ראש הממשלה מציג: עיוורון מרצון

העולם של הסכמי אוסלו הכניס לשיח הציבורי לפני קרוב ל־30 שנה מושגים כמו "פחדני השלום", "רוצחי השלום" ובעיקר "קורבנות השלום". זאת היתה הדרך של ממשלת רבין ופרס למסגר את התמוטטות בטחון הפנים ואת המספרים הבלתי נתפסים של הנרצחים שהגיעו בעקבות השלום.

בנאומו ביום חמישי באו"ם, הציג רה"מ לפיד התגלמות של "עיוורון מרצון". חוזרים לכאורה למושגים של חלוקת הארץ ל"שתי מדינות" - דבר שיצחק רביןאגב, לא העז לדבר עליו. ראש הממשלה שנרצח מעולם לא קיבל שהסכמי אוסלו מסתיימים במדינה פלשתינית. ביום שישי התקבלה התשובה של יו"ר הרש"פ, אבו מאזן בנאום המסורתי שלו בעצרת האו"ם. הוא ירד בדרגה מ"חמישים שואות" שעשו הישראלים נגד "העם הפלשתיני", לחמישים מעשי טבח מאז הנכבה.

למעשה, לא היתה תשובה מדינית בנאומו כלפי ממשלת ישראל; החזרה של יאיר לפיד לרעיונות של אוסלו היא חלק ממגמה פנימית בישראל. חלק מהפרשנים בעלי העבר הצבאי הבהירו שלמעשה אין הרבה התכנות להקמת מדינה פלשתינית במשא ומתן בהסכם, אלא ב"הפרדה", או "הפרדות" או מוטב לומר בגלוי – הרעיונות שהעלה לפיד באו"ם מובילים בסוף לנסיגה חד צדדית שהיא עוד התנתקות.

אבו מאזן, שהוא מנהיג חסר תמיכה אותנטית בקרב עמו, משתלב במגמה של עמים ילידים או מיעוטים מנוצלים כמו השחורים בארצות הברית, לתבוע פיצויים על עוול היסטורי נורא. מאחר שהמטרה של הפלשתינים איננה פתרון הסכסוך, אלא המשך המאבק - ההצעות של יאיר לפיד בעצם מלבות את האש נגד ישראל. הן משחקות לידי הלוחמה הפוליטית של הפלשתינים ומפלגות את הציבור הישראלי.

ההנהגה הביטחונית בפועל ובדימוס חושבת במושגים של פרגמטיזם מעשי, איך יהיה יותר נוח להפעיל את צה"ל מול האתגר הפלשתיני. זאת לא הדרך לאסטרטגיה לאומית. "ישראל כלואה על ידי מבנה של הנחות כוזבות, מופרכות, אבל מקובלות ברמה הבינלאומית", כתב ד"ר מקס סינגר ז"ל בתחילת 2020 במסמך של מכון בס"א. "מבחינה טקטית חכם יותר מצד ישראל לטעון לטובת אמירת-אמת מאשר להמשיך לנסות לפייס את הקונסנזוס הבינלאומי. למשל, על ידי כך שתסביר מדוע הישובים אינם מכשול לשלום, או שביטחון ישראל דורש שישראל תחזיק תחת כיבוש מה שאנשים מחשיבים כ'שטח פלשתיני'".

סינגר כתב, כי מקובל לחשוב שהאמריקנים תומכים תמיד בצד של ישראל. אבל "ארצות הברית תחת נשיאים רבים יצרה מצב שישראל נכפתה לפעול לפי המבנה הבינלאומי הכוזב, עד כי הוא שולט עכשיו בעמדות של הדיפלומטיה הישראלית". נראה שיאיר לפיד שייך לאותם מנהיגים הלוקים בעיוורון מרצון וברצון לרצות גורמים בינלאומיים, כשמנגד המנהיג הפלשתיני ממשיך לרכב על גלי השנאה לישראל.