רח"ט המחקר באמ"ן, עמית סער: "איראן מורתעת מישראל, אנחנו לא צריכים להגביל את עצמנו"

"איראן נמצאת במרחק שבועות בודדים מצבירת כמות מספקת של אורניום לפצצת גרעין", כך אומר ראש חטיבת המחקר באמ"ן, תא"ל עמית סער. "הם עוד לא שם, אבל הם מתקרבים לשם וזה מטריד מאוד. זה המצב הכי מתקדם שהיה להם מבחינת צבירת חומר".

בראיון מיוחד אומר סער כי האיראנים ממשיכים להעשיר אורניום בשלוש רמות - 4%, 20% ו־60%, שהמעבר ממנה להעשרה צבאית ברמה של 90% שנדרשת עבור פצצה הוא עניין של זמן קצר. "אין להם בעיה טכנולוגית. זה רק עניין של החלטה. הם השתלטו לגמרי על טכנולוגיית הצנטריפוגות המתקדמות. הם יודעים לייצר ולהפעיל אותן, וגם אם נגיע עכשיו להסכם כמו בפעם הקודמת, יידרש להם זמן קצר מרגע שהוא יסתיים ועד שהם יצברו מחדש מספיק חומר לפצצה".

ועדיין, הוא אומר, לאיראן יידרשו עוד כשנתיים עד שהיא תוכל לייצר פצצה, משום שהיא טרם השתלטה על סוגיות של מטלורגיה ושל ייצור מתקן הנפץ. "אבל את החלק הקריטי להשגה, שהוא רכיב ההעשרה, הם השיגו. זה דרמטי מאוד".

ואם הם ינסו להפתיע ולפוצץ מתקן גרעיני, כמו צפון קוריאה, ולהציב לעולם עובדות?
"אני חושב שאיראן לא רוצה להיות צפון קוריאה. היא לא רוצה להיות מצורעת. היא רוצה להיות מדינה משפיעה בעולם, וחלק ממנו. הגרעין מבחינתם הוא כלי למימוש תפיסת הביטחון שלהם, אבל הם מאוד זהירים כי הם מבינים את המחיר הכבדים של ללכת לפצצה ולהיות מצורעים".

"איראן במאזן גרוע מאיתנו"

איראן מטרידה את סער בהרבה היבטים. הגרעין, כמובן, בראשם, אבל גם הטרור, והתפוצה המדאיגה של אמצעי לחימה. "יש כיום התרחבות של הזירות והתרחבות של האיומים", הוא אומר. "יש לנו עכשיו אירוע שהוא בעיקרו פלשתיני. בעבר היינו מסתכלים על עזה ועל יו"ש ואולי על ירושלים. היום אנחנו צריכים להסתכל גם על הזירה הצפונית ועל תימן ועיראק, ולנהל שם התרעות ומחקר, כי משהו עלול לבוא לי משם. בעבר גם היכולת לקחת 50 ק"ג קילו נפץ, להעביר אותם 1,500 ק"מ ולפגוע בנקודה מדויקת היתה שמורה רק למעצמות. היום זה נמצא בידי קבוצות בתימן או בעיראק, והם עושים התקפות כאלה על בסיס שבועי. אנחנו עוקבים אחרי זה ומתכוננים לזה מודיעינית ומבצעית".

סער אומר שמדובר בתעשייה עצומה באיראן, שיש לה סניפים בכל האזור. "אני אוהב לתת את הדוגמה של יחידה 340 של כוח קודס, שעושה design to cost לאמל"ח. הם מבינים שאתה לא יכול לבנות טיל בטכנולוגיה איראנית ואז לצפות שהתימנים יקבלו ויפעילו אותו, אז הם מתאימים לתימנים מפעל רלוונטי".

השימוש בטילי שיוט ובכלי טיס לא מאוישים החל, לדבריו, בגלל מצוקה איראנית. "רקטות זה אירוע מלחמתי. אתה מזהה מייד מי שיגר ומאיפה. כטב"מים קל להעביר וקל להכחיש. הם התחילו עם זה מול ספינות, הבינו שזה טוב והתחילו להציף את השוק. הם ניסו לפעול נגדנו, אבל הם נזהרים כי הם מבינים שקשה מאוד לחדור אותנו ושאנחנו נגיב".

ישראל צריכה לתקוף יותר את איראן בשטחה?
"איראן מורתעת מישראל, ואנחנו לא צריכים להגביל את עצמנו לגבי איפה שאנחנו פוגעים בה. זה כואב להם בכל מקום שאנחנו פוגעים בהם, ואם תשאל אותם - הם במאזן גרוע מאוד מולנו, ואני לא מדבר על תקיפות במב"מ, אלא על דברים נוספים שהשתיקה יפה להם. אבל אסור לנו גם לשכוח שאיראן היא מדינה ענקית, והיא רחוקה, ולפעול שם זה לא כמו לפעול פה, במעגל הראשון. זה דורש יכולות אחרות, ושני הצדדים מבינים שפעולות גלויות אחד מול השני יביאו אותנו מהר מאוד להסלמה".

החתימה על הסכם גרעין חדש, הוא אומר, נדחית ממניעים פוליטיים. "הרוב המוחלט של הסוגיות פתור. מה שמפריע בעיקר להגיע להסכמה הוא עניין הסנקציות. זאת סוגיה שלא היתה במרכז בהתחלה, ושההיבט שלה הוא בעיקר סמלי כי יש לחץ על כל צד לעשות ויתור. אני חושב שבסוף זה ייפתר".

בהסכם הוא רואה הרבה חסרונות, ושני יתרונות: זמן וריסון. "כרגע הם בהתקדמות בכל תחום, וזה לוקח אותם כמה שנים אחורה. החומר המועשר יוצא, הצנטריפוגות מתפרקות, וזה עניין חשוב. אני גם מעריך שההסכם יהיה גורם ממתן, כי הם ירצו לממש את הרווחים שלו. מנגד, לפי ההסכם הקיים, בתוך כמה שנים תהיה להם תוכנית גרעין לגיטימית, שזה אירוע מטורף. והחלק הכי חמור בהסכם הוא שאין מנגנון שימנע את זה. מחובתנו לדאוג שזה לא יקרה".

כלומר להחזיר את האופציה הצבאית כמו לפני עשור?
"שלושה דברים עבדו תמיד על האיראנים: לחץ צבאי, מצוקות פנימיות ולחץ מדיני. כששלושת הדברים האלה פעלו, זה הביא את האיראנים לעשות את ההחלטות הגדולות שלהם. איראן ניתנת להרתעה, וחייבת להיות לנו מולה יכולת פעולה".

סער סבור שהשינויים האסטרטגיים באזור, ובראשם הסכמי אברהם, משמעותיים מאוד בהרתעה מול איראן. להערכתו, ההסכמים האלה צפויים להתהדק ולהתרחב למדינות נוספות. "יש סיכוי שנראה עוד מדינות מתקרבות לזה. אולי לא כולן ילכו את הדרך להסכם, אבל חלקן כבר מסמנות את הצורך לשפר יחסים עם ישראל, וזה משנה את כל הדינמיקה באזור".

תסביר את המהפך של ארדואן, הרי הוא לא נהיה פתאום ציוני.
"טורקיה היא מדינה מורכבת שנמצאת בבעיות כלכליות ואזוריות, ובמקרה של ארדואן גם בבעיות פוליטיות. הוא הגיע לשיקול קר שכרגע יחסים עם ישראל הם יותר נכס מנטל. גם לנו חשוב שיהיו כמה שיותר מדינות באזור שאנחנו יכולים לנהל איתן מערכת יחסים, ואנחנו צריכים להיות מסוגלים לנהל את המשחקים המורכבים האלה, גם עם היוונים וגם עם הקפריסאים וגם עם הטורקים, מבלי שנידרש לבחור".

"חיסול? האופציה קיימת"

הוא בן 44, נשוי ואב לשלושה ילדים קטנים ("אני מקפיד לצאת הביתה לימי ההולדת שלהם, ומקפיד שגם האנשים שלי יעשו את זה; בלי שנהיה קשובים למשפחות, אנשים לא ירצו להישאר כאן"). היה בעבר עוזר ראש אמ"ן, רע"ן פח"ע בפיקוד הדרום במבצע צוק איתן, ראש הזירה הפלשתינית באמ"ן, קמ"ן פיקוד הדרום, וזה שנה וחצי הוא מכהן כראש חטיבת המחקר.

