האם נטפליקס תציל את העולם? הנשק הסודי נגד משבר האקלים

בעשורים האחרונים, המושגים ״התחממות גלובלית״ ו״משבר האקלים״ הפכו לחלק בלתי נפרד מהשיח הציבורי והם נוכחים בלקסיקון של כמעט כל אדם על פני כדור הארץ. גם עולם התרבות לא נשאר אדיש – בשנים האחרונות, יצירות רבות בספרות, באמנות, בקולנוע המסחרי ואפילו בסדרות טלוויזיה החלו לעסוק בנושאים סביבתיים ואקולוגיים. כך נולד ז׳אנר קולנועי חדש שעוסק בתוצאות של המשבר הסביבתי תוך שימוש באלמנטים מדעיים ובדיוניים.

מחקר ישראלי ראשון מסוגו שיוצג בוועידה השנתית ה-53 למדע ולסביבה, שתיערך ב-8–9 ביולי באוניברסיטת ת"א, בדק את התופעה ומצא שדווקא הקולנוע הבדיוני יכול להיות המדיום האפקטיבי ביותר למאבק במשבר האקלים.

המדע הבדיוני כבר לא בדיוני

לז'אנר הקולנועי החדש יש שם – סיפורת אקלימית Climate Fiction, או בקיצור: Cli-Fi. המונח נטבע לראשונה ב-2007 על ידי העיתונאי האמריקני דן בלום, במסגרת סדרת תוכניות רדיו וכתבות שבהן עסק ברומנים ובסרטים שהציבו את שינוי האקלים בלב העלילה. בשנים שחלפו מאז התקבע המונח בשיח הפופולרי ואף נכנס לשימוש באקדמיה.

סיפורת אקלימית היא תת-ז׳אנר בתוך המדע הבדיוני שמתמקד בתרחישים, לרוב דיס-אוטופיים, שקשורים למשבר הסביבתי ולהשפעותיו. בקולנוע, מדובר לרוב בסרטים שעוסקים בנושאים כמו עליית מפלס מי הים, אירועי מזג אוויר קיצוני כמו הוריקנים, שלג כבד וסופות טורנדו, הפשרת הקרח בקטבים, כניסה לעידן קרח חדש, בצורת וחרדת אקלים. מעבר לכך, העלילות ב-Cli-Fi מעוררות שאלות על אחריות אנושית, על הישרדות ועל מוסר.

למרות הגידול המרשים במספר הסרטים, הסדרות והספרים של הז׳אנר, עוד חסר מחקר מקיף – ובעיקר כזה שנעשה בישראל – שיבחן את השפעתו על עמדות הציבור ביחס למשבר האקלים.

״אנחנו יכולים להציג גרפים עד מחר על הצטמצמות שטח כיפות הקרח, על אפקט המשוב של האלבדו (הפשרת הקרחונים הבהירים חושפת קרקע או ים כהים יותר, שסופגים יותר חום ומאיצים את הפשרת הקרחונים, א"ד) או על התחזיות לעליית טמפרטורה לפי תרחישי פליטת גזי חממה – אבל זה לא באמת משכנע אף אחד וברוב המקרים זה גם לא מובן״, אומר פרופ' יואב יאיר מבית הספר לקיימות באוניברסיטת רייכמן, שחקר ביחד עם פרופ' תמר הרמן מהמחלקה לסוציולוגיה, למדע המדינה ולתקשורת באוניברסיטה הפתוחה, את הנושא.

המחקר עוסק גם באפקטיביות של הז׳אנר ככלי להעלאת מודעות ולעידוד פעולה. לדברי החוקרים, הממצאים מצביעים על פוטנציאל גדול. ״הקהל הרחב פוגש את הנושא של שינוי אקלים דרך נטפליקס, דרך סרטים ודרך תוכניות דוקומנטריות. לכן, דווקא המדיה הפופולרית, ובעיקר הקולנוע, יכולים לשמש אמצעי נגיש וחזק להעברת המסר. זו אחת הדרכים היעילות ביותר להמחיש לציבור הרחב מה באמת עומד להתרחש כאן״, מסביר יאיר.

