מערכת החינוך בטלטלת קורונה: "אנחנו נמצאים בסגר בפועל"

מערכת החינוך סגורה בפועל. על אף הניסיון לשדר "לימודים כרגיל", מערכת החינוך - בעיקר זו בגני הילדים (6-3) ובבתי הספר היסודיים (א'-ו') - חווה היקפים משמעותיים של תלמידים ואנשי צוות חולים, בידודים המוניים ולמידה נרחבת בזום. המשמעות היא שמאות אלפי תלמדים לא מגיעים למסגרות החינוך, אף שהדבר לא בא לידי ביטוי בנתונים הרשמיים שמדווחים.

שרת החינוך יפעת שאשא ביטון טענה בשבוע שעבר כי "כ־90% מהתלמידים מגיעים לבית הספר", אך לדעת הורים, מורים, תלמידים ואנשי חינוך, זו אמירה שמנותקת לחלוטין מהשטח.

הפער נובע מכך שהנתונים סופרים רק את התלמידים החולים ואת אלו שנמצאים בבידוד - מספרים שהגיעו בסוף השבוע האחרון לכ־200 אלף תלמידים. עם זאת, מספר התלמידים שנמצאים בבידוד בפועל גבוה יותר, אך נאמני הקורונה מתקשים לדווח עליו למשל"ט משרד החינוך, שקרס בשל העומס.

אל התלמידים החולים והמבודדים מצטרפים מאות אלפי תלמידים שלא מגיעים לבתי הספר בשל שלל סיבות שקשורות לקורונה - אך משרד החינוך לא אוסף את הנתונים.
לדוגמה, משרד החינוך לא מקבל עדכון על כיתות שלמות של תלמידים שעוברות ללמוד מרחוק, מפני שמדובר בהחלטת מנהל שלא דורשת אישור. גם העברת שכבה שלמה ללמידה בזום דורשת רק את אישור המפקח או המפקחת.

נוסף על כך, המחסור החמור בעובדי הוראה מביא לסגירת גני ילדים ולשליחת תלמידים ללמידה בזום. יש יותר מ־17 אלף עובדי הוראה חולים או בבידוד, ורשויות רבות מתקשות לפתוח גני ילדים בגלל מחסור בצוות. בשל כך, תלמידים נשארים בבית אך לא נרשמים כחולים או כמאומתים. כמו כן, עובדי הוראה שנאלצים להישאר בבית כי הם צריכים לטפל בבן משפחה חולה - גם הם לא נספרים כמי שנעדרים, וגם לא תלמידיהם שנשלחים ללמוד בזום.

מחליטים לבד

יתרה מזו, בתי ספר שלמים נסגרים ונשלחים ללמידה מקוונת, אך תלמידים שאינם בבידוד או חולים לא נרשמים. לדוגמה: יותר מ־800 תלמידים בבית הספר היסודי (כיתות א'-ו') "מבואות", שבמועצה המקומית באר טוביה, נשלחו בסוף השבוע ללמוד מהבית, וכך הם ילמדו גם היום. הסיבה לכך, לפי הודעה שקיבלו ההורים, היא העלייה בתחלואה ברשות. כלומר, לא בכל הכיתות בבית הספר התגלתה תחלואה. ההורים קיבלו הודעה, שלפיה "מחנכי הכיתות ייצרו קשר עם התלמידים לגבי למידה מרחוק". אלא שיש להזכיר, המעבר הזה של מאות תלמידים ללמידה מרחוק בכלל לא נספר על ידי משרד החינוך, שלא יודע לספק מידע על היקף הלימודים הפרונטליים.

לדברי דורון מילברג, יו"ר איגוד המנכ"לים והמזכירים ברשויות המקומיות: "כל מה שקורה עכשיו במערכת החינוך הוא פארסה אחת גדולה ומביכה. בשל חוסר סדר וחוסר היערכות - מערכת החינוך קורסת ומצויה בסגר דה־פקטו, משום שבפועל מספרי המבודדים גבוהים יותר - גם הילדים וגם אנשי הסגל. אין מי שיתפעל את מסגרות החינוך".

"המערכת תקרוס"

עוד אמר כי "השלטון המקומי נאבק בכל כוחו לפתוח את המסגרות, אך במצב הנוכחי, שבו אנו לבד בצריח בעוד מערכת החינוך פשוט קפואה מהלם, לא נצליח. המספרים רק יעלו עוד ועוד, ואם משרד החינוך לא יתעשת מהר - אנו נהיה עדים לקריסת מערכת החינוך בישראל. משרד החינוך זה שנים לא פועל להסדיר את הנושא שבאחריותו, וההשלכות חלות על הרשויות המקומיות. אין לנו את המנגנון והמשאבים להתמודד עם היקפים כה עצומים של חוסר בכוח אדם. אני קורא לשרת החינוך להקים מנגנון מיידי למילוי מקום הסגל החסר בגנים".

"הילדה שלי נפגעת, ואני לא יכולה לסייע לה" - משפחת פרץ, מודיעין

קרן פרץ (45), אם חד־הורית המתגוררת במודיעין, עובדת כמנהלת לשכה וצריכה במסגרת תפקידה להגיע לעבודתה. אולם במקביל היא אימא למאי, ילדה בת 10 וחצי, שמתקשה בלימודיה ונעזרת בבית הספר בסייעת, דבר שלא מתאפשר במהלך למידה מרחוק - שהפכה לצורת הלמידה המרכזית של בתה של קרן.

"בחודש האחרון הבת שלי נחשפה בבית הספר שלוש פעמים לחולים מאומתים ונכנסה לבידוד. מעבר לכך, בית הספר ממש נלחם כדי להשאיר את הלימודים כרגיל ולא דרך הזום, אבל מספר הילדים המאומתים ומספר החולים הכריעו בסוף והוחלט על לימודים מרחוק. לבת שלי אין עכשיו סייעת והיא מתקשה להתרכז בשיעורים כשהם מרחוק, אין לה שום עזרה בהבנת המטלות, בכניסה לקישורים ובכלל לעבוד ולפעול. אני רוצה מאוד לעזור לה אבל לא יכולה. אני מפרנסת יחידה ואני חייבת לצאת לעבוד. אביה של הילדה היה רוצה לעזור, אבל הוא מתגורר בארה"ב וממילא לא רלוונטי לסיוע במקרה הזה.

"השנתיים האלו של הקורונה, על כל הסגרים והבידודים, פגעו בידע שלה קשות. אם קודם היא הסתדרה והיה לה עיכוב קל ביחס לכיתה, המצב כיום חמור, ואני חסרת אונים מבחינת היכולת שלי לסייע", היא אומרת.

פרץ מבקשת ממערכת החינוך לחשב מסלול מחדש ביחס לילדים כאלו. "ראשית, אני קוראת להחזיר לבית הספר את הילדים עם הקשיים, אפשר שהם יגיעו לכיתה וילמדו עם הסייעת בעוד שאר התלמידים לומדים בזום מהבית. ככה יהיה אפשר לשמור על הריחוק החברתי וגם לסייע לתלמידים האלו. אם זה לא אפשרי מסיבות כלשהן, אז לסייע יותר בשיעורי זום לילדים כאלו - למשל, להעביר להם שיעורים פרטניים של אחד על אחד, אחרת הנזק הוא עצום. אני מניחה שהנזק הזה לא רק אצל הילדה שלי, אלא אצל המון ילדים מהסוג הזה שהם בכיתה רגילה עם סייעת", היא מסכמת.

"צפוף וקשה לנו, האתגרים רבים" - משפחת נווה, ניל"י

משפחת נווה מהיישוב ניל"י שוהה בבידוד מיום רביעי, אז הבן, לוטם (9), אובחן חיובי לקורונה. ביחידת דיור בת 50 מ"ר מצטופפים שחר (40), עדי (39), אביב (11), לוטם (9), נופר (6) ובולי ונלא הכלבות - וגם ליצ'י החתולה.

"צפוף וקשה. אין לך שום פינה שקטה לברוח אליה", מסביר שחר ואומר כי בני המשפחה מעבירים את הזמן בהכנת אוכל, במשחקי חשיבה משפחתיים, בשיעורי בית, בצפייה בטלוויזיה וגם בפרויקטים כגון סידור מחסן וניקיונות.

עדי מסבירה כי רק ביום חמישי החלה למידה בזום מבית הספר. "זה מאתגר. אני צריכה להתרוצץ בין שלושה ילדים, שכל אחד לומד בזום שלו ומתחבר מנקודה אחרת. אני מוצאת את עצמי אשת מחשוב, מתמודדת עם מציאת קישורים, פתרונות להתנתקויות או לרמקול ולמיקרופון שלא עובדים, ולפקח על כל האופרציה הזו זה לא פשוט. כל אחד לומד בשעה אחרת עם מורה אחר".

