תעודה? ניסיון? הקלות המביכה שבה תחקירנית "היום" הפכה למורה

אחרי ראיון של כמה דקות, בלי תעודת הוראה, בלי ניסיון ובלי ידע בשום תחום, התקבלנו לעבודה כמורים במערכת החינוך. המנהלים ובתי הספר משוועים למורים ומחנכים - ונאלצים לקבל לעבודה גם צעירים חסרי ניסיון קודם.

הדרכת בצופים או בקייטנה של המתנ"ס? זה מספיק טוב כדי ללמד שש שעות ביום. המילים מכובסות, כמו "מורה מחליף", אבל ההבטחות מראות שמדובר בעבודה קבועה ("אין יום שאני לא צריכה אותך", אמרה המנהלת). והיו גם הבטחות לקידום מהיר - להפוך למחנכת כיתה.

בשבועות האחרונים שלחנו לבתי הספר תחקירנית, שהציגה את עצמה מראש כחסרת ניסיון או השכלה רלוונטית - בלי תעודת הוראה או תואר אקדמי במתמטיקה, ספרות, לשון וכדומה. נדהמנו מכמות הפניות שקיבלנו למודעה אנונימית שפרסמנו, בלי שם, מפרופיל פיקטיבי, ועוד יותר מהקלות שבה מנהלות וסגניות מנהלות הציעו לנו תפקידים של מורים.

בחלק מהמקרים אף הוצע לתחקירנית להיות מחנכת או רכזת שכבה. במקרים אחרים, הראיון הושלם בתוך דקות ספורות, גם בזום, והתחקירנית התבקשה להגיע ללמד כבר ביום שאחרי.

וכל זה קרה גם בכיתות של חינוך מיוחד, הבטן הרכה של המערכת, שלומדים בהן תלמידים הזקוקים לאנשי מקצוע מהמעלה הראשונה.

תגובת משרד החינוך: "הוראה במערכת החינוך מחייבת הכשרה מקצועית ועמידה בתנאי הסף הקבועים בדין. בהתאם לכך, מינוי מורה מחנך, הוראת חומר חדש או שיבוץ קבוע בכיתה אינם מתבצעים ללא הכשרה מתאימה ואישור גורמי המקצוע במשרד. מילוי מקום נועד לתת מענה זמני ומוגבל בלבד. במקרים חריגים בלבד, ובהיעדר מענה אחר לצורך מיידי, נבחנות בקשות נקודתיות למילוי מקום, זאת תחת כללים ברורים ואישור גורמי המקצוע במשרד. בעקבות הפנייה שהתקבלה, המשרד בוחן את המקרים שהועלו".

בית ספר יסודי באור יהודה:

"הדרכת בצופים ובמתנ"ס? זה יופי!"

את המודעה על חיפוש משרה בהוראה פרסמתי כשהדגשתי שאין לי תעודת הוראה, ועדיין - בהתכתבות ביני לבין מנהלת בית ספר באור יהודה כבר הוצע לי להתחיל לעבוד מייד כמורה ולהשתלב בשנה הבאה כמחנכת כיתה.

בראיון פרסתי את הרזומה "העשיר" שלי בחינוך, שכלל הדרכה בתנועת הצופים כנערה. "זה יפה!", אמרה המנהלת. וכשהוספתי שהדרכתי בקיץ קייטנה במתנ"ס אמרה "יופי!" בהתלהבות, כאילו זה נותן לי נקודות זכות אדירות, לצד זה שאמרתי שאני אוהבת ילדים.

המנהלת הסבירה: "השנה אין לי מה להציע לך כמורה. אני יכולה להכניס אותך כמורה למילוי מקום - ותמיד צריך מורה למילוי מקום. יש לי כאן עשרות אנשי צוות, תמיד יש מישהו חולה או נעדר. מהניסיון שלי זה יכול לקרות גם בכל יום".

ומה בנוגע לשכר? כאן כבר הופתעתי לטובה: "אני אגיד שהשכר השעתי גבוה אפילו יותר מזה של מורה רגילה, הוא באזור 45 שקלים לשעה, שזה יפה. יום לפני כן אנחנו יוצרים קשר. היתרון הוא גם לעבוד, וזה גם יאפשר לי להתקדם איתך לטובת משרה של מורה בשנה הבאה".

