הורדת ידיים: המו"מ עם לבנון על המים הכלכליים נכנס לשלב המסוכן שלו. אי-ההסכמה בין המדינות, והמשברים הפוליטיים בשתיהן, עלולים להוביל להסלמה מסוכנת ומיותרת.
המתיחות הנוכחית היא פועל יוצא של ההשגות הלבנוניות על טיוטת ההסכם שהגיש המתווך האמריקני, עמוס הוכשטיין. ישראל דחתה אותן על הסף, בטענה שהן מנוגדות לאינטרסים הביטחוניים והכלכליים שלה. מההודעה הישראלית שקבעה זאת, נשמטה המלה "פוליטיים", שוודאי עמדה גם היא ברקע התגובה הישראלית התקיפה, זאת לאור הביקורת החריפה שהוטחה בממשלה בסוגיית ההסכם.
מנגד, לא ברור מה עומד מאחורי העמדה הלבנונית החדשה. הסתייגויות הן אמנם חלק טבעי ממו"מ, גם ברגע האחרון, אבל דומה שהלבנונים הלכו צעד אחד רחוק מדי. רק שלשום הצהיר ראש ממשלת לבנון, נג'יב מיקאתי, שההסכם הוא בעל חשיבות אסטרטגית משום שהוא ימנע מלחמה ודאית. ואם כך, נדרש ממנו להבהיר מדוע לא מיהרה ארצו לחתום עליו, וקלעה את עצמה לסיטואציה של "הכל או כלום".
האמריקנים יצילו את ההסכם?
סביר שהאמריקנים (וגורמים נוספים) יעשו בימים הקרובים מאמץ להציל את ההסכם. יש לכך שתי סיבות דחופות: הראשונה, הכאוס הפוליטי בישראל (המצויה במערכת בחירות שלא ברור מתי ואיך תסיים) ובלבנון (שלא ברור אם ומתי תצליח לבחור מחליף לנשיא הפורש, מישל עאון); והשנייה, ביטחונית – החשש כי היעדר הסכם יוביל להסלמה, בהובלת חיזבאללה.
שר הביטחון בני גנץ הנחה היום (חמישי) את צה"ל להגביר עירנות התקפית והגנתית בגבול הצפון. יש לכך אלמנטים פיזיים, כמובן, אבל גם הרתעתיים, שנועדו לשדר ללבנון (ולחיזבאללה) שישראל אינה חוששת ממלחמה. סביר להניח שחסן נסראללה יגיב בהקדם, והוא אף עשוי לנסות ולאתגר את העצבים של ישראל בדרכים שונות – ממילים ועד רחפנים וטילים.
למהלכים האלה עלולה להיות דינמיקה שלילית. בין הצדדים יש אמנם מאזן אימה ושניהם אינם מעוניינים במלחמה, אבל המציאות שבה בישראל ובלבנון משחקים "צ'יקן" – מי ימצמץ ראשון – היא נפיצה במיוחד, ועלולות להיות לה השלכות נרחבות בהרבה מאשר על מאגרי הגז בים התיכון.
