"מגיעות מביטוח לאומי ורואות סדרות בטורקית": המורות נגד הסייעות

במערכת החינוך פועלים לא מעט "שחקנים" - ההורים, התלמידים, המנהלים וצוותי ההוראה. אלא שמתברר כי בין שתי קבוצות מרכזיות, שאמורות לעבוד זו לצד זו מדי יום, שורר לעיתים מתח רב.

מצד אחד המורות והמורים, ומנגד הסייעות (תומכות ההוראה), שתפקידן לסייע לתלמידים להשתלב בכיתה ולתמוך בעבודת הצוות החינוכי. טענות קשות שהועלו לאחרונה נגד סייעות שופכות אור על המתרחש בלא מעט כיתות ועל היחסים המורכבים בין אנשי הצוות.

פוסט שפרסם מורה חדש בקבוצה שבה חברים עשרות אלפי מורים הצית דיון סוער. "האם זה נורמלי שהסייעות בכיתה עושות כלום ושום דבר?", שאל המורה, ועורר מאות תגובות.

עד מהרה הידרדר הדיון גם לאמירות פוגעניות ומשפילות מצד חלק מהמשתתפים, בהם מורים, שחשפו את מה שחלקם חושבים באמת על הנשים שעובדות לצידם מדי יום בין כותלי הכיתות.

אחת המורות כתבה: "ראיתי סייעות שמפריעות, מדברות בטלפון, אוכלות באמצע שיעור – לתלמידים אסור אבל הן אוכלות. באות עם כפכפים וגופיות כשלאחרים אסור. ביזיון". היא התייחסה גם למחסור בכוח האדם במערכת החינוך ותהתה: "עד כמה חסרים אנשי צוות שההנהלה בולעת את הצפרדעים?!".

מורה אחרת הגיבה בחריפות: "מבלי לפגוע בכלל הסייעות כי יש כאלה מדהימות, אבל בודדות. הן מגיעות או מביטוח לאומי או בעיקר כדי לטחון עוגיות בחדר מורים, אפילו לא יושבות עם הילדים בכיתה. הקטע שאין עליהן פיקוח והן עושות מה שהן רוצות. יש כאלה שיותר מזיקות ממיטיבות".

גם מורות נוספות שיתפו בחוויות שליליות מעבודתן עם סייעות. "היו אצלי ארבע ואף אחת לא עשתה כלום. היו מפטפטות ביניהן כל היום בטלפון, כולל לראות סדרות טורקיות. אף אחת לא עשתה כלום", כתבה אחת מהן.

מורה אחרת הוסיפה בציניות: "הסייעות שעובדות איתי עושות הרבה הרבה קניות בשיין או בטימו ופעילות מאוד בטיקטוק".

שכר נמוך, מחסור בכוח אדם ופערי מעמדות

אלא שמאחורי ההתקפות והאמירות הקשות מסתתרת מציאות מורכבת בהרבה. סייעות בבתי הספר עושות פעמים רבות עבודת קודש, בתנאים כמעט בלתי אפשריים. בלא מעט מוסדות חינוך הן אלו שמחפות על המחסור במורים ובאנשי צוות, אף שהן מועסקות על ידי הרשויות המקומיות בשכר נמוך, ולעיתים משמשות בפועל כ"כלבויניקיות" שנדרשות לבצע כמעט כל משימה.

בבתי הספר ובכיתות יש מי שרואה במתח בין המורות לסייעות גם עניין של פערי מעמדות. בעוד שהמורות מגיעות לתפקידן עם תעודת הוראה והכשרה מקצועית, הסייעות נדרשות לרוב ל-12 שנות לימוד בלבד. לכך מתווספים פערים בשכר, בתנאי ההעסקה ובזכויות, שעשויים להעמיק את תחושת חוסר השוויון בין שתי הקבוצות.

אל מול המתקפות, נשמעו גם קולות אחרים של מורים שבחרו להגן על הסייעות ולצאת נגד ההכללות. "איזו אמירה מקוממת ולא ראויה! קודם כל אתה מכפיש ומכליל קבוצה שלמה", הטיחה אחת המורות באחד המגיבים. היא הוסיפה כי הסייעות שעובדות לצידה הן "מבחינתי שוות עולם ומלואו ותומכות מצוין בילד, ויש גם שמגדילות ראש ואף פועלות ברמת הכיתה".

במקביל, סייעת שנמצאת בעצמה בלימודי הוראה ביקשה להציג את הצד השני של המטבע, ותיארה את תחושת השקיפות וחוסר ההערכה שחוות לעיתים הסייעות מצד המורות.

"המורות ברובן לא עושות שיחות תיאום ציפיות עם הסייעות... המון אמירות כמו 'תודה, אני מסתדרת, זו הכיתה שלי' וכן הלאה", כתבה. את דבריה חתמה בבקשה פשוטה שממחישה את הפער בין הצדדים: "אנחנו רוצות לא להיות שקופות".