אמ"ן, הוא אומר, לא מזהה יד מכוונת בגל הטרור הנוכחי. "אני בספק אם זה בכלל נופל בהגדרה של גל, כמו פעם. אנחנו בתקופה מתוחה מאוד, שידענו שהיא תבוא. זה התחיל עם הפיגועים של ערבים ישראלים, החזירו את כל הטראומות של שנות האלפיים בבת אחת. לזה התחבר מהר מאוד עניין המחבלים מצפון השומרון, מה שחייב אותנו למהלך די אגרסיבי שם, כולל מעצרי מנע - לעבור להתקפה מול הגורמים הבעייתיים. היינו חייבים לעשות את זה כדי לעצור את הרצף, וסיכלנו 4-3 פיגועים של חוליות חמושות שכבר היו בדרך לפיגועים".

אלמלא הסיכולים האלה היו עוד פיגועים?
"כן. בטוח החוליה ביעבד, שכבר היתה חמושה ובדרך לפיגוע. מגיע על זה הרבה קרדיט לשב"כ ולפיקוד המרכז, שהתנפלו על העניין. החיכוך הזה עם השטח יצר לנו אירוע, אז הורדנו אותו - הסיכול ממשיך, החיכוך ירד - וכבר יותר משבוע שאין לנו הרוגים פלשתינים ביו"ש. זה מוריד את המתח".
הציבור הפלשתיני, הוא אומר, לא היה לרגע חלק מהעניין. "יש שם עייפות, וגם חוסר הבנה על מה בדיוק העניין. הצעקה שהר הבית בסכנה לא תופסת אצל הציבור ביו"ש. זה אירוע מזרח־ירושלמי, קצת של ערביי ישראל, אבל לא של יו"ש".

לא היה נכון לעשות את הפעילות הזאת בצפון השומרון קודם, ואולי למנוע את הפיגועים?
"התחלנו עוד קודם, אבל לקח זמן למודיעין להבשיל. היתה עלייה בהשראה, שזה דבר שקשה להסביר אותו. הוא פשוט קיים. ברגע שיש פיגוע אחד מוצלח, אנשים רצו לקחת רובה ולהגיע לעיר ישראלית. כדי לעצור את זה, היינו צריכים לבצע פעולה אגרסיבית, לעלות על כפרים בצפון השומרון, לבצע מעצרים, לסגור את מרחב התפר, וזה אפשר לנו להגיע למצב יותר טוב".

הרשות הפלשתינית מתקשה להחזיר לעצמה את המשילות בצפון השומרון. "היא עושה צעדים, ותידרש אולי להחליף חלק מהאנשים. יכול להיות שגם אנחנו נצטרך להיכנס לצפון השומרון לפעולה יותר משמעותית בעתיד. הבעיה שם, בעיקר במחנה הפליטים ג'נין, היא מובנית. אלה אנשים שאין להם כלום. חבורות חמושים, עבריינים, גורמי טרור, שלוקחים צ'קים מכל הארגונים. בן אדם יכול להיות פת"ח בבוקר, וג'יהאד אסלאמי בהלוויה שלו".

לישראל, הוא אומר, יש אינטרס שמרקם החיים ביו"ש יימשך. שאנשים יעבדו ויביאו פרנסה הביתה. "כל עוד אתה מצליח להפריד את האוכלוסייה התמימה, שבאמת רוצה לעבוד ולחיות, מהטרור, ולייצר מחיר הפסד, זה טוב. זה נכון ביו"ש, וזה נכון בעזה. אנשים זה אנשים. המשמעות של עזתי אחד שעובד בישראל היא שש משפחות שנסמכות על הכסף שהוא מרוויח. האינטרס שלנו הוא לאפשר לכמה שיותר פלשתינים נורמטיביים לעבור ולעבוד אצלנו".

סער מוטרד מהצלחתו של חמאס לנכס לעצמו בעלות על הר הבית. "זה אירוע שקשה להתמודד איתו, כי הוא שייך לעולם התודעה. זה לא אומר שאי אפשר להתמודד איתו לאורך זמן - השנה כבר הצלחנו יותר מאשר בשומר החומות בשנה שעברה. אנחנו כבר חודש באירוע הזה, וחמאס עוד לא הצליח לעשות פיגוע אחד. לא ביו"ש, לא בהר הבית, לא בעזה. אנשים מבינים את זה, שלאמירות הגדולות של 'מגן הר הבית' אין כיסוי. ועדיין, אי אפשר להתעלם מכך שיש שם דגלי חמאס, ושחמאס הצליח ליצור זיקה בין הגזרות השונות".

את האירועים בהר הבית הוא מגדיר "מלחמת טיקטוק". לדבריו, "אנחנו פוגשים את זה לראשונה בעוצמה. הם יודעים איך זה מצטלם. רוב אלה שמחזיקים דגלי חמאס הם לא תומכי חמאס. הם מזרח־ירושלמים, שלא ראו חמאסניק מימיהם. אבל כמו האוהדים בכדורגל, הם יודעים מה כואב לקבוצה השנייה כשהם שרים. אז הם שרים למוחמד דף ולסינוואר, כי הם יודעים שזה הכי כואב לנו. זה אירוע רע, וכולנו מבינים שאנחנו צריכים לחשוב טוב־טוב כדי לדאוג שהרמדאן הבא ייראה אחרת".
שילמנו מחיר מדיני מול ירדן, עם הביקורת חסרת התקדים של ראש הממשלה הירדני.
"אני חושב שזה נובע מסיבות פנים־ירדניות. היתה עלינו כאן ביקורת כמעט פבלובית, בלי להתייחס לעניין עצמו, וכאמור - אני סבור שהיא נובעת מסיבות ומקשיים פנימיים שלהם. זכותנו להיות ביקורתיים בתגובה, אבל לזכור שהיחסים עם ירדן טובים וחשובים. אין צורך להתרגש מהביקורת שלהם יותר מדי. זה לא משהו שיזעזע את היחסים".

מצרים, לעומת זאת, הוציאה באחרונה את יחסיה עם ישראל לאור - בביקורים גלויים ובפתיחת טיסות ישירות לשארם א־שייח'. סער מסביר זאת בשינויים האזוריים, ובכך ש"המצרים ראו את המפרציות משייטות בנוחות לתוך העולם הגלוי איתנו, ולא משלמות על כך מחיר. הם לא רצו שיעקפו אותם בסיבוב, והם מבינים את הנכסיות של היחסים האלה. הנשיא א־סיסי עסוק באופן מרשים בבעיות האמיתיות של מצרים - בכלכלה, בתשתיות - והוא מבין שהוא לא ירוויח אם ישמור את היחסים איתנו רק בצד הביטחוני הסמוי. ההליכה שלו אל שרת האנרגיה שלנו בכנס בקהיר היתה מסר מאוד ברור. הוא ידע שזאת התמונה היחידה שתצא משם, והיה לו חשוב שזה יהיה בענייני אנרגיה. זאת היתה מחווה אנושית שלימדה על שינוי משמעותי מאוד".

מה החזון שלו?
"להפוך את מצרים למדינה עם כלכלה יציבה יותר, ועם השפעה גדולה יותר באזור".

ומולנו?
"השלום הוא אבן יסוד חזקה מאוד במדיניות המצרית. ראינו את זה דווקא בהפיכה המסוכנת של האחים המוסלמים, שגם הם לא ערערו את העניין הזה. השלום נותן להם שקט, ואני חושב שמצרים רואה היום בישראל גורם חיובי באזור. אני לא חושב שההנהגה הנוכחית במצרים רואה בישראל אויב. האם יש בציבור המצרי חלקים שחושבים כך? בוודאי. אבל זה לא חלק מתפיסת ההנהגה".

איבוד ביטחון במנהרות

סער אומר כי מצרים היא שחקן מרכזי בריסון רצועת עזה. "במשך שנים נהגנו לומר שאנחנו צינור החמצן של עזה. היום מצרים לא פחות חשובה, ולעיתים אפילו יותר חשובה כצינור החמצן שלהם. יש להם יכולת גם להפעיל שוט וגם לתת גזרים לעזה. הם בהחלט משמשים שם גורם מייצב, והם בוודאי לא מאפשרים מעבר של אמצעי לחימה לרצועה. זה אינטרס משותף, כי היה להם ניסיון רע עם גורמים שחברו לדאעש בתוך מצרים, והם לא רוצים שאמל"ח יעבור דרכם".

חמאס, הוא משוכנע, אינו רוצה במערכה נוספת בעזה. "זאת לא הערכה, זה מידע חזק מאוד. למה הוא לא רוצה? משילוב של סיבות, לא רק בגלל הרתעה. אנחנו מרתיעים כמובן בעזה, ואין לו עניין להיכנס כל שנה למערכה, בטח לא כשהוא עדיין בתהליכי שיקום צבאי ואזרחי, אבל להרתעה יש גבולות והיא רק אחד מהגורמים. יש גם סיבות אחרות. אחרי שומר החומות פעלנו נכון לייצר בולמי זעזועים אזרחיים. השיקום האזרחי והעבודה בישראל משפיעים על האזרחים ומייצרים לחמאס מחיר הפסד. התושבים בעזה רוצים שקט, וחמאס - בניגוד לדימוי שלו - קשוב אליהם מאוד. לכן הוא מעוניין להלהיט את יו"ש ואת מזרח ירושלים, ושזה לא יגיע לעזה".

הוא סבור שגם התקיפות שהיו בשבוע האחרון בעזה, בתגובה לירי הרקטות לישראל, סייעו להרגעת הרוחות. "אלה היו תקיפות מאוד עוצמתיות, של מלחמה". חמאס פועל בעקבותיהן למניעת ירי נוסף, בדרך של מעצרים, סריקות והחרמת אמל"ח. "הוא ברף העליון של הריסון שלו. תמיד הוא יכול לעשות יותר, אבל הוא עושה הרבה. עובדה שאין אירועים כל יום. הוא מפעיל הרבה מאמצים לריסון, ועדיין - יש בעזה ריבוי סוררים, עשרות פלגים, שלכל אחד מהם יש רקטה, ואם אין לו הוא יגנוב אחת".

בכניסה של 10,000 פלשתינים ביממה לעבודה בישראל הוא רואה נכס משמעותי. "מבחינת מי שעובד, זה לזכות בפיס. ראינו המונים צובאים כדי לקבל אישור עבודה, והדבר הכי מדהים זה שדובר חמאס הציג לציבור את השגת הרישיונות מישראל, שהם לא מכירים בה, כהישג של הארגון. זה לא משנה שהם לא קשורים לזה, בעיניי עצם העובדה שהם לוקחים על זה קרדיט היא דבר חיובי".

היית מגדיל את כמות הפועלים?
"כן. כמה שייכנסו יותר פועלים נורמטיביים, שאתה יודע לסנן, יותר טוב. ברמה האנושית, אנשים שם צריכים אוכל. צריכים לחיות. וזה גם נותן מחיר הפסד ומשכך זעזועים. זה לא יפתור לנו את הבעיות, אבל זה נותן לנו עוד כלי. יש לזה רק שתי מגבלות: אסור לנו שהמצב בעזה יהיה יותר טוב מהמצב ביו"ש, ואסור לנו שכניסת הפועלים תהפוך לבעיה ביטחונית".

חמאס, הוא אומר, מתקשה להשתקם צבאית מאז שומר החומות. "חלק מהדברים הם משקמים, ובחלק הם מתקשים ועובדים על כמות ולא על איכות. לא כולם מסכימים איתי במערכת הביטחון, אבל אני חושב שייקח להם שנים להשתקם".

הם משקמים את המנהרות?
"אחד ההישגים שלנו הוא שחמאס איבד ביטחון במנהרות כממד לחימה. יהיו מנהרות כי לא תהיה להם ברירה, אבל הוא כבר לא ישתמש בהן כמו שהוא חשב בעבר. ירעדו לו הרגליים כשהוא יירד לשם, והוא יצמצם את כמות האנשים, ומצד שני - אילו ברירות יש לו?"

באיזה אמל"ח הוא מתעצם?
"בעיקר רקטות. הוא לא מצליח להגדיל טווחים, וגם לשפר איכויות. הוא בעיקר משקם מספרים, ועדיין - אם לא נדע להוריד את קצבי האש שלו, גם כשהיא לא מדויקת ולא יעילה, זה לא ממש ישנה, כי מה שחשוב זה שהציבור שלנו ימשיך להרגיש שהוא חוטף".

ובהקטנת היקף הירי היתה פחות הצלחה בשומר החומות.
"יש התקדמות גדולה בתחום הזה. אני רואה מצב שבו אנחנו מצליחים לפגוע להם לא רק בכמה הם יורים, אלא באיך הם יורים. ביכולת לירות מטחים, לירות לתוך ערים. לא נעצור את האש לגמרי, אבל נצליח לשבש להם את היכולת הזאת".