"את לא מלמדת - את עוברת על החוברת"

בהמשך השיחה נאמר לי שיש אפשרות שבשנה הבאה כבר אוכל לחנך כיתה. כדי להמחיש זאת, המנהלת סיפרה שבבית הספר עבדה סייעת שנכנסה לתפקיד של מחנכת כיתה א' כשהיא מחזיקה בתעודת בגרות בלבד. היא הוסיפה: "כל עוד יש לך תעודת בגרות יש לנו יכולת להכניס אותך למערכת, גם כמורה מן המניין בעתיד".

זה בגלל המחסור? "כן, המצוקה של כוח האדם הולידה פתרונות, והבסיס הוא לפחות תעודת בגרות".

והנה עוד אבסורד. כששאלתי לגבי לימוד החומר, ועל כך שאין לי תואר באף מקצוע, המנהלת השיבה: "לא מצפים ממך לעשות הקניה. את לא מלמדת - את נכנסת לכיתה ועובדת איתם על החוברת". כלומר, מדובר בעוד שיעור שהתלמידים בו לא לומדים. מנגד, מורה ומחנכת מלמדות חומרים חדשים.

בכל מקרה, בסיום הפגישה נשלחתי עם "שיעורי בית" - לפתוח תיק במשרד החינוך.

בית ספר יסודי בגבעתיים:

"את באה לעבוד, בלי אחריות"

בבית הספר היסודי בגבעתיים לומדים גם תלמידים אוטיסטים, הזקוקים לתמיכה רבה ממורים שעשו סטאז' בבתי ספר לחינוך מיוחד, שיודעים ומכירים את האתגרים והגישות הטיפוליות.

אלא שבמקרה הזה הספיק לי סיפור אישי אמיתי: כשנשאלתי אם יש לי ניסיון, השבתי כי כתיכוניסטית הדרכתי בצופים וכי לאחי התאום יש צרכים מיוחדים. ולכן, מבחינתי מדובר בחיבור האישי שהוביל אותי לרצות לעבוד עם ילדים עם צרכים מיוחדים - אבל אין לי תואר או ניסיון.

תשובת סגנית המנהלת היתה: "זה לא משנה. אם היה לך תואר זה היה יכול להעלות לך את המשכורת, אבל גם תעודת בגרות זה מספיק".

בעוד יש בתי ספר שאמרו לי שאהיה מורה מחליפה, כאן הובהר לי מייד שהציפייה ממני היא ללמד את החומר בכיתות, חומר שמעולם לא למדתי או הוכשרתי אליו: "אנחנו מחפשות מישהי למילוי מקום יומי, עם גישה טובה לילדים, שתדע להכיל אותם - וגם, כמובן, ללמד ולהעביר חומרים במקצועות השונים".

סייעות במקום מורות

המשמעות היא כי מי שאמורים להקנות את החומר לילדים יכולים להיות גם מורים ללא שום ידע או ניסיון. כך יוצא שבבתי ספר רבים, המורים שמלמדים מקצועות קריטיים כמו מתמטיקה ואנגלית כלל לא למדו את התחום.

את הפנייה הראשונה קיבלתי בהודעה. הראיון בבית הספר נמשך כחמש דקות בלבד. כשדיברנו על התפקיד ועל גודל האחריות אמרה לי הסגנית: "את באה לעבודה בלי אחריות. את באה, מלמדת וחוזרת הביתה".

ביום שבו הגעתי אל בית הספר היו חסרו בו שלוש מורות, ובחלק מהמקרים החליפו אותן סייעות. כששאלתי אם תחילת העבודה מיידית, נעניתי על ידי הסגנית: "אני יכולה להתקשר אלייך היום ולהגיד לך לבוא מחר, כי יש לי מחסור במורות בכיתות א'".

בית ספר יסודי ביהוד:

ראיון בטלפון והבטחה: תהיי רכזת שכבה

לאורית (שם בדוי), סגנית המנהלת בבית ספר יסודי ביהוד, הספיקו 12 דקות של "ראיון עבודה" בטלפון ושיחת זום קצרה שבסופה התקבלתי להיות מורה בבית הספר.

בשיחת טלפון איתה היא הסבירה את השיטה: "מבחינת משרד החינוך, אנשים ללא תואר ראשון וללא תעודת הוראה יכולים להיכנס לבתי הספר כמורים מחליפים, מילוי מקום של מורות שנעדרות מיום הלימודים. אבל אין לך מה לדאוג, כי יש צורך בשש שעות של מילוי מקום בכל יום".

כלומר, מקבלים את המורה במסווה של מורה מחליפה, ובפועל היא מגיעה כמעט מדי יום ומלמדת לאורך כל יום הלימודים כמורה מן המניין.

השיחה השנייה שעשינו היתה שיחת זום, שלהפתעתי התחילה בשאלה: "מהם הדברים שחשובים לך לשמוע? לפני שאשלח לך את טופסי הקליטה". נדהמתי לגלות ששיחת טלפון שעשינו כמה ימים קודם לכן הספיקה כ"ראיון עבודה", ובלי לשים לב כבר התקבלתי לבית הספר.

בשיחה הבהרתי שאני לא מתכוונת ללמוד תואר אקדמי בזמן הקרוב, בטח לא תואר בחינוך או תעודת הוראה, אך אורית הרגיעה אותי: "היו מורות שהתחילו בתור מורות מחליפות, ולא היה להן תואר. אך מכיוון שבבית הספר היינו מאוד מרוצים מהן - הן נכנסו למערכת. יש מורה שהתקדמה יפה מאוד, וכרגע, אחרי שנתיים וחצי, היא כבר מרכזת שכבה בבית הספר". לדבריה, אם אתמיד, גם אני אוכל להיות רכזת שכבה.

הכישלון כולו של משרד החינוך

מנהלי בתי הספר הם לא האשמים - משרד החינוך הוא זה שלא מצליח להתמודד עם המחסור בעובדי הוראה, במורים ובגננות. זהו מחסור כמותי ומחסור איכותי, שבמסגרתו מורים מלמדים מקצועות שלא למדו. למשל - מורה לספרות מלמדת אנגלית.

גם העלאת שכרם בהסכם שנחתם לפני שלוש שנים לא הביאה בשורה למערכת, שמדממת מעזיבות ומחוסר הגעה של צעירים. המשרד נגוע באינטרסים שונים, מאבקי כוח בין אגפים שונים, בעלי תפקידים שעוזבים ושרים שהתחלפו.

המורים, מצידם, שחוקים ולא מצליחים לטפל בבעיות האלימות. מצד אחד הם נמצאים בלחץ מדרישות המערכת והביורוקרטיה, ומנגד - מול הורים שמגבים את הילדים שלהם בכל מצב ומאיימים על המורים עד שאנשים טובים בורחים.

במקום לטפל בשורש הבעיה - המדינה בוחרת בכיבוי שריפות ובריצה לתוכניות נוצצות. למשל, שר החינוך יואב קיש, המכהן כבר שלוש שנים בתפקיד, הבטיח מורות חיילות, אך מספרן במערכת החינוך רק ירד. הוא הבטיח מורים "טאלנטים" שייכנסו בחוזים אישיים, אך המשרד לא גייס אותם. הוא גם הבטיח תוכניות להכשרת גננות מחליפות, שלא ידוע מתי תחל.

בינתיים, מנהלי בתי הספר מחפשים את כל מי שמוכן להיכנס לכיתה. המצב הזה יוצר קבלה ללא סינון מספק, ללא הכשרה אמיתית וללא הבנה בסיסית בחומר לימודי כמו ספרות ותנ"ך, ובטח אנגלית או מתמטיקה.

במצב הזה כולם נפגעים: התלמידים מקבלים הוראה לא מקצועית, המנהלים רודפים אחרי הזנב של עצמם, והמורים הוותיקים נשחקים עוד יותר כשהם נדרשים "לסחוב" על גבם מורים חדשים שאינם בשלים לתפקיד.