צעקה על תלמידים בכיתה היא השפלה - או הצבת גבול? שנת הלימודים החלה לא מזמן, והתלמידים אמנם נמצאים כעת בחופשה, אך בקבוצות המורים הרוחות סוערות. עובדי הוראה רבים משתפים בבעיות התנהגות קשות בכיתות שגורמות להם לרצות לעזוב את המערכת.
פוסט שעלה לאחרונה בקבוצת מורים הביא לדיון נוקב בשאלה: האם מותר לצעוק על תלמידים שמפריעים?
"רק אני או שאסור כבר להרים את הקול מול הכיתה מכל סיבה שהיא?", שאל מורה והצית דיון חשוף על המציאות הקשה שבה נאלצים לעבוד המורים. בתגובה כתבה אחת המורות: "כשצריך תרימו וככה תנערו אותם. להפסיק לפנק. הכלה הכלה - והכל קללה".
מורה אחרת הייתה תקיפה עוד יותר ואמרה: "לא שואלת אותם, שיאיימו, שיתלוננו. רק עם הרמת קול להרעיד אותם - ילדים צריכים גבולות. גדלים בבית עם הורים בני 12, ההורים עצמם צריכים לגדול".
ומה קובע חוזר מנכ"ל? המסמכים הרשמיים של משרד החינוך אינם מתייחסים ישירות לשאלה אם למורה מותר או אסור לצעוק או להרים קול, ובטח שלא מגדירים עוצמת דציבלים מדויקת. עם זאת, חוזר המנכ"ל מציב קו אדום ברור: חל איסור מוחלט על ענישה משפילה, הלבנת פנים ברבים, לעג או אלימות מילולית כלפי תלמיד.
המורים ניצלו את הבמה כדי לתאר את השגרה השוחקת במערכת. מורה אחת כתבה בציניות: "אסור להרים את הקול כי אין על מה. מה בסך הכל קרה? הילד נכנס לכיתה כמו רוח סערה, עושה מה שבא לו ומתעלם מקיומך - אז מה? או ילד הלך לשירותים ובדרך נעלם ולא חזר לכיתה, אבל חלילה אסור לצעוק, לכעוס, לדבר בטון חזק כי מסכן הילד, הוא נעלב. מה זה משנה שאת דאגת לו, שבזבזת שיעור כי היית עסוקה בלחפש אותו".
לצד בעיות המשמעת והגבולות המשפטיים, המורים מתמודדים גם עם היבט רפואי מוכח: הפגיעה במיתרי הקול. לאורך השנים עובדי הוראה רבים סובלים משחיקה במיתרי הקול, המגיעה עד כדי פנייה לרופא תעסוקתי ופרישה מוקדמת על רקע רפואי. מורה אחת הזהירה את חבריה בשרשור מפני פגיעה עצמית: "אף תלמיד לא שווה את מיתרי הקול שלך ואת כאבי הגרון, הקול שלך הוא הפרנסה שלך".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו