"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

עובדי ההוראה שמרו עלינו - עכשיו עלינו לשמור עליהם

בתוך כל הכאוס, גם בחייהם הפרטיים, המורים והמחנכים לא ויתרו על המחויבות שלהם לתלמידים • עכשיו, אחרי כל מה שעשו יש מי שקורא "ללמד אותם לקח" - ולהשאיר אותם לנפשם

| עודכן:
01xהשמעה
מפוני אור הנר , אייל מרגולין/ג'יני
עובדי ההוראה הם חלק מהתשתית שמחזיקה חברה בשגרה - וכמובן במשבר. מפוני אור הנר | צילום: אייל מרגולין/ג'יני

אם רוצים להבין משהו עמוק על מה שעברה החברה הישראלית בשלוש השנים האחרונות, כדאי להסתכל על עובדי ההוראה. הם לא רק החזיקו את מערכת החינוך בתוך מציאות בלתי אפשרית, במובנים רבים הם אפשרו לחברה שלמה להמשיך לתפקד, לייצר חוסן ולכידות. והם עשו זאת כשהם עצמם חלק מאותה מציאות. הם פונו מהבתים שלהם, חיו במלונות ובדירות זמניות ורצו למרחבים מוגנים עם הילדים שלהם, ורבים אחרים יצאו לשירות מילואים.

יפה בן דויד - צלצול לשינוי 2025

בתוך הכאוס מורים חיפשו תלמידים שהתפזרו לעשרות יישובים. גננות הקימו מסגרות במלונות. מנהלים בנו מערכות חינוך במקום שבו יום קודם לא היתה כיתה. בתי ספר קלטו תלמידים מפונים וצוותים יצרו במהירות, בתוך ימים, תחושת שייכות במקום של עקירה. לא היו להם פתרונות מוכנים. הם המציאו אותם.

זו היתה מקצועיות יוצאת דופן. אלה היו יוזמה, גמישות, יצירתיות ומנהיגות. והיום התפקיד שלהם גדול אפילו יותר - עובדי ההוראה הם כוח מוביל בתהליכי השיקום. משפחה שחוזרת ליישוב שפונה, אינה חוזרת רק לבית. היא צריכה לחזור לחיים. היא בודקת - האם יש גן ובית ספר? האם החברים חזרו? האם יש מורה שמכיר את הילד?

יפה בן דויד | צילום: ראובן קפוצ'ינסקי

הכוח הופך לבעיה

אידה זינגר היא אשת חינוך שפונתה עם משפחתה, ובזמן שחייה שלה התערערו היא יצאה למסע חיפושים אחר התלמידים שלה שהתפזרו בכל רחבי הארץ. במקביל, היא שירתה במילואים כמודיעת נפגעים. השנה היא קיבלה על עצמה לפתוח ולנהל מחדש את בית הספר היסודי "הנדיב" במטולה, שהיה סגור לאורך המלחמה ונפתח מחדש רק השנה. מהפינוי והחירום אל החזרה והבנייה מחדש, הסיפור של אידה הוא במידה רבה גם סיפורה של מערכת החינוך כולה.

ואחרי כל זה, מכל הלקחים שאפשר היה ללמוד מהשנים האחרונות, יש מי שבחרו דווקא לא ללמוד מעובדי ההוראה, אלא ללמד אותם לקח. אלה הקולות שקוראים לפרק את כוחם המאורגן ולהשאיר אותם בלי ארגון יציג שיגן עליהם. וכאן מתחדד הפרדוקס.

כשהמדינה זקוקה להם כולם רוצים עובדי הוראה חזקים, עצמאיים, יצירתיים, יוזמים ובעלי שיקול דעת. רוצים אותם מסוגלים להתארגן במהירות, לקבל החלטות ולשאת אחריות גם בתנאים הקשים ביותר. אבל כשהם מבקשים שאותו כוח ישמור גם עליהם, על שכרם, על תנאי עבודתם, על הביטחון התעסוקתי ועל מעמדם המקצועי - הכוח הופך לפתע לבעיה.

ארגון עובדים הוא לא קישוט של מערכת החינוך. הוא מבטיח שמי שנדרש לשאת אחריות עצומה, לא יישאר לבדו מול מערכת עצומה. השנים האחרונות הוכיחו שעובדי ההוראה הם חלק מהתשתית שמחזיקה חברה בשגרה, ובוודאי במשבר. הוויכוח על כוחם המאורגן הוא ויכוח על השאלה אם אנחנו יודעים לשמור על מי שהוכיחו שהם יודעים לשמור על כולנו.

הכותבת היא מזכ"לית הסתדרות המורים

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר