המלכוד של נתניהו: לנצח את איראן או לתחזק את הקואליציה

בסביבתו של נתניהו מתארים משפט אחד שנשמע מפיו באופן עקבי בחודשים האחרונים. מעין מנטרה שמתארת את הלך הרוח של ראש הממשלה מזה שנים, אך ביתר שאת מאז נבחר מחדש לשלטון: "הכול הפיך", אומר נתניהו לאנשיו - המשפט נגדו, המשילות, החקיקה. "הכל הפיך, חוץ מדבר אחד. אם איראן תהיה גרעינית - זה הסוף שלנו". התודעה של נתניהו מוכוונת לאיום האיראני. לא מדובר בגילוי מרעיש, מאז שהסתכן באותו נאום בקונגרס האמריקני, ברור לכל שנתניהו מוכן ללכת רחוק מאוד כדי להבטיח לשיטתו את עתיד העם היהודי בציון.

נתניהו מאבד אחיזה בתדמית המדינאי הדגול כשהוא נשאב לענייני הכנסת. הוא נדרש לעיסוק בלתי פוסק בתחזוק הקואליציה נוכח איומי החרדים, אכזבותיו התכופות של בן גביר וגם המתחים מבית סביב דרישת השר לוין לקדם את הרפורמה ויהי מה

בנאום הבכורה שלו בכנסת מייד לאחר השבעת הממשלה ציין נתניהו גם את מה שיבקש להשאיר בקדנציה הזו כמורשת (בהנחה שזו אכן הקדנציה האחרונה שלו, כפי שסבורים בליכוד): הגנה מפני איראן גרעינית והגדלת כוחה והשפעתה של ישראל בזירה הבינ"ל דרך הסכמי אברהם. למעשה מדובר בשני צדדים של אותו מטבע. בהיבט הזה נתניהו לא יכול לומר נואש מכינון היחסים הדיפלומטיים עם סעודיה, חרף התקרבותה לאיראן.

הוא גם יכול היה לסמוך על הרצון הטוב שהפגינו באיחוד האמירויות מעט לפני הבחירות בישראל במפגש שנערך בינו לבין שר החוץ האמירותי. אך נתניהו לא לקח השפעות אחרות בזירה הבינ"ל כמו ארה"ב המתרחקת לעומת התקרבותה של סין. אך לא מדובר רק בתגובה לשינויים בזירה הבינ"ל שדורשת את ערנותו של נתניהו המופרעת פעם אחר פעם בשל משברי פנים. נתניהו מאבד אחיזה בתדמית המדינאי הדגול כשהוא נשאב לענייני הכנסת. הוא נדרש לעיסוק בלתי פוסק בתחזוק הקואליציה נוכח איומי החרדים, אכזבותיו התכופות של בן גביר וגם המתחים מבית סביב דרישת השר לוין לקדם את הרפורמה ויהי מה.

נתניהו והרפורמה: מאחורי הקלעים

ישנו קונצנזוס בליכוד לפיו אם זה היה תלוי בנתניהו הוא היה כבר מזמן זונח את הרפורמה לשולי סדר היום הישראלי, מבקש להקל את הנוסח, לחלק את החקיקה לתקופה ממושכת או אפילו להוריד אותה מהפרק לצורך התארגנות מחדש. אך הוא שבוי בידי הקואליציה ושר המשפטים לוין שדורשים ממנו לא לסגת ולא – הקואליציה תתפרק מבפנים. למעשה מתווה הנשיא, ששבר ברגע האחרון שמאלה, סייע מאוד לתומכי הרפורמה בליכוד ליישר את השורות. אפילו יולי אדלשטיין, דני דנון ודוד ביטן שהביעו עד כה כמיהה למתווה פשרה – לא הצליחו לעמוד מאחורי הנשיא ביום רביעי השבוע.

הסיעות החרדיות הפכו להיות מנוע הדחף של הרפורמה. נתניהו התעכב שעות ארוכות לפני המראתו לברלין לא כדי לדון במתווה הנשיא המפתיע, אלא כדי לנסות ולהוריד מהשולחן את פסקת ההתגברות או לפחות לרכך אותה. נתניהו ניסה להציע לח"כים החרדים פסקת התגברות ברוב המתקרב ל-65 חברי כנסת, הם סרבו. המשא ומתן האמיתי לא התקיים בין הנשיא (שאיבד רלוונטיות) לנתניהו, אלא בין נתניהו לשותפיו בקואליציה שמאיימים על הישרדותו הפוליטית.

אם הייתה ניתנת לו עצה טובה בימים אלו, נתניהו ככל הנראה היה צריך לדחות את הנסיעות או לקצרן למינימום ההכרחי כדי לטפל במשבר הפנימי המחריף

ומה בכל זאת נתניהו מחפש במסעותיו בין הבירות האירופאיות בשבועות הללו? הסיבה הרשמית היא יצירת קואליציה רחבה לתמיכה בישראל ביום שבו תידרש להגיב באיראן. למנן את הגינויים, לייצר מעט רוח גבית. אך את זו נתניהו היה צריך לייבא בראש ובראשונה מארה"ב ומאיחוד האמירויות שרלוונטיות בנושא הזה לאין ערוך מהחברים באירופה. אלא שבאיחוד האמירויות הורידו מהשולחן הזמנה כתגובה לעליית בן גביר להר הבית ובארה"ב ממתינים לראות מה יעלה בגורל הרפורמה.

ללמוד מהטעות של בנט

אם הייתה ניתנת לו עצה טובה בימים אלו, נתניהו ככל הנראה היה צריך לדחות את הנסיעות או לקצרן למינימום ההכרחי כדי לטפל במשבר הפנימי המחריף. אך כנראה שביקורים ממלכתיים נדרשים עבורו בימים אלו כפי שהומלץ לבנט בימיה של שמרית מאיר: סע רחוק, תהנה ממעט הילה בינלאומית, שטיח אדום, כוס יין, והרחק מכל הכאוס הישראלי ברחובות וגם בקואליציה, כשבכל יום, כך נדמה לפחות, אחד מחבריה מניח על השולחן הצעת חוק הזויה מקודמתה.

ההיסטוריה מלמדת שההתרחקות הזו וחוסר הניהול הפנימי עשויים לפעול נגד נתניהו כפי שפעלו נגד בנט שלא זיהה בזמן את התפרקות הקואליציה שלו, או במקרה של נתניהו של המרקם האזרחי כאן. נדמה לעיתים כי בסביבתו של נתניהו חסרים היועצים והאנשים שיבהירו לו את גודל ההימור. לא על הובלת הרפורמה בכל מחיר, אלא על המחירים שגובה הדרך שבה התנהלה הקואליציה עד כה: מערעור עתידה של הממשלה ועד ליכולת של נתניהו לפעול כפי שתכנן בזירה הבינ"ל.