אין לפסול קשר למונדיאל: המתקפה על מכלית הנפט "זירקון" - מתקפה על ישראל

ההחלטה האיראנית לתקוף את מכלית הנפט "זירקון", שבבעלות חלקית של איש העסקים הישראלי עידן עופר, מעלה שתי תובנות זריזות, שלכאורה מנוגדות: הראשונה, שאיראן נמצאת במצוקה, וזקוקה להישגים מבצעיים. השניה, שהביטחון העצמי שלה גבוה, והיא משוכנעת שלא תשלם מחיר על פעולותיה.

בישראל התקשו אתמול להצביע על המניע הישיר לתקיפה. זאת יכולה היתה להיות נקמה על התקיפה שיוחסה בשבוע שעבר לחיל האוויר, ובה סוכלה הברחת נשק ונפגעו גם מיכליות נפט בגבול סוריה-עיראק. זה גם יכול להיות המשך המאמצים של איראן לנקום על שורת פעולות שמיוחסת לישראל על אדמתה, בניסיון לייצר מאזן הרתעה שיניא אותה מפעולות דומות בעתיד. וייתכן גם שזה קשור למונדיאל, ניסיון לטעת פחד באוהדי הכדורגל הישראלים ולמנוע מחלקם להגיע לקטאר, ובכך לפגוע במאמצי ההתקרבות בין ירושלים לדוחא.

זאת היתה התקיפה ה-11 שמיוחסת לאיראן כנגד פלטפורמות ימיות במפרץ הפרסי מאז 2016. חלקן כוונו נגד ספינות בבעלות ישראלית, במטרה לנקום על פעולות שיוחסו לישראל כנגד ספינות איראניות או מאמצי הברחת נפט איראני לסוריה וללבנון. התקיפה הקשה ברצף הזה בוצעה ביולי 2021 על הספינה "מרסר סטריט", שהיתה בבעלות חברה זרה השייכת לאיש העסקים אייל עופר, אחיו של עידן. מל"ט שהתפוצץ על גשר הסיפון גרם למותם של שני מלחים בעלי אזרחות אירופית – קפטן רומני ומאבטח בריטי – והוביל לביקורת חריפה על טהרן, שהקפיאה מאז את הפעילות ההתקפית שלה במפרץ.

כעת החליטה איראן לשוב לשיטת הפעולה הזאת. סביר שכמו במקרים הקודמים, מי שאחראי לשיגור המל"ט התוקף הוא חיל האוויר של משמרות המהפכה, בפיקודו של אמיר עלי חאג'יזאדה, אחד הגורמים הדומיננטיים כיום באיראן, ומי שמחזיק בידיו כוח רב מאז חיסולו של מפקד כוח קודס, קאסם סלימאני. בכל המקרים האחרונים הופעל מל"ט זהה מדגם שאהד 136, אם כי נראה שבמתקפה אתמול המל"ט לא היה חמוש או שנעשה שימוש בראש נפץ קטן במיוחד, כדי להסתפק באיתות ולהימנע מנזק משמעותי.

בישראל ניסו אתמול למנף את התקיפה הזאת למערכה דיפלומטית-הסברתית נגד טהרן. כצפוי, הובלט השימוש שנעשה במל"ט זהה לזה שאיראן מספקת למוסקבה במלחמתה באוקראינה, וכן מה שהוגדר כ"מאמץ איראני לחבל במונדיאל". מניסיון העבר, ספק אם דווקא האירוע הזה יצליח לייצר מומנטום שלילי כלפי טהרן, שממילא סובלת מביקורת בינלאומית קשה על-רקע האירועים שהחלו במותה של הצעירה מאיסה אמיני והתפתחו לכדי "מחאת החיג'אב" שמאתגרת את השלטונות בטהרן כבר יותר מחודשיים.

חברים חדשים

הלך הרוח הלעומתי של איראן צריך להטריד מאוד את ישראל. הוא נסמך על שלל סיבות, שהעיקריות בהן – החולשה האמריקנית (שמופגנת בלהיטותה של וושינגטון לשוב להסכם הגרעין), והציר שרקמה איראן עם רוסיה וסין, שמציב אותה בעמדה חזקה מבעבר. לראשונה, היא מוצאת את עצמה כיום לא בעמדה תלותית מול מוסקבה אלא מנהלת אינטרסים הדדיים, שהיא תנסה למנף גם להישגים עתידיים בסוריה ובגזרות נוספות.

את הביטחון העצמי שנצבר כתוצאה מכך מנצלת איראן כדי להעצים את ניסיונות הפגיעה שלה בישראל. זה נכון במאמצי ההברחה הבלתי פוסקים של אמל"ח לסוריה וללבנון, וזה נכון במאמצי הפיגוע הבלתי פוסקים כנגד יעדים ישראלים ויהודים בחו"ל.

למרות שכשלה (והובכה) באיסטנבול בקיץ האחרון, ניסתה איראן (וכשלה והובכה שוב) השבוע בגיאורגיה. הלקח ברור: איראן תמשיך לנסות, כמעט בכל מקום וזמן, מה שמצריך את ישראל למאמץ מודיעיני ואבטחתי רחב ומורכב.

המאמץ הזה לא כולל הגנה על אינטרסים כלכליים של אזרחים ישראלים, בוודאי לא כאלה שפועלים במדינות זרות ותחת דגל זר – דוגמת הספינה שהותקפה אתמול. ולמרות זאת, צריך לראות גם את המתקפה הזאת לא כפגיעה בחברה כלכלית שבבעלות של אזרח ישראלי, אלא כמתקפה על מדינת ישראל. המתקפה הזאת כשלה אמנם, אבל למרות זאת היא מלמדת יותר מכל על-כך שמול איראן אין ולא תהיה רגיעה. ישראל תיאלץ להמשיך ולפעול גם בעתיד נגד אינטרסים איראניים על אדמת איראן וברחבי העולם במטרה להרתיע ולגבות מחיר.