מחקר מדאיג: ליקויים מסכני חיים נחשפו בבתי הספר

תגובה אלרגית חמורה עלולה להפוך בתוך דקות לסכנת חיים, אבל לא בכל בתי הספר ערוכים להתמודד איתה: מחקר חדש של מרכז טאוב חושף כי ב-27% מבתי הספר שנבדקו נמצאה זמינות חסרה או חלקית של מזרקי אפיפן, המשמשים לטיפול במצבי חירום. הממצאים מדאיגים במיוחד לנוכח העלייה החדה במספר התלמידים המדווחים על אלרגיות למזון. לצד המחסור באמצעי חירום, החוקרים מצביעים על פערים משמעותיים בין רשויות חזקות לחלשות, ומעלים שאלות לגבי יעילות המדיניות הקיימת.

המחקר, שערכו ד"ר שרית סילברמן ופרופ' נדב דוידוביץ', בחן את התמודדות מערכת החינוך עם אלרגיות למזון. מהממצאים עולה כי בין השנים 2021 ל-2025 יותר מהוכפל שיעור התלמידים שהוריהם הצהירו על רגישות למזון, מ-1.22% ל-2.52%. במספרים מוחלטים מדובר בעלייה מ-23,294 ל-50,571 תלמידים. במקביל עלה גם שיעור הדיווחים על נשיאת מזרק אפיפן. עם זאת, הנתונים מבוססים על הצהרות הורים ולא על אבחנות רפואיות מאומתות.

האיסורים לא הוכחו כיעילים

אחד הממצאים המרכזיים במחקר נוגע למדיניות משרד החינוך, האוסרת באופן גורף הכנסת מזונות המכילים אלרגנים מסוימים לכל מתחם בית הספר. לדברי החוקרים, מדובר במדיניות חריגה שאינה נהוגה במתכונת זו במדינות אחרות. יתרה מכך, גופים מקצועיים בישראל ובעולם ממליצים להימנע מאיסורים גורפים, משום שלא נמצאו ראיות מתועדות לכך שהם מפחיתים תגובות אנפילקטיות, שעלולות לסכן חיים.

גם מודל הסייעות הרפואיות, המיועד לתלמידים עם אלרגיות מסכנות חיים בכיתות א'-ב', עומד לבחינה. לפי המחקר, אין כיום בסיס מחקרי שמאפשר להעריך את יעילותו. בנוסף, רשויות מקומיות מתקשות לגייס סייעות, והזכאות לשירות מותנית בהצגת אישור של רופא מומחה לאלרגיה, דרישה שעלולה להקשות על משפחות המתגוררות באזורים שבהם הגישה לשירותי הרפואה מוגבלת.

"בישראל נהוגים איסור גורף על הכנסת מזונות אלרגניים לבתי הספר וסיוע אישי לילדים עם 'אלרגיה מסכנת חיים' עד כיתה ב' - שני מודלים שאינם קיימים במדינות אחרות", אמר פרופ' דוידוביץ', החוקר הראשי וראש תוכנית מדיניות הבריאות במרכז טאוב. לדבריו, "על פי המידע המדעי העדכני ביותר לא נמצא שאיסורים גורפים מפחיתים תגובות אנפילקטיות, ולמודל הסייעות אין בסיס מחקרי שמאפשר להעריך את יעילותו".

דוידוביץ' הוסיף כי ממצאי המחקר, ובפרט הפערים על רקע חברתי-כלכלי, מחייבים בחינה מחודשת של המדיניות. לדבריו, יש לספק לתלמידים מענה שיגן עליהם, אך גם יכין אותם להתמודדות בטוחה ועצמאית עם האלרגיה בהמשך חייהם.

פער של כמעט פי שמונה

המחקר מצביע גם על פערים משמעותיים בין רשויות מקומיות חזקות לחלשות. בשנת הלימודים תשפ"ה עמד שיעור הצהרות הרגישות למזון ברשויות מהאשכולות החברתיים-כלכליים הגבוהים ביותר על 5.06%, לעומת 0.65% בלבד ברשויות מהאשכולות הנמוכים ביותר. בכיתות א'-ב', שבהן קיימת זכאות לסייעת רפואית, שיעור הדיווח על נשיאת מזרק אפיפן עמד על 1.27% ברשויות החזקות ביותר, לעומת 0.16% ברשויות החלשות - פער של כמעט פי שמונה.

