים להביא אנשים נוספים ולעשות להם הכשרה קצרה, כולל אנשים עם רקע של השתייכות לארגונים צבאיים, או פרה-צבאיים פלשתינאיים, אנשי "צבא השחרור הפלשתיני", או דברים דומים.
שר הפנים אריה דרעי מעיר לו: "אנו עדיין במצב שאפשר לקרוא להם 'ארגוני טרור'. לא צריך להרבות מלים".
בהמשך הישיבה מדבר פרס באמון מלא על הבטחות ערפאת. "יש התחייבות מפורשת שעם החתימה על ההסכם, תהיה הודעה של ערפאת על הפסקת טרור", אומר פרס ומוסיף שכדי שערפאת יוכל להתגבר על חמאס: "תן לו נשק. תן לו משטרה.. אש"ף במצב נורא. הם נשארו בלי כסף. בלי נשק. בלי ידידים. נניח שאש"ף יעלם, מה יהיה אז? עם מי נדבר?".
ברק הגיב: "יש פה הנחה חזקה מאוד לגבי רצונה הטוב והיעילות של המשטרה הפלשתינית החזקה או לגבי הכול הבינ"ל שיגשר על פערי כוח.. שיתוף הפעולה עם המשטרה הפלשתינית יהיה חלש ומאולץ.. אני מזכיר רק שיהיו בחברה הפלסטינית אלמנטים קיצוניים שיהיה להם עניין פעיל לנסות לטרפד את ההסכם הזה ואת ההבשלה דווקא משום הפוטנציאל".
רבין מעיר: "כולל בחברה הישראלית, אבל זה לא ענייניך".
רבין: "אני רוצה לומר אם ייווצר מצב שהמשטרה הפלשתינית לא תפעל נגד הגורמים המחבלים אני אראה בזה הפרת הסכם לכן צריך להתחיל בעזה ולראות מה קורה".
הרמטכ"ל ברק חוזר ועומד על כך שלא יהיה ניתן לחזור מההסכם לאותו המצב שהיה לכתחילה: "אם יהיה ניסיון להרוג משפחות ישראליות או לפגוע בילדים בדרך לדולב או בירידה מאלון מורה אנחנו עלולים למצוא את עצמנו בפני תופעות קשות ובעייתיות: מצד אחד אנחנו לא מסוגלים להבטיח את ביטחון האזרחיים הישראלים שממשלות ישראל אישרו להם לשבת שם עם משמעויות בעייתיות לשני הכיוונים - הן באפשרות שהם מתחילים להסתלק משם ואז זו לא הסתלקות של אנשים אלא תבוסה של תפיסת ביטחון שהייתה צריכה לגבות אותם. הצד השני הוא האפשרות שאנחנו מחליטים לנקוט את הפעולה המתערבת כדי למנוע את זה וזה כבר רמזתי מקודם לא מחזיר אותנו לנקודת האפס אלא מביא אותנו לנקודה שמכל היבט אפשרי היא יותר קשה".
בהמשך מוסיף ברק ששוטח טענות קשות נגד האפשרות להבטיח את ביטחון ישראל בהסכם: "במציאות הנוכחית לפי מיטב הכרתי החלת אוטונומיה לפרק זמן ארוך שנים ארוכות עלולה להפוך את שני הצדדים לבני ערובה של גורמים קיצוניים ערבים שעלולים לפעול הן נגד יהודים והן נגד ערבים באופן שיחריף מאוד את הבעיה. לכן ביושר צריך להגיד שאני לא יודע להצביע על סוג של אוטונומיה שמבטיחה ביטחון טוב כאשר לא מתקיימים שני תנאי יסוד: האחד הכללים של האוטונומיה [ההמשך כאן מצונזר ל-90 שנה בשל "בטחון המדינה"]. בלי שני התנאים האלה יהיו קשיים עצומים ביישום בטחון בפועל לאזרחים. זו האמת".
בחירות בירושלים
מזכיר הממשלה דאז אמנון רובינשטיין דן בנושא הבחירות בירושלים, הפלשתינים רוצים שתהיה להם האפשרות להיבחר למועצת העיר, רבין אומר לחברי הממשלה שאיפשר להם רק לבחור ולא להיבחר.
"מה שיש כאן זו התחייבות מפורשת, להבדיל מהאפשרות להעלאת נושא ע"י כל צד, לדיון במעמד ירושלים במו"מ על הסדר הקבע... אני צריך לומר, ואני מקווה, שראש הממשלה ואחרים לא יתרעמו עלי. במו"מ עם האמריקנים עלה הביטוי PARTICIPATION, כשהכוונה שם היתה לבחירה והבחרות. אנו עמדנו על כך, שבהצעה האמריקאית יכתב VOTE, שפירושה בחירה ולא הבחרות. הפלשתינים לא אהבו את זה".
רבין: "לא אהבו, לכן לא קיבלו. גמרנו זאת רק עם האמריקאים ולא עם הפלשתינים".
דרעי: "אבל גמרנו זאת עם האמריקנים"?
רבין: "הבעיה היא לגמור זאת לא עם האמריקאים, אלא עם הפלשתינים".
אחרי דיון במעמד הפליטים וויכוח על ההכרה בהם או בחלק מאותם 300 אלף איש במטרה לפצותם (ללא הגעה לשורה תחתונה לגבי שיבתם), מדבר השר משה שחל, שר המשטרה: "אני חושב, שאנחנו באיחור מה הגענו למה שהיה ממילא במציאות פוליטית ומדינית. ראשית, אין בכל העולם וגם אצלנו אפשרות להגיע להסדר עם אויב, אלא אם אתה מדבר עם בעל הסמכות עצמו. מאחר והדברים האלה לא חדשים, אני אמרתי - ויצחק שמע זאת לא עכשו, אלא לפני שנים - שההסכם הטוב ביותר, מבחינתם של הפלשתינים, שיהיה מקובל על נכבדי שכם, רמאללה, ג'נין ועזה, אין לו תוקף לרגע אחד, אם לא תהיה הסכמה עם פלשתינים מבחוץ.. כאן נעשה צעד, שמהווה דבר אחד - יש בו אומץ מול שטיפת מוח שהייתה בציבור במשך שנים, של מסכת שקרים, דמגוגיה וסיסמאות, שממשיך בה היום "הליכוד", במיוחד ע"י ביבי נתניהו, בריקנות מוחלטת. לעולם לא היינו מגיעים להסדר, אם לא היתה פריצת הדרך הזאת, על כל המשתמע ממנה".
ממשיך ואומר שחל: "לממשלה הזאת היה ענין לשבת רק בגלל דבר אחד - אם אנחנו נצליח להביא להסדר שלום. אני אומר לך, יצחק - דרוש היה אומץ לב, במיוחד מבחינתך, ללכת להסדר הזה, בסיוע ובתיאום בינך לבין שר החוץ, על כל המשתמע, כי לגבי חלק מאתנו, היתה בזה גם משום הפתעה על האומץ לקבל החלטה מן הסוג הזה - ואת זה צריך להגיד". רבין מסרב להיכנס לפרטים עליהם מבקש לדון בהרחבה שחל ודוחה את הפרטים פעם אחר פעם למועד אחר
המחלוקת הפנימית
בשלב מסוים נסובה השיחה על האיומים הפנימיים בישראל מצד האופוזיציה בשל ההתקדמות להסכם. אומר שחל: "אני רוצה להתייחס כשר משטרה לנקודה נוספת - המתח בציבור הישראלי. אני אתמול דיברתי עם מפכ"ל המשטרה, עוד בשעות הערב, על ההיערכות למה שיקרה מבחינת התגובות של האופוזיציה.. בין היתר הייתה התייחסות גם לבעיה של בטחון אישי כתוצאה מאיומים והתרעות שישנן. אתמול קרה מקרה, שבו זרקו רימון הלם על ביתו של השר דרעי. גם אחרי שמיעת הדברים בכנסת, יש אוירה שבה נשמע טון, שהאזרח יכול לפרש אותו כהסתה ברורה גם להפקרת דמם של אנשים וגם לכך, שהמאבק איננו פרלמנטרי.
"אני הופעתי היום ב"ערב חדש" עם ביבי נתניהו, הוא אמר איזה שהוא משפט, שרק המראיין, דן מרגלית, תיקן אותו. הוא אמר: נעצור את התהליך ויש בכוחנו לעצור אותו. האיש השומע את הדברים האלה, מתרשם התרשמות ברורה, שכאן מותר לעשות הכל. אני לא מדבר על העצני ואחרים, שהם כבר באופן גלוי מדברים על כך, שתהיה התנגדות בכוח. החשיבות שתהיה תמיכה ציבורית רחבה לגנות את הענין הזה, היא גדולה מכל בחינה".
השר לאיכות הסביבה יוסי שריד העלה בשלב הזה את הצורך של הממשלה להגן על ההסכם המחורר הזה הגנה נלהבת בחוץ כדי לבלום את ההתנגדות לו בציבור. רבין קושר את גורל ההסכם בגורלה של הממשלה. האווירה באותה ישיבה היא שההסכם הזה יהיה "להיות או לחדול" של ממשלת רבין. אומר שריד: "לי יש הרבה בעיות עם הדיון הזה - כמו שיש בודאי לכל אחד מהשרים הנוכחים.. אבל אני רוצה לומר לחברי הממשלה - כך אני מתרשם - שאם אנחנו לא נגן על ההסכם הזה, אני לא בטוח שיימצאו להגנתו הרבה מתנדבים. בוודאי שהשאלות שנשאלות כאן הן לגיטימיות והן אולי אפילו הכרחיות, אבל אנחנו יודעים מניסיוננו, שגם אם דברים מדויקים לא יוצאים, האוירה יוצאת. אם האוירה יוצאת, אז הייתי אומר, שהייתה בה עד כה מידה כלשהי של נכאים והמון המון בעיות.
"חברים, לנו יש בעיה, שהיא בעיית הבעיות, אלא אם כן אנחנו לא רוצים לחתום על ההסכם והיא, התמודדות על דעת הקהל. פה הולכים לקרב מאד גדול....".
רבין אומר לו: "זה קרב TO BE OR NOT TO BE של הממשלה".
שריד: "הרבה יותר מגורלה של הממשלה, משום שאם הענין הזה קורס, אז אני לא רואה יותר פרוספקטים לשלום. לפי דעתי, אם לא הולכים להגן על ההסכם הזה בהתלהבות, אז יקעקעו אותו בהתלהבות. אם אין התלהבות מול התלהבות, אז המערכה על דעת הקהל הוכרעה. מה קרה ל"ליכוד"? ה"ליכוד" חתם על הסכם, אבל מיד לאחר שהוא חתם עליו, הוא התחרט והוא עשה הכל כדי לסכל את ההסכם. אני מאד מקווה, שזה לא יקרה לנו, כי ל"ליכוד" לפחות היה קו זכות אחד - הוא היה אחרי הסכם שלום וזה היה תוצר לוואי של השלום, אבל הוא התחרט על קמפ-דיוויד. אם אני שומע כאן על מה הולכים בדיוק לדון ומה ההבהרות שעכשו רוצים, זה לא ייגמר לעולם".
שריד מתייחס להסכמי אוסלו כניסוי ואומר בישיבה: "הרי פה מדובר בניסוי, בעצם. אנו צריכים לשאול את עצמנו, האם אנו מעוניינים בהצלחתו של הניסוי, או שאנו מעוניינים בכשלונו. אם אנו מעונינים בהצלחתו של הניסוי הזה, ואני חושב שאנו מוכרחים להיות מעונינים בהצלחת הניסוי הזה, אנו מוכרחים לחזק את אש"ף, משום שאש"ף, אם נרצה ואם נמאן, הוא עכשיו בעל הברית שלנו.
"אני התבטאתי ואמרתי כי נשף המסיכות נגמר, אבל זה לא היה מדויק, כי משהו עוד נמשך בנשף המסיכות הזה. למה אני חושב שזה רע? אני חושב שזה רע, משום שזה מסבך אותנו, זה מביך אותנו. כל הזמן יארבו לנו, זה יפגע באמינות שלנו.
25 שנה להסכם אוסלו (ארכיון)
הארגומנטציה שאנו מספקים לדעת-הקהל היא מאוד כבדה וטעונה, שהיא כבר מספיקה בשביל דיבור ישיר עם אש"ף, ואם חס וחלילה אש"ף יכשל, אנו אתו בכשלון. אני אומר - בסדר, לי זה לא מפריע שעכשיו זה לא היה בחתימת אש"ף, אבל צריך להיות ברור לגמרי לממשלה, בין אם אנו מכירים בזה בפה מלא או לא, החלטה מסויימת, מרחיקת לכת, בעניינו של אש"ף כבר נפלה. עכשיו הוא הפרטנר שלנו".
השר פואד בן אליעזר על הסיכונים בהסכם: "אני חושב, שהיום הממשלה נדרשת לשאלה אחת ויחידה: האם היא מוכנה לקחת סיכון - כן או לא? אני אומר: כן לקחת סיכון. זו הזדמנות היסטורית לחלץ את עצמנו ממצב, כשאולי הזדמנות כזאת לא תחזור. זה מצב חדש, זה מצב שונה ולי יש תחושה, כשאני רושם לעצמי את ההערות הללו, שפסיכולוגית אנחנו מסרבים להבין ולהכיר, שאנחנו רצים לקראת מצב חדש ושונה, שבמוקדם או במאוחר, אנחנו הולכים להיפרד מהרוב המאסיבי של השטח הזה".
השר שמעון שטרית דווקא מבקר את ההסכם המחורר ואומר: "יכול להיות שאין חשיבות לעמדתו של שר זה או אחר - מתוך צניעות אני חושב, שיש חשיבות לכל אחד מהאנשים היושבים ליד שולחן זה ולכל הצבעה שהיא ואם הייתי צריך להצביע על איכות התהליך, שבו התקבלו ההחלטות, לא הייתי נותן לתהליך הזה ציון גבוה. אם הייתי צריך לשפוט את ההצבעה שלי לפי המבחן הזה, לא הייתי יכול להצביע בעד. אני לא רוצה למנות דברים, כי הם נימנו כבר במהלך הדיון, גם בדיון המקדמי וגם בדברים של חברים אחרים. אני רק רוצה לבחון כמה הנחות יסוד ולהשאיר את שאלת ההצבעה שלי לסוף הדיון. האם באמת ההסכם הזה, בגדול, מוביל יותר מהר למדינה פלשתינית? לפי הניסוחים שאני קראתי, לפי האמירות שנאמרו, הוא מוביל יותר מהר למדינה פלשתינית".
שטרית מתייחס לשאלה שעולה לאורך השנים באשר ליכולת לחזור אחורה מהסכמי אוסלו ואומר: "לשאלה אם ההסכם הזה הוא הפיך, במקרה שתהיה הפרה חדה - ואני מתייחס לאמירה של ראש הממשלה - כפי שאני קורא את המפה הבינלאומית המעשית, אינני חושב שהסכם זה הפיך כל כך מהר, לא מבחינת היכולת של הבטחת הבטחון או הבטחת גמישות הפעולה שלנו. אני חושש מאד, שצריך להתייחס להסדר הביניים הזה כהסדר עם משקל גדול מאד, שאי אפשר לשנות אותו או להפוך אותו, בגלל העובדה שהוא הסדר ביניים. לכן, אני מתייחס אליו כאל הסדר ביניים, שקובע מסמרות, קובע גבולות וקובע התחיבויות".
דרעי דורש לקבל ביטחונות מצד אש"ף והצהרה על סיום הטרור. דרעי מקשה: " סליחה, ראש הממשלה, שר החוץ, אני לא הבנתי מה התשובה לגבי הנושא של הטרור - האם זו התנייה של ממשלת ישראל לעניין?"
פרס: "התשובה היא, שאמרנו שבלי זה אין הצהרת עקרונות. אמרנו, בלי זה אין הסכמה על הדבר הזה. הבעיה היא מי יודיע זאת? יש שתי אפשרויות: שיודיע ראש המשלחת שחותם, או שיודיע יאסר ערפאת להולסט. לפי דעתי, יש לנו עוד יום-יומיים לחשוב מהי הדרך הנכונה ביותר. את העקרון שהם צריכים להודיע על גמר הטרור בעת החתימה, הם קיבלו ומסרו לשר החוץ הנורווגי".
דרעי: "ואם הם לא מצהירים"?
פרס: "אז לא נחתום".
שר הבריאות חיים רמון: "הוא (הליכוד) תיכנן מדיניות של עשר שנים, שבהן הוא יצר מציאות בשטחים, שכל אוטונומיה תהיה בלתי אפשרית, גם למי שרוצה אוטונומיה - ואנחנו רוצים. זו בעיה קשה והגדולה שבבעיות היא בעית הבטחון. "הליכוד" רצה לערבב את הפלשתינים בתוך היהודים ואת היהודים בתוך הפלשתינים, על מנת ליצור מציאות, שאי אפשר להנתק מהשטח ומהשליטה על הפלשתינים. בתכנית ההתישבות שלו, הוא עשה את זה. מי שתוקע שני ישובים בלב עזה, מתכוון לומר: אנחנו כאן לנצח ועזה היא חלק בלתי נפרד מארץ-ישראל. לצערי, הם סיבכו מאד כל הסכם על אוטונומיה".
רמון על עתיד ההתיישבות בעזה: "שם צריכה להיות נסיגה מלאה מהשטח. אנחנו תקועים באיזור הזה, בגלל ההתנחלויות, כשאני משוכנע, שכולם יודעים היום, שאין להתנחלויות אלה כל ערך לגבי העתיד. הן הרי לא תתקיימנה בעתיד, אבל הן מסבכות ומקטינות את הסיכוי להצלחת הניסוי בעזה. אני לא רוצה לדון בכך עכשו, אבל בודאי אם יש ישובים בלב עזה, בתוך האוטונומיה, עם 30 איש, שהבנתי מהרמטכ"ל, שעל מנת להגן עליהם, צריך לעשות המון דברים, צריך לשקול באומץ מה עושים עם ישובים אלה. אני חושב, שלגבי עזה אין לנו בעיה מבחינת דעת קהל - יש תמיכה מוחלטת, שאנחנו לא צריכים להיות בעזה"
דרעי: "אתה צודק במאה אחוז, לו את כל ההסדר עם הפלשתינים היינו גומרים בבת-אחת. אני בטוח, ש99%- מהציבור היו תומכים בכך. אבל כשעזה היא רק חלק אחד, אתה טועה".
בשלב הזה מעלה חיים רמון את החשיבות בחופש ההפגנות מול ההסכם אל מול רבין שמביעה עמדה שונה. רמון: "אני בהחלט חושב, שצריך להקפיד על כך, שלא זו בלבד שזכותם להפגין וזכותם לנקוט בכל האמצעים הלגיטימיים, אלא שהממשלה תבטיח את זכותם זו".
רבין: "לא צריך להגזים".
רמון: "אני מציע להגזים, מכיוון שזה קרב על דמוקרטיה - ובדמוקרטיה צריך לאפשר לאזרח להפגין באמצעים לגיטימיים והשלטון צריך לאפשר לו לעשות זאת".
רבין: "אבל לא הטרדות בלתי פוסקות. הבעיה היא מה זה אמצעים לגיטימיים".
רמון: "מצד שני, עלינו לבוא ולומר, שאם מישהו יחצה את הקו הזה של מאבק לא חוקי, הממשלה תגיב בכל כוחה ותגן על הענין הדמוקרטי. אני חושב, שהאבחנה הזאת מצדנו היא מאד מאד חשובה גם להמעטת הגורמים הקיצוניים, שיאחזו אולי באמצעים לא חוקיים".
השר עוזי ברעם: "לדעתי, אנחנו עומדים בפני בעיה אחרת וצריכים להבחין בין הציבור האלים לבין הציבור שלוחם. אני משוכנע לגמרי, שגם ביבי וגם אחרים ימצאו את עצמם, שהם לא נמצאים עם הציבור שלהם - וזה תלוי בנו. מה שקרה עכשו לממשלה, זה דבר טוב מאד. אנחנו יוצרים מהלך משותף, במהלך הזה בואו ניתן גם הדגש הסברתי לאלמנטים המשותפים, לא לאלמנטים, שכל אחד מביא את עצמו לעגלה ויגיד: אני הצלחתי במאבק ההיסטורי".
השרה אורה נמיר: "אין לפחד מהמתנחלים. אין להפגין טיפה של חולשה, גם אם הם יפגינו ויצעקו כל הימים וכל הלילות. ברגע שאנו נחושים בדעתנו, יש לעשות את מה שאנו מאמינים בו".
השר דרעי מדבר אחרון ואלו דבריו: "האמת היא, שקשה לי מאוד לדבר. הייתי צריך כוחות מיוחדים כדי לבוא היום לישיבה. אני מקווה, שהחברים מבינים זאת. אני לא רוצה לפתח את הנושא. באתי לכאן מפני שכולם יודעים - ושמעון אמר זאת טוב מאוד, ונדמה לי, שגם ראש הממשלה - מה חשיבותו של השלום בעיני הרב עובדיה יוסף. אצל ש"ס, להבדיל ממפלגות חרדיות אחרות, או גורמים אחרים, השלום הוא דבר די מרכזי.
"אולי בנסיבות אחרות אין בזה דרמה גדולה, כפי שהשרים התבטאו כאן, אבל אני חושב, שבקרב הציבור שאותו אנו מייצגים, שהוא ציבור די ימני, שהיה רגיל להיות ימני, שארץ-ישראל, שכם, חברון ומקומות נוספים כאלה, בגלל ההיסטוריה והאתרים הקדושים שישנם שם, חשובים לו רגשית והקשר שלו אליהם במשך הרבה מאוד שנים, הוא עמוק ביותר, בנוסף לשטיפת המוח שעשו לו בכל השנים הללו - לציבור זה קשה מאוד לקבל זאת, בפרט כשהוא לא רואה לפניו סכנה ביטחונית.
"הציבור שלנו וציבור די רחב אחר, גם אם הוא לא תומך במפלגתנו, כשהרב עובדיה יוסף בא עם כל כוחו המוסרי וההלכתי ומנמק - אתם הייתם עדים לנאום שהוא נשא לפני מספר שנים - ומסביר מבחינה הלכתית טהורה למה צריך ללכת לקראת שלום בנושא פיקוח נפש, אני חושב, שלדברים האלה יש השפעה רבה מאוד על הציבור.
"יחד עם זאת, נצטרך לתת תשובות - האם כדי להכנס למצב כזה, כפי שאני מסביר אותו, אנו לא מכניסים למעלה מ100- אלף יהודים, או יותר, למצב של פיקוח נפש?
"הרמטכ"ל וגם שרים אחרים לא התכחשו לעובדה, שאנו לא יודעים היום לתת תשובה לבטחונם של היהודים האלה. אני בטוח, שצה"ל והמשטרה, יעשו את הכל כדי להבטיח זאת, אבל השאלות נשארו פתוחות. אותם אנשים שגרים היום ביש"ע, רוצים תשובות. חוץ מהבעיה הרגשית שמוותרים על שטח, קיימת שם בעיה קיומית - מה עושים למען הילדים שנוסעים לבית-ספר? אין לכך תשובות. אני לא חושב שזה רציני לבוא ולומר להם - אנו מבטיחים לכם בטחון מלא. אנו יכולים להבטיח להשתדל לעשות את המקסימום".
דרעי פונה לחבריו במר"צ ואומר להם "ברור שבשבילכם זה הישג. גם לאור מה שעברתם בשנה האחרונה, מול הציבור שאתם מייצגים, בשבילכם זה הישג גדול. סוף סוף הצדקתם את הישארותכם בממשלה. אבל אתם יודעים, ששלום לא עושים רק בין שני צדדים, צריך שגם העם יהיה אתך. כשהציבור חושב שזה נצחון של מר"צ והצדקת דרכה הפוליטית עד היום, אז אולי באמת אנשי מר"צ מרוצים, כי הם חושבים שההנהגה שלהם הובילה לדבר הזה, אבל חלק מציבור חשוב לא פחות, שאתם מעונינים שיהיה שותף למהלך הזה, אתם בעצם מרחיקים אותו. הרי כל הנושא עדיין לא ניתן לעיכול.
"אין זו בושה להגיד, כי נשמור על בטחון האזרחים. למרות חילוקי הדעות, הם אזרחים סוג א' ואנו נשמור עליהם ולא נפקיר אותם. זה לא הסדר קבע, זה לא מבוא למדינה פלשתינאית. תתאפקו. איזה הוא גיבור, הכובש את יצרו. לאור הדברים הללו ולאור זאת שהרב רואה את עיקר העבודה של הממשלה בהמשך המו"מ הזה, וממובנים שאני לא רוצה להרחיב בהם, כדי לא לקלקל חלילה את הטעם ולהוריד את הדיון לרמה יותר נמוכה, איני יכול להצביע בעד ההסכם. זה לא אומר שאין לי דעה בענין, אלא שבנסיבות שנוצרו, אנו נמנע, לא בגלל שאנו נגד ההסכם, אלא בגלל שלא נוכל לקחת חלק באחריות הקולקטיבית לגבי המשך המו"מ וההשגחה שאכן הדברים שאנו חוששים מהם, ייושמו על הצד הטוב ביותר".
16 בעד. שני נמנעים. אין מתנגדים. בחצות ו-30 דקות הישיבה ננעלת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו