לקראת 50 שנה למלחמת יום הכיפורים: "החשש הוא שזכר המלחמה יימחק"

זו המלחמה הכי טראומטית בתולדות המדינה, כזו שהשפיעה רבות על החברה הישראלית ושבמהלכה נסדק משמעותית הקשר בין האזרחים לממסד. 50 שנים חלפו, והפצעים עדיין לא הגלידו. השלכות המערכה עדיין מהדהדות בפוליטיקה, הלוחמים ששבו מהקרבות ממשיכים לעכל את הזיכרונות הקשים, והמשפחות שאיבדו את היקר להן מכל מתמודדות עם כאב השכול. למרות זאת, מערכת החינוך מלמדת מעט מדי, וכך זכר ההיסטוריה הולך ונשכח.

"הפרק על מלחמת יום כיפור הוא פרק בחירה, ועומד מול הפרק על מלחמת ששת הימים - לתלמידים הרבה יותר קל ללמוד את ששת הימים, ורוב השנים מלמדים אותה", אומרת כרמית להב־סלומון, מורה להיסטוריה בתיכון דרכא רנה קסין שבירושלים.

לדבריה, "הגורמים, הסיבות והתוצאות של מלחמת ששת הימים ברורים יותר: ישראל שילשה את גודלה, הניצחון היה מוחץ. מובן שאחת מההשלכות של ששת הימים היא מלחמת יום הכיפורים. היוהרה, האופוריה. אז נוגעים בזה, אבל ממש מעט לצערי, וזה לא מספיק. מה גם שהחלק של המלחמות במערך הלימודים בא כרונולוגית, ולכן מלחמת יום כיפור באה בסוף החומר, ונמצאים בלחץ של הבגרות.

"לכן, כמחנכת, אני משתדלת לגעת בזה בשיעורי החינוך לקראת יום כיפור או יום הזיכרון. תלמידים מסוימים מגיעים עם חוסר ידע, והם צמאים לו. הם סקרנים ורוצים לדעת עוד. מנגד, הקשב שלהם מוגבל. אני תמיד מביאה אמצעים ויזואליים, סרטונים, מצגת, או מראה קטע מהסדרה 'שעת נעילה'. בעידן של היום זה צריך להיות מהיר - בניגוד גמור להיסטוריה".

לכל הפודקאסטים בפרויקט המיוחד לציון 50 שנה למלחמת יום הכיפורים מבית "ישראל היום" - הקליקו כאן

חזרה לתודעה

להב־סלומון מוסיפה כי מספר השעות המצומצם של לימוד היסטוריה וההכנה לבגרות מחייבים בחירה בלתי אפשרית. "בסופו של דבר, יש שלוש-ארבע שעות שבועיות ללמד היסטוריה, תלוי על פני כמה שנים פרסת את זה בין י' לי"ב. זה כלום, את נכנסת לכיתה ולא מספיקה הרבה. צריך ללמד על לאומיות, ציונות, השואה, המנדט הבריטי בארץ ישראל ועוד סוגיות נבחרות בתולדות עם ישראל, כמו העליות בשנות ה־50 וה־60, תקופת הצנע. הזמן קצר והנושאים רבים".

מלחמת יום הכיפורים פרצה בהפתעה ב־6 באוקטובר 1973, בזמן שאזרחים רבים עוד שהו בבתי הכנסת. צבאות ערב, ובראשם צבאות מצרים וסוריה, פתחו במתקפה - לאחר שבישראל קבעו כי הסיכוי למלחמה נמוך. המערכה, שעליה פיקד שר הביטחון דאז משה דיין בממשלת גולדה מאיר, הסתיימה באבדות קשות - 2,297 הרוגים (לפי ארכיון צה"ל) ויותר מ־7,200 פצועים.

המחדל גרם לשבר באמון שבין האזרחים למוסדות המדינה ולצבא. במשך שנים נמנעו מלעסוק בה, אלא שבשנים האחרונות, עם פרסומם של חומרי ארכיון, סרטים וסדרות עליה, היא חזרה לתודעה. עם זאת, יש מי שסבורים שמערכת החינוך צריכה לשים דגש רב יותר על הנושא.

