"יש לי חדשות למפיקים של 'נז"א': הסטודנטים שלנו לא מאמינים להם"

את הסיפור הזה צריך להתחיל באנקדוטה. זו היתה שנת 2001, בשיא האינתיפאדה השנייה והפיגועים. דווקא אז, כשישראל הפכה למקום מסוכן בעיני היהודים בתפוצות, מחליטים להקים באוניברסיטת רייכמן (בזמנו - המרכז הבינתחומי הרצליה) את בית הספר הבינלאומי ע"ש רפאל רקנאטי עבור סטודנטים יהודים ולא יהודים שיגיעו ללמוד בארץ.

"התחלנו עם כ-20 סטודנטים יהודים בלבד שבאו ממספר מצומצם של ארצות. המצב היה קשה ועלתה הצעה להפסיק עם זה", מספר פרופ' אוריאל רייכמן, הנשיא המייסד ויו"ר דירקטוריון אוניברסיטת רייכמן. אלא שהוא לא הסכים לוותר: "אני אמרתי 'אנחנו ממשיכים'. כיום, גם כשיש מלחמה ואחרי שתי מערכות מול איראן, לומדים כאן 2,200 סטודנטים זרים, רובם יהודים, מכ-90 מדינות, מתוך כ-9,000 הסטודנטים באוניברסיטת רייכמן".

מה 7 באוקטובר עשה לרצון של צעירים יהודים להגיע לישראל?

"אנחנו רואים שגם במצב של מלחמה מול איראן סטודנטים ממשיכים להגיע. באופן שבו הדברים מתפתחים, אני מניח שבעתיד מספר הסטודנטים הזרים יגדל ל-3,500. ביחס לשנה הקודמת יש ירידה קטנה במספר הסטודנטים בבית הספר הבינלאומי, אבל היא יכולה לנבוע גם מתזוזות בתוך האוניברסיטה".

חוגג חצי יובל

בית הספר הבינלאומי ע"ש רפאל רקנאטי באוניברסיטת רייכמן מציין השנה 25 שנים להקמתו, וגם הוא הושפע מהמלחמה. כ-300 מהסטודנטים הם חיילים בודדים ששירתו בחרבות ברזל. אנחנו מגיעים לאוניברסיטה ביום שבו מתחיל שבוע האוריינטציה לסטודנטים החדשים, בין היתר כאלה שרק לפני ימים אחדים נחתו בישראל.

"אנחנו האוניברסיטה של העם היהודי", אומר רייכמן. "למעשה, בישראל יש לנו את המספר הכי גדול של סטודנטים יהודים מהעולם. הם לומדים באנגלית מה שאחרים לומדים בעברית. אבל מהר מאוד הם יוצרים חברויות, קולטים את השפה ואת סגנון החיים על ידי כך שהם מתערים ב'ישראלים' . זה מרכז הקליטה הכי איכותי בארץ. אנחנו עוזרים להם עם הביורוקרטיה, פועלים להכרת הארץ, לוקחים אותם לטיולים ולמסעות להכיר את המדינה: לשדה בוקר, קבר בן גוריון, להגביר את הציונות.

יש לנו בימי שישי ארוחות שבת משותפות, והדבר הכי חשוב - אתה נתקל כאן במיטב החבר'ה הישראלים, גם לוחמים ולוחמות. הם יוצאים ביחד, ונוצר באמת קשר. הוא לא תמיד קל בהתחלה, אבל במשך הזמן זה טבעי לגמרי".

המפעל הציוני של פרופ' רייכמן הוקם בשנת 1994 כמכללה פרטית. אחרי דרך ארוכה, מאבקים ובלי לקבל שקל מהמדינה (עד היום), בשנת 2021 הכירה המועצה להשכלה גבוהה במוסד כאוניברסיטה הפרטית הראשונה בישראל. כעת יש בה גם בית ספר לרפואה ובקרוב גם פארק מדע. "אני הקמתי אוניברסיטה ציונית", אומר רייכמן. "לא הייתי יוצא למסע מטורף כזה, בלי שום עזרה ציבורית, אם לא הייתי רואה בזה שליחות. נולדתי בתקופת המנדט, הלכתי לכיתה א' עם הקמת המדינה. בשבילי מאז ומתמיד היה זה הפלא של העם היהודי - החובה שלנו גם להגן פיזית על המדינה וגם לשמור על הערכים שלה".

אתה חושב שהאנטישמיות והיחס ליהודים בחו"ל יגבירו את מספר הסטודנטים שמגיעים ללמוד בישראל?

"חלק מהם באים בגלל האנטישמיות, ואני צופה שבעתיד מספרם ילך ויגדל. בסופו של דבר, אנחנו בית שבו אתה יכול להיות יהודי, בניגוד למוסדות אקדמיים אחרים בעולם".