לטענת עדי, לימודים דרך הזום אפשריים לזמן קצר ולא באופן מלא. "בכיתה ההספק הוא בערך פי חמישה. זה גם תלוי גיל. קשה מאוד לילדים הקטנים ללמוד בזום, לילדים הגדולים זה מעט יותר קל. צריך לשבת איתם על שיעורי בית, ואין אווירה אמיתית של לימודים".

עדי חוששת שהלימודים באופן הזה יימשכו לסירוגין גם בשנים הקרובות עד שהמגיפה תעבור. "כל מערכת החינוך צריכה לעשות ריסטארט. היא לא מותאמת לעולם המודרני באופן כללי, ובפרט ללימודים דרך זום בזמן מגיפה. יש יותר מדי תלמידים בארץ שיש להם קשיים, בעיות לימודיות, נפשיות ורגשיות".

עדי ממליצה להורים לשים לב למתרחש בקרב ילדיהם. "תסתכלו על הילדים שלכם, ותנסו לראות מה קורה איתם. מה הם מצליחים לעשות ומה לא, תכילו אותם. גם אם לא רואים סימני מצוקה, זה לא אומר שהילד לא מתמודד עם קשיים. אל תתעוררו מאוחר, ואל תחכו למורה שישים לב במקומכם דרך הזום".

"הקושי הגדול הוא לשלב עבודה וטיפול בילדים" - משפחת גבע־סויסה, ראש העין

בסוף השבוע, מצאו עצמן חני ונטע מראש העין בבידוד בבית עם שלושת ילדיהן, התאומים מור ותומר בני ה־5 שלומדים בגן עירייה, ויותם הקטן בן השנה - לאחר שכל המשפחה נדבקה בקורונה. זו הפעם הראשונה שבה המשפחה נכנסה לבידוד, כשבאמצע התגלו כחולים מאומתים: "אני עדיין לא יודעת היכן נדבקנו", מספרת נטע גבע־סויסה. "הילדים נשלחו לבידוד כבר ביום שני, לאחר שבגן התגלו חולים. יש התפשטות עכשיו, ואף אחד לא יודע מאיפה זה יגיע. זה היה הבידוד הראשון שלנו, כמו זבנג וגמרנו - בידוד, מחלה וביי. כרגע לילדים אין תסמינים, ואנחנו מקוות שזה יעבור כמה שיותר מהר".

על הימים האחרונים בבית היא מספרת: "בשלושת הימים הראשונים הייתי לבד בבית, וחני זוגתי הייתה עם שלושה ילדים לבד, ותמרנה תוך כדי פגישות בזום. עכשיו האתגר הכי גדול שלנו, ושל עוד הורים, הוא לשלב עבודה ולהיות יחד עם הילדים בבית. תמיד צריך להעסיק את הילדים ותוך כדי גם לעבוד. ככל שעברו הימים גילינו שיש עוד ועוד משפחות כמונו, שכולם חולים. בבתים אחרים יש ילד או הורה חולה, זה מתפשט כמו פטריות אחרי הגשם".

בשל הכאוס במערכת החינוך, לא בטוח שכשילדיהן יבריאו יהיה להם גן יחזור אליו: "אני רואה מה קורה במערכת החינוך. גנים וכיתות נסגרים בזה אחרי זה. הגן של הילדים נכנס לבידוד, יש ילדים חולים וגם אנשי צוות. יש בגן לפחות שבעה ילדים שהם פטורי בידוד, מחלימים או מחוסנים, והגן אמור להיות פתוח עבורם, אך אין צוות שיפעיל אותו.

בעירייה ניסו למצוא פתרון ולאחד אותם עם גן אחר, או להביא את הגננת המחליפה, אבל גם אין סייעות - אז כרגע הגן סגור. הורים חיסנו את הילדים שלהם כדי שיוכלו לשלוח אותם לגן, אבל בסוף יוצא מצב שכולם נשארים בבית". עם זאת, היא מוסיפה: "אחרי הכל, אנחנו גם נהנים מהזמן שלנו ביחד, עושים יצירות והכנה לכיתה א', ועוד".

השתתפו בהכנת הידיעה: אסף גולן ויאיר אלטמן