במקום לסייע ולקדם את ההתיישבות: ממשלות ישראל לדורותיהן תוקעות מקלות בגלגליה

משהו קפא באינסטינקט היהודי הכי בסיסי בשיבת ציון של דורנו - חיים ובנייה בתגובה למוות, לשכול ולפיגועים, בבחינת "בדמייך חיי".

כך נהגנו בעבר. איננו נוהגים כך עוד. האינסטינקט הזה נכון כשרוצחים יהודים בחווארה, בנווה יעקב או בצומת חמרה, והוא נכון שבעתיים כשמדובר באזור נחלת שמעון שבמרכז ירושלים, שבע דקות מהכותל, שם נמנע אתמול בנס רצח כפול נוסף - בגלל מעצור בנשקו של המחבל.

אנחנו יכולים להמשיך למגן את עצמנו לדעת, לאסוף מודיעין על המרצחים, להגן, לתקוף, לסכל, ללכוד, אבל ארץ ישראל לא נקנית רק במלחמות של דם ואש. הביטחון הוא אמצעי; החיים בציון הם המטרה. הם יכאיבו לפלשתינים יותר מכל. הם יבהירו, ראשית לעצמנו ואחר כך לאויבינו, שיש גם "צומוד" יהודי ("היצמדות לאדמה" בערבית).

נחלת שמעון היא נקודת התחלה ראויה לשוב לעצמנו - להוליד חיים ובנייה בתגובה למרצחים ולטרור. אין זו שכונת קצה מזרח־ירושלמית אלא זה ליבה של ירושלים, בסמוך להר הצופים ולקריית הממשלה בשייח' ג'ראח. במרכזה נמצאת מערת שמעון הצדיק - התנא והכוהן הגדול, משיירי "כנסת גדולה", שמאז המאה ה־14 יהודים משתטחים על קברו.

ממש ליד, מונצחים על קיר שיש גדול 78 האחיות, הרופאים והמרצים שהמון ערבי טבח בו ושרף אותו כאן לפני 75 שנה (ב"שיירת הדסה" המפורסמת). גם במלחמת ששת הימים התרחשו כאן קרבות גבורה. הנופלים מ־1967 מונצחים באנדרטת הצנחנים הסמוכה, שחוללה לא פעם.

בשבוע הבא, ביום הזיכרון לחללי צה"ל, נתייחד גם עם זכרם של אנשי ההגנה שלחמו בנחלת שמעון, וביניהם עזריה (ג'ימי) מרימצ'יק, תלמיד המחלקה הגרפית בבצלאל, שפיקד על שכונת נחלת שמעון קודם נפילתה בתש"ח, ושנהרג בקרב אחר מפגיעת פגז במעלה החמישה.

ב־1967 החלה ישראל ליישב באזור עשרות אלפי יהודים, אך דילגה דווקא על חלקת הקרקע בנחלת שמעון, שנרכשה לפני 150 שנה בידי יהודים. במקום לסייע ולקדם את ההתיישבות היהודית שם, ממשלות ישראל לדורותיהן תוקעות מקלות בגלגליה, בולמות ומקלקלות.

ההתיישבות במקום לא צריכה להיות פרטית, אלא ממלכתית. בנחלת שמעון, שבה חיות כיום 21 משפחות יהודיות גיבורות ושבה תכופים פיגועי הטרור וההתנכלות ליהודים, צריך ליישב מאות ואלפים.

ארה"ב אמנם מתנגדת, אבל הדבר משול להתנגדות לבנייה ברמת אשכול, במעלות דפנה, בקריית הממשלה או בקריית האוניברסיטה הסמוכות. כפי ששם לא נניח להתערבות האמריקנית לטרפד תוכניות, כך אין להניח לה לקלקל תוכניות באזור זה. אם כבר לריב עם ארה"ב, עדיף כאן - על ליבה ועל מרכזה של ירושלים. "ימין על מלא־מלא"? נראה אותם סוף־סוף מזיזים משהו גם בירושלים, שההסכמים הקואליציוניים דילגו עליה כמעט לחלוטין.