הנתונים לא משקרים: זה מספר המורים שהופנו השנה לטיפול פסיכולוגי

הגיבורים האמיתיים של שנת הלימודים תשפ"ו שמגיעה היום אל סיומה, הם עובדי ההוראה - גננות, מורים, מנהלים וגם תומכות חינוך (סייעות), שסחבו את מערכת החינוך הישראלית על גבם במהלך המערכה הארוכה מול איראן. רבים מהם בילו מאות ימים הרחק מבתיהם ואלו שנשארו במסגרות החינוך עבדו תחת לחץ לא פשוט.

מנתונים של משרד החינוך שמתפרסמים כאן לראשונה עולה כי בשנה החולפת מספר המורים שהופנו לטיפול פסיכולוגי עמד על 589. משרד החינוך העביר נתונים חלקיים, המתייחסים רק לחלק משנת הלימודים האחרונה. במהלך תקופה זו בתי הספר בצפון נפתחו ונסגרו חדשות לבקרים, ותלמידים נאלצו לתרגל ירידה למקלטים והתגוננות במרחב הפתוח כשרק ידיהם מגינות על ראשיהם. גננות שאחראיות על 30 ילדים קטנים מצאו עצמן לא פעם בזמן הישמע אזעקה חסרות אונים.

במקביל, עובדי הוראה רבים שירתו במילואים בהגנה על הבית. מאז 7 באוקטובר ועד לסיום שנת הלימודים הנוכחית 4,394 עובדי הוראה שירתו במילואים יום אחד לפחות.

גם השנה פלח אוכלוסייה ייחודי של מורים ומחנכים מצא את עצמו בדיסוננס בלתי אפשרי: רגע אחד הם מלמדים מתמטיקה או ספרות, וברגע השני הם עולים על מדים, תופסים נשק ויוצאים להגן על היישובים, על הגבולות ועל הבית במסגרת שירות מילואים ממושך. הם בחרו בחינוך מתוך תפיסת עולם ערכית, ומצאו את עצמם מיישמים אותם ערכים בדיוק - אבל בקו האש. המחיר המיידי של המציאות הזו התבטא במיליוני שעות הוראה אבודות. המחסור במורים, שהיה קריטי עוד לפני כן, הפך השנה לבור ללא תחתית במחוזות רבים.

"שנה מורכבת"

משרד החינוך עדיין לא סיכם את שנת הלימודים הנוכחית. לעומת זאת, שנת תשפ"ד גבתה מחיר יקר מהתלמידים: 1,842,676 שעות של היעדרויות מורים ומורות בגלל מילואים, מלחמה ואובדן אישי.

"זו היתה שנת לימודים מורכבת מאוד", אומרת סיגל יהודאי, חברת הוועד המנהל בארגון "מנהיגים", ומנהלת בית הספר היסודי "הדר" ברעננה. "ישנן משפחות בקהילה שבהן הורים או אחים ואחיות מגויסים תקופות ארוכות, והילדים בחרדות עדיין מהשפעת המלחמה.

"יש אנשי צוות שהילדים שלהם משרתים בעזה ובלבנון. הם הגיעו לבתי הספר עם חרדות קשות. בהרבה בתי ספר הצוות ממוטט, ועדיין בפני התלמידים צריך להציג 'מצג שווא', כמו בסרט 'החיים יפים', כי בבית ספר יסודי יש משמעות מאוד גדולה למחנך, כמי שאחראי לתווך את המציאות לילדים. השקענו בלקום כל בוקר, לתת לילדים תקווה ולחשוב שהעולם יפה".

לדבריה, גם ההישגים לא נזנחו: "נכון שהשנה לא היו מבחנים ארציים, אבל המערכת לוחצת אותך מכל הכיוונים, כי הדרישה להישגים היא דרישה סמויה - גם אם היא לא נאמרת על פני השטח. במקביל, זו גם האחריות שלנו; אנחנו מרגישים שאנחנו רוצים ללמד. גם להורים הפך להיות קשה יותר - לא אצל כולם קיימת רוח ההתנדבות שהיתה בעבר. גם הם מותשים ועייפים.

"מעל הכל", היא מוסיפה, "העומס על המנהלים באמת בלתי נסבל, בעיקר העומסים הרגשיים כמנהלי קהילה שלמה, וכל מיני התמודדויות שנכפות עלינו כדי לצמצם פערים, לדאוג לרווחת הקהילה, לגייס מורים ולשמור על שלומוּת הצוות החינוכי. אם משרד החינוך לא ישנה כיוון ויחזק את מנהלי בתי הספר, המחיר ישולם בסופו של דבר כשנראה נטישת מנהלים ומורים, והילדים ייפגעו מכך".

שחיקה נפשית

המורים נאלצו בשנה זו לדאוג גם לבית הפרטי שלהם, גם לבית של כולנו וגם לתלמידיהם, וזה גבה מהם מחיר אישי ונפשי כבד. המורים שלנו, שאמורים להיות עוגן של יציבות עבור תלמידים מפוחדים, קרסו בעצמם. הניסיון להחזיק כיתה שלמה, לשדר עסקים כרגיל, ובמקביל להתמודד עם אבל, בני זוג במילואים או דאגה קיומית, הותירו רבים עם שחיקה נפשית עמוקה.

כך או כך, המורים נאלצים להתמודד עם לא מעט קשיים, שאחד מהם הוא האלימות נגדם - מצד תלמידים והורי תלמידים. רק בסוף השבוע האחרון תלמיד בית ספר יסודי זרק לעבר המחנכת שלו בקבוק שתייה מנירוסטה, שפגע בראשה. עוד קודם לכן הוא חטף ממנה את הטלפון שלה והיכה אותה. בעקבות הפגיעה פונתה המחנכת לקבלת טיפול רפואי.

כבר מחר יתחילו בבתי הספר מסגרות "בית הספר של החופש". על פי ההבטחה, גני הילדים ובתי הספר היסודיים יפעלו לחודש נוסף מלא של לימודים - למי שירצה להירשם. אלא שברשויות רבות עדיין מתמודדים עם מחסור בכוח אדם והודיעו להורים כי בכיתות הנמוכות המסגרת תפעל רק שלושה שבועות וכי תוכנית "קיץ פלוס" לתלמידי כיתות ד' עד ו' תפעל ימים בודדים, בין היתר על רקע העובדה שמורים רבים מרגישים שחיקה ובחרו שלא לעבוד במהלך חופשת הקיץ.