ההתבטאות של אבו מאזן - לפיד בחר להתכופף מול מנהיג אנטישמי מזדקן

ההתבטאות של אבו מאזן על אדמת גרמניה, לפיה "ישראל ביצעה 50 שואות בפלשתינים", התקבלה בזעם בירושלים - אך לא ניתן לומר שבהפתעה. אחרי הכל, אבו מאזן הוא מכחיש שואה ידוע כבר עשרות שנים, והריטואל שבמסגרתו הוא פולט אמירה מקוממת בנושא ולאחר מכן, תחת לחץ, מפרסם התנצלות שספק רב אם הוא מתכוון אליה - חזר על עצמו כבר כמה פעמים. 

למרות זאת, לא ניתן להתעלם מהמבוכה הישראלית שהתבטאה שוב בגינוי חריף - לצד הימנעות מכל פעולה מעשית נגד יו"ר הרשות, לפחות עד מועד כתיבת שורות אלה. שאילתא שהעברנו למשרד רה"מ באשר לאפשרות שישראל תנקוט בצעדי תגובה מעשיים כלשהם, נענתה בשתיקה רועמת. ניתן רק לתאר מה היה אומר על אוזלת ידה של הממשלה יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד, לו המצב היה הפוך ונתניהו היה מבליג דה-פקטו על אמירה שכזו מצד אבו מאזן. 

זהו אותו לפיד שלפני שהיה ראש ממשלה לא היסס לערער את היחסים עם פולין על רקע המשבר בנוגע ל"חוק השואה", וכעת נאלם דום מול מנהיג אנטישמי קשיש בן 87 - מעבר לציוץ זועם בטוויטר והדרישה הקבועה לעוד התנצלות, שהועברה בשיחה עם מס' 2 של אבו מאזן, חוסיין א-שייח'.

זהו אותו לפיד שמדגיש תמיד את היותו בן לניצולי שואה ואת העובדה שישראל לא תקבל לעולם את זילות השואה, את הכחשתה ואת עיוות ההיסטוריה. אולם כנראה שכמו שאמר בזמנו ראש הממשלה המנוח אריאל שרון, "דברים שרואים מכאן לא רואים משם".

אז מה בדיוק רואים מלשכת רה"מ שלא רואים מכס יו"ר האופוזיציה? בראש ובראשונה את התיאום הביטחוני עם הפלשתינים, שכפי שטען אתמול שר הביטחון גנץ, "הציל חיים של ישראלים רבים". מאחורי המונח הזה מסתתר מארג שלם של חלוקת מודיעין בין הצדדים, תיאום פעולות צבאיות כדי למנוע חיכוך בין צה"ל למנגנוני הביטחון של הרשות, ואף העלמת עין בלתי רשמית של הפלשתינים מפעולות ביטחוניות חיוניות שנערכות כמעט מדי לילה בשטחי A.

הצעדים שניתן היה לנקוט 

למרות הנימוקים הללו, שלא ניתן לבטל אותם, לישראל קיים מנעד מסוים של אפשרויות תגובה מעשיות, אך הממשלה מהססת לנקוט גם בהן. בראש ובראשונה ניתן היה להחליט כי אף גורם רשמי לא ייפגש יותר עם אבו מאזן עד להודעה חדשה. החלטה כזו הייתה מסיימת את הפגישות האינטימיות בין יו"ר הרשות לשר הביטחון, שלפחות אחת מהן נערכה בביתו של גנץ בראש העין, ומעבירה מסר תקיף יותר מבלי להסתכן בקריסת היחסים עם הרשות. 

פגיעה קשה יותר יכולה הייתה להיעשות באמצעות עיכוב תשלומי המיסים שישראל גובה עבור הרשות הפלשתינית. לכל החלטה כזו עלול להיות ביטוי נגדי בשטח, והיא כרוכה בסיכון מסוים, אולם מול הסיכון נשאלת השאלה היכן מותחת ישראל את הקו האדום הערכי שלה? 

בנוסף, להשלמה עם האנטישמיות בצמרת הרשות יש השלכות מעשיות, מאחר שהתפיסות הללו מחלחלות לציבור הפלשתיני  - החל מספרי הלימוד ועד להסתה בכלי התקשורת - ובכך מקשות מאוד על קידום הסדר כלשהו או פיוס בין העמים. לכן לצד השיקולים המיידיים, יש לשקול גם את ההתנהלות האסטרטגית של ישראל אל מול האנטישמיות המוטמעת בצד השני.

ד"ר עידו זלקוביץ', ראש התוכנית ללימודי המזרח התיכון במכללה האקדמית עמק יזרעאל, אמר ל"ישראל היום" כי "מעצם ההתבטאות של אבו מאזן אנו למדים כי למרות שהרשות הפלשתינית חתומה על הסכמים מדיניים שתכליתם היא יצירת מציאות של שלום, בפועל היא מובילה במקביל שיח שאינו מאפשר השלמה ואינו יכול לייצר מציאות כזו".

אמירה כה חריפה ומזעזעת של יו"ר הרשות על אדמת גרמניה יכלה להוות הזדמנות טובה לסיום ההשלמה הישראלית עם האנטישמיות הפלשתינית, שמתקבלת אצלנו כמעט כדבר טבעי, ולהצבת רף חדש של אפס סובלנות לתופעה הזו, שיש לה השלכות אסטרטגיות עמוקות וארוכות טווח. במקום זאת, בירושלים בחרו לגנות ולהמשיך הלאה.