המשבר מול רוסיה: לפיד צודק, אבל לא בהכרח חכם

השנה וחודשיים שבה מכהנת ממשלת לפיד-בנט הסירה כל ספק. אין הבדלים משמעותיים בין צעדי המדיניות שנקט הצמד, לבין אלה של קודמם, בנימין נתניהו. כמוהו הם התנגדו להסכם עם איראן (אם כי בטונים מתונים), לא החזירו את המשילות, לא הורידו את מחירי הדירות ובוודאי שלא התגלו כאמינים או נקיים יותר. מגיוס החרדים, דרך ממשלה קטנה ועד פוליטיקה נקייה, לא הייתה הבטחה אחת שלפיד לא הפר. אשר על בנט, השקר הוא שהרג אותו פוליטית.

"תג מחיר" מדיני נגד רוסיה: ישראל בוחנת צעדים דרמטיים אם פעילות הסוכנות היהודית תיפגע | פרסום ראשון >>>

והנה ביממה האחרונה, די בהפתעה, מתחדד פער משמעותי מאוד בין לפיד לבין נתניהו והוא נוגע למקומה של ישראל בעולם. כראש ממשלה, לפיד המשיך בקו שבו נקט כשר חוץ והסתייג בגלוי מפעולותיה ההתקפיות ופשעי המלחמה של רוסיה באוקראינה. לעמדתו הביקורתית יש מחיר.

זה לפחות ההסבר בישראל לכוונה הרוסית לסגור את משרדי הסוכנות היהודית במדינה. אף על פי כן, לפיד בחר לנהל את הקרב בפומבי ולהחריף את הטון עוד יותר. בהודעה רשמית הוא הגדיר את הכוונה לסגור את משרדי הסוכנות כ"אירוע חמור". כלומר, לפיד הולך בראש צלול לעימות פומבי עם פוטין.

אין פה מקריות. לפיד סבור שמקומה של ישראל בחיק מדינות המערב הליברלי. לדעתו, הן העומק המוסרי והפוליטי שעליו ישראל נשענת ולו תזדקק ביום פקודה. לכן הוא מרבה לדבר על "להיות בצד הנכון של ההיסטוריה".

לכן לחץ לשדרג את היחסים עם האיחוד האירופי. לפיד אולי צודק בהתנגשות עם פוטין, אבל הצעד שלו לא בהכרח חכם. כי נתניהו מנגד, לא בנה על המערב. הוא אמנם שותף להשקפת העולם הדמוקרטית ליברלית, אבל מכיר היטב את רפיסותו ואת כישלונותיו של המערב בשעת מבחן. פער שאין לו כיסוי, תלוי ועומד בין הדיבורים הגבוהים של המערב על מוסריות, לבין הינגפותו העלובה בפני המגף הנאצי למשל. שלא לדבר על היחס ההיסטורי ליהודים, לפני השואה, במהלכה ולאחריה, ממש עד העשור שעבר.

כמנהיג בעל מודעות היסטורית מפוכחת ופיקחת, נתניהו סבור שפוטין הוא אולי דיקטטור, אבל אפשר לעשות אתו עסקים ולשמור אתו על היהודים. הוא יחפש את חיילנו הנעדרים ברוסיה וכפי ששב ואישר לאחרונה, שגריר ישראל באו"ם לשעבר, דני דנון, גם יסכים להטיל וטו למעננו במועצת הביטחון נגד ארה"ב - אם הנסיבות יצדיקו זאת.
לכן אפילו באירוע מקומם כמו פרשיית נעמה יששכר, נתניהו הקפיד להימנע מחיכוך פומבי עם הנשיא הרוסי. פוטין מכבד כוח. כך אפשר וצריך לעבוד מולו.

גרמניה, צרפת ושאר מדינות המערב, הן קנה רצוץ בשעת מבחן – והיו למרבה הצער יותר מדי מבחנים שהראו זאת. בעוד לפיד שם את כל הביצים בסל המערבי, נתניהו מאמין בתמרון בין המערב לבין המזרח, בהתאם לאינטרסים של ישראל. המדיניות שלו אולי פחות סימפטית אך ללא ספק יותר ריאלית. כדי לשגשג ישראל זקוקה בוודאי לעוצמה מוסרית, אך היא כשלעצמה לא מספיקה. החזק שורד, הנחמד מושמד.