לראות את העתיד

מכיוון שז׳אנר ה-Cli-Fi מתקשר לז׳אנר המדע הבדיוני, רבות מהיצירות בתחום מציגות תרחישים קיצוניים ודרמטיים, שאינם תמיד מבוססים על מדע מדויק או נתפסים כריאליים. ובכל זאת, יאיר סבור שעצם העיסוק במשבר האקלים – גם כשהוא מלווה בהפרזה או בדמיון – הוא בעל ערך מהותי. לדבריו, בשנים האחרונות הולכת ומתחזקת מגמה של יצירות שמבוססות על תרחישים סבירים יותר, שמשקפות את המציאות האקלימית המשתנה באופן מוחשי, נגיש ולעיתים אף מטלטל.

יאיר מביא כדוגמה את סדרת הדרמה הדנית Families like Ours, שמתארת מצב שבו דנמרק מוצפת במים בעקבות עליית מפלס הים בים הצפוני, והמדינה נאלצת לפנות את אזרחיה למדינות אחרות. ״זו סדרה מרוסנת, עם תרחיש סופר ריאלי״, הוא אומר.

״דנמרק, כמו שאר מדינות ארצות השפלה באירופה, צפויה לסבול מאוד מהשפעות משבר האקלים. זה לא יקרה מחר בבוקר, אבל בתוך 30–50 שנה הם עלולים למצוא את עצמם במצב בעייתי מאוד, ממש כמו בסדרה. לכן, דווקא הסדרות הריאליסטיות והמאופקות האלה עשויות להיות הרבה יותר מפחידות ומשכנעות לעומת הפקות עתידניות ודרמטיות מדי״, הוא מסביר.

אחת מנקודות המפנה המרכזיות בז'אנר הקולנועי של סיפורת אקלימית התרחשה ב-2004, עם יציאתו לאקרנים של הסרט ״היום שאחרי מחר״ (The Day After Tomorrow). הסרט מציג תרחיש בדיוני שבו סופות שלגים קטסטרופליות מתפרצות בעקבות משבר האקלים וגורמות לקיפאון המוני ולמיליוני הרוגים בארה"ב.

לדברי יאיר, מדובר היה ברגע מכונן: ״כמו שהסדרה 'משחקי הכס' שינתה לחלוטין את האופן שבו מספרים סיפורים בנטפליקס, כך גם 'היום שאחרי מחר' השפיע בצורה עמוקה על השיח סביב משבר האקלים. לראשונה, המדענים בסרט לא הוצגו כ'חנונים', אלא כגיבורים של ממש. זו הייתה מהפכה באופן שבו הוליווד מספרת את הסיפור האקלימי – מהלך שגרם לאנשים לחשוב אחרת״.

ומה לגבי ישראל?

בישראל, כמו במקומות רבים בעולם, צופים בסרטים הוליוודיים. אבל כשזה מגיע ליצירה המקומית, התמונה נראית אחרת לגמרי. ״בישראל, ז׳אנר ה-Cli-Fi כמעט לא קיים בתרבות הפופולרית ואם כן – מדובר בנוכחות שולית בלבד״, אומר יאיר.

לדבריו, בגלל המיקום הגיאוגרפי והרגישות הסביבתית של ישראל, יש חשיבות רבה לעיסוק מקומי בנושא. ״רק לפני שבועיים חווינו כאן שריפות חזקות״, הוא מזכיר את השריפה הגדולה שפרצה בהרי ירושלים. ״המציאות בישראל – שהיא גם כך רגישה מבחינה פוליטית ומבחינה ביטחונית, צפויה בעשורים הקרובים להפוך מורכבת עוד יותר בשל הלחצים הסביבתיים שיוצר שינוי האקלים״, אומר יאיר.

״משבר האקלים מקבל משקל נמוך מדי בשיח הציבורי. אולי מחקר כזה – שמציב את השיחה הבינלאומית מול היעדר השיחה הישראלית – יוכל לעורר השראה ולעודד יוצרים מקומיים להתחיל לעסוק בו״, הוא מסכם.

הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה