אל תתבלבלו: ביידן - ידיד אמת, אבל לא עובד אצל ישראל

ביקור של נשיא אמריקני בישראל הוא יום חג: ללא קשר לזהותו של המבקר, ומעבר לכל מחלוקת, הוא מלמד על עוצמת הקשרים בין שתי המדינות ועל חשיבותן ההדדית זו לזו.

הנשיא ביידן לא שונה בהיבט הזה מקודמיו. הוא אולי מבוגר מהם ומצוי בסיטואציה פוליטית סבוכה מבית, אבל הוא עדיין האיש החשוב בעולם. משום כך (ולא רק), הזלזול בו שנשמע בימים האחרונים במחוזותינו הוא טעות. עד יומו האחרון בבית הלבן העיניים יהיו נשואות אליו, ועל פיו יישק דבר.

יתרה מזאת: ביידן הוא פרו־ישראלי, שבעבר הגדיר את עצמו כציוני. זהו ביקורו העשירי בישראל, ולמרות כל המחלוקות בין המדינות הוא נותר נאמן כקודמיו לקיומה, לביטחונה ולשגשוגה של מדינת ישראל. זה בא לידי ביטוי בלא מעט דרכים ב־18 חודשי כהונתו - מסיוע ביטחוני מיוחד להצטיידות בכיפת ברזל ועד לחיזוק בריתות מודיעיניות, מבצעיות וטכנולוגיות.

גולת הכותרת של ביקורו האזורי של ביידן היא סעודיה, אבל החלטתו להגיע קודם כל לישראל היא איתות ברור - לציר השיעי הקיצוני, לרוסיה וגם לגורמים המתונים - שמבחינת וושינגטון ירושלים ניצבת במקום הראשון. הברית העוצמתית הזאת (שתזכה מחר להכרה גם במסמך משותף) היא נדבך יסוד בביטחונה הלאומי של מדינת ישראל. לעובדה שנשיא דמוקרטי מאשרר אותה יש חשיבות־יתר על רקע תהליכים רדיקליים פנים־אמריקניים ובינלאומיים.

ועדיין, אסור להתבלבל: ביידן לא עובד אצל ישראל. הוא עובד איתה. האינטרסים שלו הם קודם כל האינטרסים של ארצות הברית. מכאן נובעים הפערים בין הצדדים בסוגיה הפלשתינית ובענייני הגרעין האיראני. את הראשונה ינסה ביידן לקדם במסעו, כדי לספק ולו מראית עין של התנעת המגעים המדיניים בין הצדדים. את השנייה תנסה ישראל לקדם בביקורו בניסיון לבלום או לשפר משמעותית את הסכם הגרעין המחודש. אפשר להעריך בזהירות שאלה ואלה נידונו לכישלון; ישראל והפלשתינים לא יתקדמו לשום מקום בעתיד הנראה לעין, והממשל בוושינגטון ימשיך להיות נעול על פתרון בעייתי ביותר מול האיראנים.

זה לא אמור לרפות את מאמצי ישראל להשפיע, בסיוע רוח גב של ידידותיה־שותפותיה מהמפרץ ומהמזרח התיכון. איראן היא לא בעיה ישראלית, וגם לא אזורית, אלא גלובלית. החלטתה למכור לרוסיה מל"טים תוקפים לטובת המערכה באוקראינה היא עדות נוספת למיקומה עמוק בציר הרשע. אם האמריקנים לא הבינו זאת קודם, עליהם להבין זאת כעת. בדרגי העבודה בוושינגטון כבר נפל האסימון, וצריך לקוות שזה יקרה גם לביידן ולאנשיו. את רצונו לראות הגדלה משמעותית של תפוקת הנפט המזרח־תיכונית (בעיקר הסעודית) כדי להוריד את מחירו צריך לנצל לגביית קופון בסוגיה האיראנית.

מי שקיווה לראות במהלך הביקור פריצת דרך מדינית משמעותית מול סעודיה צפוי להתאכזב. האמריקנים רצו, הישראלים רצו, אבל הסעודים עוד לא בשלים להוציא את היחסים לאור. זה ייקח זמן, אבל גם מה שיקרה כעת - העברת האיים ממצרים לסעודיה, ומתן היתר לטיסות ישראליות לעבור מעל שמי הממלכה - הוא התקדמות משמעותית, שמאחוריה יש הר של קשרים, מפגשים ועסקאות שמתקיימים בחשאי.

לביקורו של ביידן תהיה השלכה חיובית על הקשרים האלה עם סעודיה ועם מדינות נוספות. האמריקנים עמלים ליצור חזית אזורית - מודיעינית־מבצעית־טכנולוגית - שישראל במרכזה. פיקוד המרכז (סנטקום) והמערך הדיפלומטי האמריקני עובדים בכך שעות נוספות, והיממות הקרובות יציגו לעולם את התמונה שמבקשת וושינגטון לשדר: של הציר הרע - שעובר בין מוסקבה, טהרן ובעלות בריתן – ומולו הציר הטוב, שבטבורו ניצבות ארה"ב וישראל, ולצידן המדינות השפויות באזור.