"בלי לגעת בפצע"

"לצערי, היום אפשר לסיים תיכון כמעט בלי לשמוע על הטראומה הלאומית הכי גדולה שהיתה כאן. בלי לגעת בפצע. זה הולך ומתאדה, והחשש שלנו, הלוחמים, הוא שזה ילך ויימחק", אומר גדעון טרן, איש חינוך שהיה סמנכ"ל לפדגוגיה של בית הספר הריאלי העברי בחיפה. כשפרצה מלחמת יום כיפור הוא היה צוער בקורס קציני שריון. גדעון נלחם בקרבות הבלימה בחזית הדרום, בסיני ובצליחת תעלת סואץ. כיום הוא עומד בראש ועדת חינוך, תרבות והנגשה בעמותת "המרכז למלחמת יום הכיפורים".

"במהלך השנים נתקלתי בתלמידי תיכון רבים שהידע שלהם על מלחמת יום הכיפורים היה דל, מאוד שטחי, וזו תמונת מצב עגומה מאוד. צריך להביא בחשבון שגם רבים מהמורים במערכת החינוך לא נולדו אז, או שהיו ממש קטנים. בעיניי, רבים לא מבינים מה באמת קרה שם. היחס למלחמה הוא כאל עוד סיכום לבגרות - מתעסקים בשלוש הסיבות, בארבעת הגורמים, בחמשת השלבים. הכל טכני מאוד, אין למידה לעומק.

"לא עוסקים מספיק בשאלה איך קרה לנו דבר כזה, שההיבריס, השאננות והזלזול באויב שלטו בכיפה. אני לא מאשים את המורים או את מערכת החינוך. זה משהו הרבה יותר גדול - יש להתבונן אחרת על המלחמה".

בימים אלה מציגה העמותה בבית יד לבנים שבנתניה תערוכה של יצירות בוגרי המלחמה בשם "יומן מסע", במטרה לעורר שיח של הלוחמים היוצרים עם מחנכים ועם תלמידים. "מדינת ישראל מלפני המלחמה זו לא אותה ישראל. סוגיות רלוונטיות רבות לימינו ראויות ללימוד ולבירור עם התלמידים", מוסיף טרן.

"על מה צריך לוותר?"

לאורך השנים צומצמו שעות לימוד ההיסטוריה. גם חומר הלימוד עבר שינוי ומיקוד מסוים, בין היתר בגלל רפורמות שונות ומגיפת הקורונה. בתוכנית הלימודים לבגרות בהיסטוריה (2 יחידות לימוד) בבתי הספר העל־יסודיים הממלכתיים, תחת הכותרת "מדינת ישראל במזרח התיכון", המורים יכולים לבחור אם ללמד על מלחמת ששת הימים, על מלחמת יום הכיפורים או על הסכמי השלום עם מצרים וירדן.

נוסף על כך, יש תלמידים שבחרו להרחיב את מקצוע ההיסטוריה ל־5 יחידות. למשל, ב־2021 למדו 1,030 תלמידים היסטוריה מורחב (1.9% מכלל הלומדים בנתיב עיוני), לעומת 778 תלמידים ב־2019 (1.6% מכלל הלומדים בעיוני).

"מלחמת יום הכיפורים נכנסה לתוכניות הלימודים ממש לאחרונה. זה קורה כי בהיסטוריה כל הזמן מתווסף חומר ללמוד עליו. לדוגמה, אני בן 42, וכשאבא שלי היה תלמיד הוא לא למד על מלחמת העולם השנייה. אני למדתי על מלחמת יום העצמאות, אבל לא על מלחמת יום הכיפורים. בסוף צריך לעבור פרק זמן מסוים, לרוב של 50 שנה", מסביר ד"ר עודד כהן, מדריך פדגוגי ומרצה להיסטוריה במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט.

בתפקידו כהן מכשיר מורים להיסטוריה, ובעצמו הוא מורה להיסטוריה. "מלחמת סיני (1956) וגם מלחמת ההתשה (1967-1970) כמעט לא נלמדות. בסופו של דבר מסתכלים גם על ההשפעות, ואי אפשר לנתק ממלחמת יום הכיפורים את המהפך בבחירות 77' או את חתימת הסכם השלום עם מצרים.

"ככל שחומר מתווסף לתוכנית הלימודים, כך עולה השאלה על מה צריך לוותר: אם תלמיד לומד ציר זמן של 300 שנה, ומוסיפים אירועים - אם יש אירועים שמוותרים עליהם, או שלומדים הכל, אבל בצורה שטחית. עם זה מתמודדות ועדות המקצוע".