זה לא יוצר מצב שבו "מוותרים" על האוניברסיטאות בעולם ומותירים אותן בלי נציגים יהודים?

"הלוואי שהיינו במצב כזה וכל העם היהודי היה בא לכאן", הוא מחייך. "נשארו מספיק יהודים בארה"ב, באירופה ובמקומות אחרים במוסדות להשכלה גבוהה. חלקם סובלים, אבל נשארים שם ונלחמים למען ישראל. סטודנטים יהודים באים אלינו לא רק בגלל האנטישמיות, הם הגיעו עוד לפני כן, כי הם רוצים את הזיקה לישראל, לעם היהודי. השמחה הכי גדולה שלי היא שחלקם מתאהבים בישראל, מתאהבים בכלל, מתחתנים כאן ומקימים בית".

מה עדיף - שהם יישארו בארץ, או שיחזרו לארצות המוצא שלהם וישמשו שגרירים של ישראל?

"זו הבחירה שלהם. חלק גדול, לדעתי יותר ממחציתם, עולים לארץ ונשארים פה, וחלק אחר חוזר, ומי שחוזר הוא כבר שגריר של ישראל. הם 'שרוטים', מבטאים את הרעיון הציוני, מגינים על ישראל".

עד כמה אתה מוטרד מהאופן שבו רואים את ישראל בעולם האקדמי?

"התהליך שמתרחש בעולם נגד ישראל עלול לגבות מחיר איום ונורא מיכולת הקיום שלנו. זו בעיה לאומית ממדרגה ראשונה. נכון שיש באוניברסיטאות בחו"ל עניינים של מחקרים משותפים וכדומה, אך היא בעיה משנית לטרגדיה שבה הצליחו לשטוף את המוח במסרים אנטי-ישראליים להמונים, ובמיוחד לחבר'ה צעירים. מהסיבה הזאת, אלה שבאים ללמוד כאן וחוזרים לארצותיהם יכולים לחולל שינוי מסוים. בעבר עשינו כאן הסברה, אבל כיום זה מאבק על המשמעות שלנו ונגד השקר שמפיצים עלינו. אני לא מדבר רק על עזה, אלא על הזכות ההיסטורית שלנו וזכות הקיום של מדינת ישראל. זו הבעיה הרצינית, ועליה אנחנו שוקדים גם היום".

לקראת פצועי צה"ל

לצד כל אלה, השנה צפויים ללמוד באוניברסיטת רייכמן כ-400 פצועי צה"ל. "כשמגיע אלינו נכה צה"ל, גם אם אין לו את כל הנתונים הדרושים, כמו ממוצע בגרות גבוה או פסיכומטרי - אני מקבל אותו ללימודים, כדי שאותו צעיר יקבל את הסיכוי להשתלב חזרה בחיים לאחר הפציעה", אומר רייכמן. "החלום הכי גדול שלי הוא שהדנ"א של המקום הזה, של הקשר החם עם הסטודנטים, יימשך. אני מקווה שלא נהיה גדולים מכדי לשמור על האינטימיות ועל היכולת להגיע אל האדם הבודד".

מי שעומד בראש ביה"ס רקנאטי הוא יונתן דייוויס, סגן הנשיא של אוניברסיטת רייכמן, שבעצמו היה חייל בודד והגיע למוסד לפני 18 שנים. "יש לי חדשות גרועות עבור המפיקים של הסרט 'נז"א' - הסטודנטים שלנו לא מאמינים להם, הם מגיעים לכאן מסיבות של ערכים ציוניים. לדעתי הסרט הביא לכך שגם כאלה שלא היו כל כך מזוהים כיהודים, אימצו את הזהות היהודית שלהם. הם הופכים את היהודים ל-underdog. ככה שהאתגר הכי גדול שלנו הוא דווקא לספק להם מעטפת של 'אהבה טוטאלית', לחבק אותם כשהם מגיעים לכאן, לטפל בכל הצרכים שלהם, לדבר עם ההורים שלהם, בצורה כזו שהסטודנט לא ירצה לעזוב ולחזור לחו"ל".

הסטודנטים מגיעים מארה"ב, קנדה, ברזיל, ארגנטינה, מקסיקו, סין, הודו, איטליה, ספרד, צרפת, ועוד. לדברי דיוויס, "כרגע יש עלייה של 10% מאזורים מסוימים של אירופה, כתוצאה מהאנטישמיות שם. זה לא חייב להיות בגלל כיפה על הראש, לפעמים יש פרופסור שמתנכל לך, רק כי אתה שואל את השאלות הלא נכונות.

"נכון, יש טילים, חות'ים, חיזבאללונים, חמאסניקים ואיראנים, ואפילו שלא תמיד בטוח פה - הסטודנטים היהודים מרגישים כאן בטוחים".