הצפיפות בכיתות בישראל: מהגבוהות במדינות ה־OECD

הפער מול המדינות המפותחות לא צומצם, מספר התלמידים בכיתה יכול להגיע ליותר מ־40 ו"מחאת הסרדינים" לא הביאה לשינוי אפקטיבי.

גני הילדים והכיתות בישראל הם מהצפופים ביחס למדינות ה־OECD. מספר התלמידים בכיתה בבית ספר יסודי יכול להגיע ל־32 תלמידים בעשירונים הנמוכים ואף ל־34 תלמידים בכיתה בעשירונים הגבוהים. כך, למשל, בדו"ח שעסק במערכת החינוך הישראלית בראייה כלל־עולמית והתפרסם לאחרונה, נכתב כי מספר תלמידי כיתות א'-ט' בישראל גבוה בהרבה לעומת מדינות אחרות בעלות אוכלוסיות גדולות יותר כמו בלגיה, יוון, צ'כיה, פורטוגל ועוד.

בבתי הספר היסודיים ממוצע התלמידים בכיתה בישראל עומד על 26.4 תלמידים, לעומת 21 תלמידים בכיתה - ממוצע ה־OECD. בפועל, במרבית הכיתות בישראל יש כ־30 תלמידים. אגב, מתוך כלל המדינות החברות ב־OECD, ממוצע התלמידים בחינוך היסודי נע בין 16 תלמידים בכיתה בקוסטה ריקה לבין 32 תלמידים בקולומביה.

הפערים לא צומצמו

בשנת 2015, כשראש הממשלה נפתלי בנט היה שר חינוך, ניהלו ההורים מאבק לצמצום מספר התלמידים בכיתות, במה שזכה לכינוי "מחאת הסרדינים". בעקבות כך, הופחת מספר התלמידים בכיתה ביסודי לעד 34-32 תלמידים בכיתה. עם זאת, מחקרים הראו כי עדיין יש מספר גדול מדי של תלמידים, שאינו אפקטיבי לצמצום אמיתי של פערים.

בחטיבות הביניים מספר התלמידים בכיתות גבוה יותר. כיתה בחלק מהמקרים יכולה להגיע גם ל־41 תלמידים. כשמסתכלים על הדו"ח הבינלאומי, רואים כי הממוצע בישראל עומד על 28 תלמידים בכיתה בחטיבות הביניים, לעומת הממוצע העולמי שנמוך ב־5 תלמידים (23). בפינלנד, למשל, בחטיבת הביניים ממוצע התלמידים הוא 19 בלבד בכיתה.

הבשורה המעודדת להורים היא ששרת החינוך, יפעת שאשא־ביטון, הודיעה השנה כי הכיתות בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים לא יאוחדו.

פעמים רבות, בשל עזיבה של שניים או שלושה תלמידים בשכבה לבית ספר אחר, התאפשר לבית ספר להפוך ארבע כיתות לשלוש כיתות. המשמעות היא גידול במספר התלמידים בכיתה, שהורים רבים מחו עליו. השנה, כאמור, הוקפא איחוד כיתות כאלה, והתלמידים ימשיכו ללמוד בכיתות מרווחות וקטנות יותר, בהנחה שכך היה עד כה.

הסיבה להחלטה היא הפערים הלימודיים, הרגשיים והחברתיים שצברו התלמידים במהלך שנת הקורונה, והרצון לתת להם מענה במהלך שנת הלימודים הבאה - תשפ"ב.