סינוואר, הוא אומר, רואה בעצמו מומחה לחברה הישראלית. "קח בחשבון שכל מה שאתה כותב, סינוואר קורא. הוא משחק איתנו בתודעה, בין היתר כדי להראות שהוא מכיר אותנו. אבל יש אצלנו איזה ניסיון מוגזם להפוך אותו לאיזה רב־נבל כזה. זה לא עובד ככה. הוא דמות ייחודית, אבל חמאס הוא מערכת".

צריך להרוג אותו?
"אני שם פחות דגש על סיכול של אדם אחד בהתמודדות עם מערכת. האם במערכה הבאה הוא צריך להיות יעד? בוודאי. האם הוא צריך להיות יעד מחוץ למערכה? הוצאתו מהמשוואה בוודאי תהיה דרמטית, אבל יש כאן ממד גבוה של חוסר ודאות. גם הוצאתו של עבאס מוסאווי מהמשוואה היתה דרמטית, ואז בא חסן נסראללה. אני לא יודע לכתוב את התסריטים של המציאות. הכלי של עריפה קיים, אבל הוא לא פתרון פלא לשום דבר, חוץ מזה שהוא מספק כי יש תמונה".

מחיר היציבות

את חיזבאללה מגדיר סער כ"ארגון טרור שהשתלט על מדינה". הוא סבור שגם נסראללה רוצה שקט בגזרה הצפונית, בוודאי כעת כאשר לבנון נכנסת לתקופת בחירות. "חיזבאללה היום הוא ארגון מאוד מרוסן ואחראי בהפעלת הכוח שלו".
ליציבות הזאת יש גם מחירים, בעיקר בהתעצמות של חיזבאללה. "המחשבה שאפשר למנוע מחיזבאללה להתעצם היא לא הגיונית. אנחנו צריכים לסמן איפה אנחנו לא רוצים שהם יתעצמו, ושם למקד את המאמץ. למצוא נקודות תורפה ולעבוד מולן. אני חושב שאנחנו יודעים לעשות זאת זה היטב - להסתכל על המערכת כולה, מתעשיות האמל"ח באיראן ועד למי שמקבל אותו בחיזבאללה".

יש מקומות שסימנת לעצמך ולא הצלחת, למשל בטילים המדויקים.
"פעם דיוק היה עניין ששמור רק למעצמות. עם הטכנולוגיות של היום זה יותר פשוט. מרגע שהאיראנים השיגו את זה, ויודעים ללמד את זה, היה לנו ברור שלא נמנע את זה לנצח. אבל אנחנו מצליחים להפריע להם ולעכב אותם, ובמקביל אנחנו בונים פתרונות, מהמיגון, דרך ההגנה ועד להתקפה. זאת תחרות למידה".

נסראללה, הוא אומר, מודאג בעיקר מהמצב הפנימי, הפוליטי־כלכלי, בלבנון. "אין לו רצון להתחכך בישראל או לעקוץ אותנו. הוא מוכן לחיות עם זה שאנחנו פוגעים בו בסוריה כל עוד לא נפגע בו בלבנון, ואין לו באמת רצון לשנות את זה. הוא תגובתי, והוא מידתי. הוא יגיב למה שאנחנו עושים, ואם אנחנו נשנה את המשוואות מולו - הוא יגיב. הוא מקדש את היציבות, אך אסור להתבלבל: לאורך זמן האיראנים בונים פה מערכת שבראייתם, מתישהו בעתיד תדע להתמודד איתנו. את האירוע הזה אנחנו צריכים למנוע".

סער סבור שיש בישראל "האדרה מטורפת, מוגזמת" לנסראללה. "אומרים אצלנו שהוא לא משקר, שהוא לא טועה. הוא משקר וטועה המון. היתרון היחיד שלו בעיניי זה הניסיון. הוא חווה כישלון ב־2006, וזה צרוב בו מאוד".

ואם האיראנים ידרשו ממנו לפעול?
"זאת לא מערכת היחסים ביניהם. נסראללה הוא לא בן חסות איראני. הוא חלק מהמערכת האיראנית. הוא לא מקבל מהם הנחיות, הוא שותף לקבלת ההחלטות באיראן. הוא נכס איראני גדול, שצריך להפעיל רק בשביל משהו מאוד חשוב. אבל הוא לא או איראני או לבנוני. הוא גם וגם: גם איראני, גם שיעי, גם לבנוני. ובעיקר, הוא היום הדמות הכי בכירה במערכת הצירית השיעית, אחרי חמינאי".

במערכה הבאה בצפון, סבור סער, ינסה נסראללה לייצר "צריבה משמעותית" שתפגע במעמדה של ישראל באזור. "חוויה קשה לציבור הישראלי, נזק גדול, אירועים מפתיעים. ברור לו שהוא לא יכבוש את הגליל, אבל הוא מודע לאפקט שיהיה לכוח של חיזבאללה שמשתלט על יישוב לכמה שעות. זה מה שהוא רוצה. בתפיסה שלו, עוד מכה ועוד מכה, ועוד שבירה של הדימוי ושל החוסן הלאומי, ישברו אותנו לאורך זמן".

ישראל תידרש להמשיך את הפעילות נגד מאמצי האיראנים בזירה הצפונית גם בעתיד הנראה לעין.
"כל זמן שיש ציר שיעי פעיל, והוא פעיל, נידרש להתחכך איתו, אבל אנחנו צריכים לוודא שהציבור שלנו לא ישלם מחיר. אבל עצם הפעלת הכוח באזור הזה, בשכונה הזאת, היא חשובה. חלק מהנכסיות שמייחסים לנו באזור נובעת מכך שאנחנו לא מאפשרים שיפעילו נגדנו כוח, ואנחנו לא עומדים מהצד מול האיומים".

אסד חזר להתעסק בנשק כימי?
"בשנים האחרונות עשינו כמה פעולות במב"מ נגד הניסיונות שלו לחזור, וכרגע הוא לא מחזיק ביכולות שקרובות לאלה שהיו לו. כרגע זה לא איום גדול, אבל אנחנו צריכים להיות כל הזמן עם עין פקוחה על העניין הזה כדי שהוא לא יצמח מחדש".

קרנף אפור: לבנון ויו"ש

חטיבת המחקר באמ"ן עוסקת בחודשיים האחרונים בלימוד ובהפקת לקחים מהמלחמה באוקראינה. "זאת הזדמנות עצומה, כי זאת מלחמה מהסוג שכבר לא חשבנו שנראה. אנחנו מנסים להבין מה גורם לביצועים הלא טובים של הצבא הרוסי, ומה השתבש להם. נדמה לי שהיתה להם תפיסה שגויה לגמרי של מה צפוי במערכה הזאת, של מה מידת ההתנגדות שתהיה להם באוקראינה. אני חושב שהם התכוננו למשהו אחר לגמרי".

ומה הלקח?
"שחשוב להתכונן ולהבין לאיזו מערכה אתה הולך. כי אם אתה לא עושה את זה, ולא משנה כמה יכולות יש לך, אתה מתחיל בשיפוע צד ואז מאוד קשה לתקן אותו".

יכול להיות שאנחנו מעריכים את הצבא הרוסי הערכת יתר?
"ידענו שיש בצבא הרוסי פער בין מרכיבי האיכות למאסה הגדולה, שתמיד היתה בינונית. אבל תפקוד חיל האוויר, או מהלומת סייבר כפי שהיינו מצפים לראות, קווי הלוגיסטיקה הארוכים - אלה דברים שנצטרך ללמוד. גם התגבשות הסנקציות מול רוסיה מעסיקה אותנו".

אנחנו צריכים להיות מוטרדים מזה?
"אנחנו צריכים ללמוד את זה ולהתכונן לזה, וגם לאירוע התודעתי. אנחנו מתמודדים עכשיו עם אירוע טיקטוק בהר הבית, אבל באוקראינה יש מלחמה שיש בה רכיב תודעתי ומעורבות עצומה של הרשתות החברתיות".

אתה רואה עוד אביב ערבי באופק?
"בהערכת המודיעין השנתית שלנו סימנו שני אירועים שעשויים להיות קרנפים אפורים - בעיות שאנחנו רואים ומזהים אותן, אבל אנחנו לא יודעים מתי הן יתחילו לרוץ לעברנו. הראשונה היא יו"ש, והשנייה היא לבנון. שתיהן עלולות להתפתח לאירוע כאוטי. אני לא יודע מתי זה יקרה, אבל אנחנו צריכים להיות מוכנים לאפשרות שלבנון תקרוס, ולהבין מה זה אומר ואיך זה ישפיע עלינו".