ממחדל ועד אפוד: מילון "מילות הברזל" של המלחמה לרגל יום השפה העברית

היום, כ"א בטבת, הוא יום השפה העברית ויום הולדתו של אליעזר בן־יהודה. בן-יהודה נודע כמחיה השפה העברית, ולמעשה היה מחיה הדיבור העברי, מאחר שהחיה את השימוש בעברית כשפת דיבור יומיומי. בין היתר, הוא חידש מילים עבריות לא מעטות, ואף כתב וערך את מילון בן-יהודה.

השבוע גם נפתחה שנת הלימודים האקדמית באיחור, בעקבות התמשכות המלחמה. מתוך שלושת האירועים, ננסה לצייר כאן את מילון המלחמה ואת מילון החינוך במלחמה. נביא כמה מונחים שנולדו בזמן המלחמה או שקיבלו משמעות מיוחדת ושונה מהמשמעות הרגילה שלהם, כמה מהם - מונחי מלחמה שאומצו גם בעולמות החינוך וההשכלה הגבוהה.

המילון נכתב על ידי ד״ר סמדר כהן, יועצת לשון לתקשורת ומרצה בחוג ללשון במרכז האקדמי לוינסקי - וינגייט

מֶחְדָּל - הפועל חד"ל משמש במקרא במשמעות הִפְסיק או הֶחמיץ (הזדמנות). דבר שלא הצליח, שהתפספס. מכאן אנחנו מכירים, למשל, את "חדל אש" בצבא, שפירושו "הפסק אש". מעניין לציין כי השורש חד"ל משמש בשפות שמיות אחרות, ובהן משמעו "לנטוש, לערוק, לזנוח". המילה מחדל נולדה בעברית החדשה, והיא מזוהה בעיקר עם "מחדל יום כיפור" ב־1973.

כשהשתמשו בה מראשית המלחמה - הבחירה היתה מתוך כוונה ברורה ליצור קשר למחדל ההוא. ההגדרה המילונית של "מחדל" היא "(כישלון מתוך) חוסר מעשה", אבל נדמה שהיא מחזיקה בתוכה גם את המשמעות של החמצה, הזנחה, נטישה - משמעויותיו של הפועל הזה בכלל השפות השמיות האחרות.

קוֹנְסֶפְּצְיָה (תְּפִיסָה) - גם המילה הזאת נקשרת מייד ל"קונספציה" שבגללה כשל הצבא במלחמת יום כיפור. המילה "קונספציה" נבחרה גם הפעם כדי לציין את הכישלון, את המחדל, ובעיקר - את התפיסה המקובעת, האחת והיחידה שהשתרשה אצל כל המנהיגים והמפקדים.

חָמָ"ל - חדר מלחמה: מרכז פיקוד, שליטה, בקרה וקביעת מדיניות בצבא. כמו מילים רבות בצבא - מונח שזכה לקיצור בראשי תיבות.

עם הזמן הקיצור החל לשמש גם במשמעויות שאינן צבאיות, למשל: חמ"ל משרד החינוך - מעין חדר מצב, חדר שפועלים בו במשך 24 שעות ביממה למקרה חירום. בימי המלחמה המונח התרחב עוד יותר וקיבל משמעות שיש בה מעין סתירה - החמ"ל האזרחי.

חֲטוּפִים - חטיפת אנשים מוכרת לעברית כבר מלשון המקרא. בספר שופטים אנחנו פוגשים את הסיפור על החרם על שבט בנימין, שבעקבותיו אסור היה לשום שבט אחר להתחתן עם בני בנימין.

כדי שלא ייכחד השבט, נוצר הפתרון: בט"ו באב, כשבנות שילה יצאו לחולל במחולות, צוו בני בנימין "וחטפתם לכם איש אשתו מבנות שילו". כלומר - חִטְפו את הבנות האלה, ואז תוכלו להתחתן איתן. מכאן אנו למדים ש"לחטוף" פירושו לקחת אדם או דבר כלשהו בתנועה מהירה, בכוח, בחמס, בלי רשות. חשוב להבחין בין חטופים - אזרחים שנחטפו בכוח, בניגוד לרצונם, לעזה, לבין שבויים - חיילים שנחטפים לצורכי מיקוח ומשא ומתן בתום המלחמה.

