הרפורמה המשפטית: מספיק עם מחול הבלהות - הגיע הזמן לדבר

"נשיא המדינה פועל מזה שבועות ארוכים בניסיון למנוע משבר חוקתי־היסטורי. הקריאה שעולה ומהדהדת מכל הפגישות והדיונים היא שיש לקיים הידברות". את ההודעה הזו של הנשיא הרצוג מסוף השבוע שעבר דחה צד אחד בלבד במפה הפוליטית.

יו"ר מפלגת העבודה מרב מיכאלי כתבה בתגובה: "אסור לנו למצמץ, ובוודאי שלא להסכים למשא ומתן". "לא רבים עם התליין על אורך החבל", אמרה זהבה גלאון. "אין הידברות עם חבורת הדי־9", אמר אהוד ברק. על פי פרסום בערוץ 13, גם נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, מסרבת כרגע לכל סוג של שיח. 

הקו הקיצוני הנ"ל הוא שמכתיב כרגע את הטון של מתנגדי הרפורמה. שכן יאיר לפיד ובני גנץ פתחו איש בדרכו סדק לשיחות עם הממשלה. ברם, לחצים בתוך המחנה מונעים מהם מללכת קדימה עם רוחות הפיוס.

ההתעקשות של חיות והאחרים שלא לדבר מתרחשת כאשר שורר כמעט קונצנזוס בציבור, כי נדרש להסדיר מחדש את האיזונים בין שלוש הרשויות. יש כמובן התנגדות קשה לתוכניות של לוין ורוטמן. ואולם, גם מי שיוצא נגד הצעותיהם מוסיף בדרך כלל כי תיקון משמעותי חיוני.

נכונות לפשרה

ומה בממשלה? אף לא אחד מנציגיה התבטא נגד התיווך. שלא לייחוס, בממשלה מדברים על נכונות למתן את הרפורמה, ועל עיזים שיוצאו ממנה בהמשך הדרך. על פי "לה מונד", נתניהו אף אמר למקרון ש"יהיו פשרות".

במילים אחרות, את היד המושטת של הנשיא מגבים גם נציגי הקואליציה וגם נציגי האופוזיציה. זוהי הסרבנות של המחנה הקיצוני, שכולל את צמרת מערכת המשפט, המונעת הידברות.

קבוצה זו, שיש לה אחיזה משמעותית בכלי התקשורת, מספרת לעצמה ולציבור סיפור בלהות. כאילו שר המשפטים לוין ויו"ר ועדת החוקה רוטמן עומדים לבטל את האופי הדמוקרטי של ישראל. אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק.

לוין גדל על ברכיו של מנחם בגין. רוטמן מחזיק בדעות כמעט ליברטניות בדבר אי־התערבות הממשלה בחיי האזרח. איך אנשים רציניים מסוגלים לחשוב ששני אלה מוסוליני קטן או היטלר גדול? זה הרי מופרך באופן קיצוני!

אך זו בדיוק הצרה הגדולה. הקיצוניות. היא שמכניסה אותה קבוצה קטנה ורועשת לספירלת בלהות שאין לה קשר למציאות. היא שמזינה רטוריקה שמסלימה את עצמה. היא שמובילה גיבור ישראל כמו זאב רז לומר אמירות בלתי נסבלות, על סף רצח ראש ממשלה - והוא לא היחיד. היא שמונעת פתיחת שיח ענייני, רגוע, בלתי מתלהם.

לקחת אוויר

השמאל הישראלי מטיף כבר עשרות שנים למתינות, לפשרות, להכלה ולכך ש"שלום עושים עם אויבים".

האם לא הגיעה השעה להפנות מעט מהערכים הללו אל הבית פנימה? האם מיכאלי, גלאון, ברק וחיות מעדיפים למוטט את הבית על יושביו? כשהממשלה מוכנה לשיח ולפשרה, ואילו הם דוחים כל סוג של הידברות, מה הם מצפים שיקרה? הם באמת מחכים שהאלימות תתפרץ ברחובות?

חברים, קחו אוויר, שתו כוס מים והנמיכו את הלהבות. יש לכם אחריות. היענו לקריאות הנשיא ובואו לדבר. יש לנו רק מדינה אחת.