לדברי החוקרים, אחד ההסברים האפשריים לפערים הוא הנגישות לאבחון רפואי. כדי לקבל סייעת נדרש אישור של רופא מומחה לאלרגיה, אך המחסור במומחים והזמינות המוגבלת של השירותים הציבוריים עלולים להקשות על משפחות שאינן יכולות לממן אבחון פרטי. לפיכך, שיעורי הדיווח הגבוהים ברשויות מבוססות אינם מעידים בהכרח על שכיחות גבוהה יותר של אלרגיות, אלא עשויים לשקף גם פערים בנגישות לאבחון ולמימוש הזכאות.

"הזכאות לסייעת אחידה על הנייר, אבל כדי לממש אותה צריך אבחון אצל מומחה לאלרגיות והגישה לאבחון אינה שווה בכל הארץ", הסבירה ד"ר סילברמן, חוקרת בכירה בתחום החינוך במרכז טאוב. לדבריה, "בגלל הפער הזה משפחות לא מתחילות מאותה נקודה, וילדים עלולים לקבל מענה שונה לפי מקום מגוריהם ולפי היכולת של הוריהם לממן אבחון פרטי".

הפתרון מעורר מחלוקת

על רקע הממצאים ממליצים החוקרים לבחון מחדש את המענה הרפואי לתלמידים אלרגיים, ובראש ובראשונה להחזיר את אחיות בתי הספר. בניגוד לסייעת המוצמדת לתלמיד מסוים, אחות מוסמכת תוכל לשמש גורם רפואי מקצועי עבור כלל התלמידים, להדריך את הצוות החינוכי ולסייע בהיערכות למצבי חירום.

"אחות בית הספר תהווה כתובת מקצועית עבור כלל התלמידים ותוכל להדריך את הצוות ולסייע בהיערכות למצבי חירום", אמרה סילברמן. לדבריה, המטרה היא להפוך את המענה הרפואי לחלק קבוע מתשתית בית הספר, כך שלא יהיה תלוי ביכולתה של כל משפחה לממש זכאות אישית.

אלא שהאפשרות להחליף סייעות רפואיות באחיות כבר מעוררת מחלוקת ציבורית ומשפטית. כפי שפורסם בספטמבר, משרדי החינוך והבריאות החלו לקדם פיילוט בשמונה בתי ספר יסודיים, שבמסגרתו תוצב אחות מוסמכת שתעניק מענה רפואי לכלל התלמידים במקום סייעות רפואיות צמודות. התוכנית נועדה לבחון מודל חלופי למערך הסיוע הקיים, והיא אמורה להיות מלווה במחקר אקדמי.

מנגד, עמותת יה"ל, הפועלת בתחום האלרגיות למזון, עתרה לבג"ץ נגד המהלך בטענה כי החלפת הסייעות הצמודות עלולה לסכן תלמידים צעירים עם אלרגיות חמורות. לטענת העמותה, תפקיד הסייעת אינו מסתכם במתן טיפול במקרה של תגובה אלרגית, אלא כולל גם מניעת חשיפה למזונות מסוכנים, השגחה בהפסקות ובטיולים ופיקוח על סביבת האכילה.

המחקר החדש מצטרף לדיון על עתיד המענה הרפואי בבתי הספר, ומדגיש את הצורך בבחינה מחודשת של המדיניות הקיימת. לצד המחלוקת על מודל הסייעות, החוקרים קוראים להבטיח זמינות של אמצעי חירום בסיסיים ולצמצם את הפערים בנגישות לשירותים רפואיים, כדי שמידת ההגנה על תלמידים עם אלרגיות למזון לא תהיה תלויה במקום מגוריהם או במצב הכלכלי של משפחותיהם.