מהשורש הזה כיכב בתקופה הזאת גם המונח "חטיף אנרגיה" - תלמידים, סטודנטים וכמובן חיילים השתמשו בחטיפים כדי לשמור על ערנות ועל כוחות ללמידה וללחימה. חטיף - גם הוא מלשון מהירות, מזון מהיר, שאוכלים בחטף, במהירות.

הֲפוּגָה (בלחימה) - מהשורש פו"ג, שורש שמשמעות הפסקה זמנית, מוגבלת בזמן. בימי השבת החטופים לארץ, צה"ל היה בהפוגה מלחימה. מכאן גם "תאריך תפוגה" - מועד שבו המוצר כבר לא יהיה בתוקף, תוקפו ייפסק, ייגמר.

בזמן ימי הלחימה, מערכת החינוך נרתמה לפעילות הֲפָגָתִית - שתביא להפגה, להפסקה של המתח, הלחץ, מצב המלחמה בחיי התלמידים.

עוֹטֵף עַזָּה - השם שניתן ליישובים הצמודים לרצועת עזה מהצד הישראלי. "עיטוף" במשמע הגנה, עטיפה. למעשה, אלה הם יישובים ששימשו מעין חיץ, חציצה, בין מדינת ישראל כולה לבין רצועת עזה.

לאחר אירועי 7 באוקטובר החלו להשתמש בתקשורת במונח "עוֹטֵף יִשְׂרָאֵל", כדי לסמן שלא את עזה הם עוטפים, ולא עליה הם מגינים, אלא על ישראל כולה. אך עד מהרה, תושבי היישובים הללו ביקשו להפסיק לכנותם בשמות המייחסים להם תפקיד של הגנה על יישובים אחרים, ולכנות אותם לפי חבל הארץ שבו הם שוכנים - הַנֶּגֶב הַמַּעֲרָבִי. מעניין לציין כי באוניברסיטאות ובמכללות דווקא אימצו את העטיפה, והודיעו לסטודנטים כי יעניקו להם מַעֲטֶפֶת תְּמִיכָה, כדי שיוכלו לחזור ללימודים למרות המלחמה.

אֵפוֹד - האפוד היה מבגדיו של הכוהן הגדול בבית המקדש. בלשון ימינו זהו כינוי לבגד המכסה את החלק העליון של הגוף, שאין לו שרוולים, והוא מיועד למטרה מסוימת - למשל, אֵפוֹד מָגֵן (מפני ירי). בגלגולו הקודם היה אפוד המגן שַׁכְפָּ"ץ - שִכְבַת פִּצּוּץ - כלומר שכבה שבה מתפוצץ חומר הנפץ, שמונעת את הפגיעה בלוחם. בימי הלחימה, ובייחוד לנוכח מספרם הגדול של סטודנטים שיצאו למילואים ונמנע מהם לפתוח את שנת הלימודים בזמנה, מוסדות לימוד רבים פרסמו כי יספקו למילואימניקים שלהם אֵפוֹד אָקָדֵמִי - מענה לימודי מיוחד לסטודנטים המשרתים במילואים.

רָחֵל עוּגִיּוֹת/דָּנִיאֵל הָגַרִי - שני אנשים שהפכו סמל ומהות בפני עצמה בעקבות המעשים וההתנהגות שלהם במלחמה. רחל אדרי, תושבת אופקים, הצליחה להציל את חייה ואת חיי משפחתה מידי מחבלים ששהו בביתה במשך שעות, בזכות עוגיות שהכינה להם.

דניאל הגרי, דובר צה"ל, מצליח להשרות אמון ושלווה בעת הדיווחים שלו בכל ערב על מהלכי הלחימה ועל התקדמותה.