"יש סיבה לשבת למו"מ ולטחון מים"

מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי, לא שונה מקודמיו. מאז 1967 – כל אחד ממזכירי המדינה האמריקנים הגיע לשלב, בו הוא מרים דגל לבן, ומשאיר את הצדדים לטפל בענייניהם בעצמם. למה? - כי אפשר או לפתור סכסוך או לנהל סכסוך – וזה ברור לנו היום כי כל הצדדים הבינו שהוא לא ניתן לפתרון.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

עכשיו, לראשונה מאז 67, אנחנו גם מגלים שאי אפשר אפילו לנהל אותו. הפלסטינים באים ואומרים שבשביל לנהל את המשא ומתן אנחנו צריכים לשחרר מחבלים מורשעים. ובחלק השחרור הרביעי בשלב הכי עדין, שובר אבו מאזן את הכלים ופונה לאו"ם. אבו מאזן חשב שאנחנו לא נשחרר את המחבלים וכשאנחנו ראינו מה הוא עשה, סירבנו לשחרר. אנחנו באמת רואים משהו חדש - אי אפשר אפילו לנהל את השיחות עם הצד השני.

למה ברור להם שליהודים לא תהיה ריבונות?

בתודעה של כל מוסלמי קיים מסמך שנקרא ברית עומאר, מסמך חד צדדי מראשית המאה ה-8 שהוכתב ליהודים ולנוצרים, בו כתוב בצורה הכי ברורה שלא יהיה ליהודים ריבונות. הם יהיו בנקאים סופרים ומשוררים, רק לא חקלאים, חיילים ושום דבר שמלמד על עוצמה ועל קשר לקרקע. מרגע שהיהודים והנוצרים לא קיבלו את הברית החד צדדית, ברורה משמעות המראה של מגדלי התאומים מופלים – וחוסר הרצון להכיר בישראל כמדינה ריבונית ליהודים.

אבל אנחנו נמשיך לדבר ונמשיך להיות אופטימיים. כל צד ימשיך לקדם את האינטרסים שלו, ימשיך להאשים את הצד השני, לשחק את המשחק, ובמקביל ימשיך לנהל את המשא ומתן. אף אחד לא רוצה לצאת ממשחק המו"מ – הפלשתינים ממשיכים לקבל סיוע שעד היום הסתכם ב-14 מיליארד דולר, שלא ברור לאן הוא הלך. במקביל, אנחנו לא רוצים להיות מוחרמים בעולם, כך שלשני הצדדים יש סיבה לשבת יחד ולטחון מים.