הגשם חוזר - איך נגן על הים מהזיהום שהוא מביא איתו?

בכל חורף בערים בישראל חוזרת על עצמה תופעה קבועה שנקראת הנֶגֶר הראשון. לא מדובר רק ביורה עצמו; הנגר הראשון מתייחס גם לגשם הראשון שיורד אחרי תקופה יבשה בין אירועי הגשם שלאורך החורף. הוא שוטף את הכבישים, את המדרכות ואת הגגות ואוסף שכבות של זיהום עירוני: חלקיקי גומי מצמיגים, בדלי סיגריות, שמנים, פלסטיק ולעיתים אפילו ביוב.

כשהזרימה המזוהמת הזאת מגיעה לנחלים או היישר לים, היא עלולה לפגוע בבעלי החיים הימיים ובבני האדם. עמותת "צלול", שעוסקת בהגנה על הים ועל הנחלים בישראל, מנסה להילחם בתופעה. בעבודה שפורסמה לאחרונה הם מציעים פתרון: מכל אגירה תת-קרקעי שיאחסן את הנגר עם הזיהום, עד שיועבר למתקני הטיפול בשפכים.

דגים מתים בשפכי הנחלים

ההשפעות של הנגר הראשון משמעותיות במיוחד בערים שבהן רוב הקרקע מכוסה בטון ובאספלט ואינה מאפשרת חלחול טבעי של המים לתוך האדמה. "בנוסף, שינוי האקלים גורם לכך שאנחנו רואים בישראל מערכות גשמים הרבה יותר מרוכזות, עם עוצמות וכמויות גשם גדולות הרבה יותר מבעבר", מסביר ד"ר יובל ארבל, סמנכ"ל ים וקשרי ממשל בעמותת צלול. "באירועים כאלה, נוצרים עודפי גשם, ואז אנחנו מקבלים כמות גדולה של מים שזורמת על פני השטח ושוטפת איתה הרבה מאוד זיהום מהעיר אל תוך תעלות הניקוז, ומשם אל הנחלים והים. זה קורה בכל פעם שגשם יורד לאחר תקופה יבשה כשהזיהום מצטבר לו בשקט במשך כמה שבועות, ואז נשטף בבת אחת".

בחלק מתעלות הניקוז העירוניות מותקנים נקזים - מסננים שתפקידם לעצור פסולת גסה כמו שקיות, עלים, ענפים או בקבוקי פלסטיק להגיע לים. אלא שהם נותנים מענה מוגבל. הם מונעים רק מחלק מהפסולת להגיע לתעלות הניקוז, ואינם מסוגלים לסנן חלק מהמזהמים המסוכנים יותר כמו שמנים, דלקים ושאריות ביוב. כדי להתמודד עם מזהמים כאלה פועלות "תחנות מי הקיץ" - מתקנים שאוספים זרימות לא תקינות, כמו דליפות ביוב או מי השקיה, ומעבירים אותם למתקן הטיפול. אבל כשהנגר מציף את המערכת בבת אחת, התחנות האלה לא בנויות להתמודד עם הכמות האדירה של המים והמזהמים.

נוסף על כך, תחנות מי הקיץ קיימות כיום במעט מקומות בארץ, על אף שלדברי ארבל יש כבר תחנות חדשות שנמצאות בהקמה.

בשורה התחתונה, אין תשתית מתאימה להתמודד עם הכמות הגדולה של המזהמים שזורמים באירועי גשם שמתרחשים לאחר זמני יובש. "ההשפעה של הנגר הראשון עלולה להיות משמעותית בנחלים ובמעיינות, כלומר בגופי מים קטנים יחסית וסגורים יותר. בשפך הנחל לאחר הקיץ, הזרימה לים לפעמים חסומה כמעט לחלוטין והזיהום 'נתקע' במערכת. כך מצטברת כמות גדולה של מזהמים ונוצר שם מחסור בחמצן. אם הזיהום כולל ביוב אז נמצא שם גם אמוניה שהיא גורם נוסף למוות של בעלי החיים. לפעמים לאחר הגשם הראשון אנחנו מוצאים באזורים כאלה ריכוז של דגים מתים, לפעמים אפילו עשרות או מאות מהם", אומר ארבל.

גם בים אנחנו מרגישים את הזיהום הזה ורואים את ההשפעה שלו. "בכל חורף אנחנו מקבלים מהציבור לא מעט תלונות. יש יותר ויותר אנשים שמשתמשים בים בחורף - יש מי ששוחים, ושעושים ספורט ימי כמו גלישת גלים, גלישת רוח, קיאקים, ועוד. אחרי הגשמים, המשתמשים בים חשופים יותר לסיכון כתוצאה מהזיהום. יש יותר ויותר דיווחים רפואיים על אנשים שחלו ושהתאשפזו, על פצעים שהזדהמו בעקבות שחייה בים, על דלקות עיניים ואוזניים", מוסיף ארבל. "בנוסף, גם הטבע הימי נפגע. אם מדובר רק בקצת חומר אורגני, זה לרוב לא בעיה לבעלי החיים. אבל כשהזיהום כולל פלסטיק וחומרים כימיים, זה כבר פוגע בהתפתחות וברבייה שלהם".

משתלם לאגור את הזיהום

כדי למצוא פתרון לבעיה פנתה עמותת צלול למהנדסת רויטל ג'זואה לבנת, יועצת לניהול ותכנון מערכות ניקוז ושפכים, כדי לבחון פתרונות שונים מהעולם. לאחר שחקרה את הנושא, המליצה ג'זואה לבנת על פתרון קל יחסית ליישום: מכל אגירה ייעודי לנגר הראשון.

לדברי צלול, מדובר במכל גדול, לרוב תת-קרקעי, שמחובר לתשתית של תחנות מי קיץ קיימות. ברגע שמגיע הנגר הראשון והמים המלוכלכים מתחילים לזרום אל מערכת הניקוז, המכל מסוגל לקלוט את הזרימה הראשונית ולאחסן אותה, כך שלא תזרום ישירות לנחלים ולים. בתוך המכל, המים נפרדים לשכבות: הפסולת הגסה והמשקעים שוקעים למטה, שמנים ופסולת קלה צפים למעלה, ובשכבה האמצעית נשארים מים מזוהמים פחות. רק לאחר שהסערה הראשונית חולפת, המים נשאבים באופן מבוקר אל מכון הטיפול, בקצב שהמערכת מסוגלת לעמוד בו. כך נמנעת ה'מכה הזיהומית הגדולה' של הגשם הראשון, והעירייה מקבלת כלי פשוט יחסית שמפחית באופן דרמטי את כמות המזהמים שמגיעים אל הים בתחילת כל חורף או בגשמים שלאחר תקופות יובש.

ארבל מספר שמאז פרסום העבודה רשויות מקומיות התחילו להתעניין בפתרון. ההמלצות אף נכנסו לטיוטת העדכון של "אמנת ברצלונה להגנה על הים התיכון" - צעד שעשוי לעזור לרשויות לגייס מימון ליישום הפתרון.

"המטרה שלנו היא שרשויות יקימו עוד תחנות מי קיץ, ויבנו אותן כבר יחד עם המתקן הזה", הוא אומר. "מתקן האגירה עולה כמה מאות אלפי שקלים, וזאת השקעה כדאית לרשויות כדי לשמור על הנחלים שבתחומיהן וכדי לוודא שהחופים שלהן ימשיכו להיות אטרקטיביים. נגר ראשון עשוי להגיע בחגי הסתיו או בפסח, תקופות שבמהלכן הרבה אנשים מגיעים לים ובכל פעם שיש זיהום כזה יש התראת זיהום, ואז הנופשים נמנעים מלבוא. לכן משתלם לרשויות למנוע את זה", מסביר ארבל.

ארבל מזכיר גם את הכנס שמובילה עמותת צלול בנושא מניעת זיהום בנחלים ובים (שיתקיים ב-24 בדצמבר), ובו ג'זואה לבנת תציג את הבעיה ואת הפתרון..

הכתבה הוכנה על ידי "זווית - סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה"