שביתת המורים היום: במקום סולידריות - אנרכיה

בימים שבהם מדינת ישראל מתמודדת עם אתגרים ביטחוניים, כלכליים וחברתיים חסרי תקדים, מערכת החינוך אמורה להיות עוגן של יציבות עבור הילדים, ההורים והקהילה כולה. במקום זאת, שביתת המורים חושפת שבר עמוק, לא רק בין מורים למעסיקיהם, אלא גם בין הציבור הרחב למערכת שנועדה לשרת אותו.

אין חולק על כך שהמאבק של המורים והגננות צודק. תנאי ההעסקה במערכת החינוך הציבורית נשחקו עד דק. משכורות נמוכות, עומס בלתי סביר בכיתות – כל אלה לא רק פוגעים בעובדים, אלא מסכנים את עתידו של דור שלם של תלמידים. זכותם וחובתם של אנשי החינוך להיאבק על תנאים טובים יותר.

אבל הדרך חשובה לא פחות מהמטרה. הכרזה על שביתה עד השעה 11:00 הפכה בפועל להשבתה מלאה של מאות מוסדות חינוך. גננות ומורים רבים החליטו לא להגיע ללמד על ידי פיברוק וירוס מסתורי שתוקף רק צוותי הוראה. זו לא מחאה מאורגנת - זו פריקת עול. במקום סולידריות - אנרכיה. במקום אחריות - הפקרות. אם כל מגזר יחליט שמותר לו לעשות מה שבא לו בשם "מחאה", איך אפשר יהיה לנהל סכסוכי עבודה? יש כאן קריסה של הסכמות בסיסיות, וזה מאוד מטריד לגבי מה צופן לנו העתיד. התוצאה היא שהילדים נפגעים, ההורים קורסים, והאמון הציבורי במערכת ממשיך להידרדר.

המצב חמור במיוחד בשעת חירום לאומית. כאשר הורים מגויסים בצווי 8 ונדרשים להגן על גבולות המדינה, מערכת החינוך אמורה להחזיק את העורף - לא להתמוטט. דווקא ברגעים כאלה, הציבור מצפה מהמחנכים לשמש דוגמה אישית, לא רק לדרוש -אלא גם לתת.

כדי שהמאבק הזה לא יאבד את הלגיטימיות, על משרד האוצר, משרד החינוך וארגוני המורים לגלות אחריות ולהשיב את השיח למסלול. הילדים שלנו לא אמורים להיות פעם נוספת כלי מיקוח - הם אמורים להיות המרכז.

הכותב הוא יו"ר הנהגת ההורים בכפר סבא