היום מציינים ברחבי העולם את יום הילד הבינלאומי, שמטרתו היא קידום רווחתם של ילדים ונוער בעולם.
בספטמבר האחרון אוכלוסיית בני ובנות 17-0 בישראל עמדה על 3.088 מיליון ילדים ונוער שמהווים 32.2% מכלל האוכלוסייה. מספר הילדים עד גיל 17 למשק בית (במשקי בית שבהם יש ילדים בגילים אלו) הואו 2.44, וכ־92% מהם גרים עם שני הורים. היתר גרים עם הורה אחד בלבד, לרוב עם האם (כ־87%).
ישראל היא מדינה שאוהבת ילדים וילודה, ואוהבת לדבר על כך שהנוער הוא העתיד. אלא שישנם גם נתונים מעוררי דאגה: במהלך 2020 נישאו בישראל 327 נערות מתחת לגיל 18, כ־95% מהן מוסלמיות. בשנת 2021 מספר הנערות עד גיל 17 שילדו עמד על 185 נערות.
"זכויות ילדים הן לפעמים ההבדל בין בריאות לחולי, בין חינוך איכותי ושוויון הזדמנויות לפערים חברתיים, ולפעמים אפילו בין חיים ומוות", אומרת עו"ד ורד וינדמן, מנכ"לית המועצה לשלום הילד. "מימוש הזכות של ילדים להשתתף בקבלת החלטות והחובה להקשיב להם, הם לפעמים ההבדל בין מדיניות טובה, מתאימה, אפקטיבית ומוצלחת לבין כישלון".
לדבריה, ילדים הם המומחים הטובים ביותר לחייהם: "הממשלה החדשה תשכיל לעשות אם תביא בחשבון את נקודת המבט של הילדים ותתחשב בה. הילדים מהווים כשליש מהאוכלוסייה, אבל אין להם זכות בחירה, והיכולת שלהם להשפיע על חייהם בהווה ובעתיד מצומצמת מאוד. כך, למשל, לגבי החלטות הקשורות למענים רגשיים וחברתיים בבית הספר לאחר משבר הקורונה, וכך למשל לגבי משבר האקלים, שלא רק משפיע עליהם בהווה אלא ישפיע עליהם, ורק עליהם, כמבוגרים בעתיד".
"פרלמנט הנוער" של המועצה לשלום הילד הוא מודל ייחודי שנועד לקדם שיתוף נערות ונערים בהליכי קבלת החלטות וקביעת מדיניות בנושאים הנוגעים לחייהם ברוח אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד. מאז השקתו ב־2018, מתקיים פרלמנט הנוער בנגב ושותפים לו מדי שנה כ־100 נערים ונערות לצד משרדי ממשלה שונים וארגוני חברה אזרחית, שעבודתם נוגעת לחייהם של ילדים ונוער בישראל.
הזכות לחינוך: למנוע נשירה ולדאוג לפן החברתי והרגשי
חינוך הוא הדרך העיקרית לפתח את הילדים במדינה. מערכת החינוך בישראל אמנם טובה, אך היא צריכה להקפיד יותר על שוויון הזדמנויות ולהילחם בנשירת התלמידים.
"מערכת החינוך התחילה להשתנות. יש מעבר מבגרויות לעבודות - אבל זה עדיין לא מספיק. הרבה ילדים מתקשים בלימודים, והתחושה היא שלא רואים אותנו", אומרת אביטל שלומוב (17) מבאר שבע, תלמידת כיתה י"ב ובוגרת פרלמנט הנוער.
"אנחנו מגיעים ל'יום עבודה', משעת אפס עד אחר הצהריים, ויש ילדים שנופלים בין הכיסאות. יש להקטין את מספר התלמידים בכיתה ולהכניס לבתי הספר יותר תגבורים אישיים. המצב הרגשי של בני הנוער לא במיטבו, רבים מהם סוחבים את השלכות הקורונה ומתמודדים עם מצבי לחץ מתמשכים. אני רואה סביבי נערים שחווים חרדות, דיכאון, זעם, עצבים ובעיות של אלימות".
בשנת הלימודים תשפ"ב (2022) עמד שיעור נשירת התלמידים בכיתות ז'-י"ב על 1.9%. במקביל, כ־4.5% מכלל תלמידי בתי הספר מטופלים על ידי קציני ביקור סדיר שקורסים תחת העומס, אך המדינה מתעלמת ממי שאמורים לשמור על הילדים.
"הממשלה הנכנסת צריכה להתאים תוכניות לסוגים שונים של ילדים, כדי שאף ילד לא ינשור או יצטרך ללכת לבית ספר פרטי.
"לא יכול להיות שמבטלים לנו שעות חינוך כדי להשתמש בשעה הזו למבחן בתנ"ך. איזה מסר מעבירים לנו? שזה יותר חשוב מאיך שאנחנו מרגישים? צריך לדבר איתנו על נושאים מהותיים לחיים שלנו, כמו למשל איך לזהות מערכות יחסים רעילות ואיך לבנות קשרים, כדי שנדע איך ממשיכים אחרי שמסתיימים כל המבחנים".
הזכות למוגנות ברשת: להילחם בהטרדות המיניות ובחרמות
אחד מכל עשרה בני נוער בישראל חווה בריונות ברשת, כך עולה מדו"ח מבקר המדינה שפורסם השנה ועסק בנושא של הגנה על קטינים במרחב המקוון. יותר מ־1,200 תיקי חקירה נפתחו בגלל עבירות מין ברשת נגד קטינים (2016-2021) וזהו רק קצה הקרחון, מכיוון שרבים מהם לא מתלוננים מפחד או מחוסר מודעות. עוד עולה מהנתונים, כי 70% מאותם תיקים שנפתחים על פגיעה בילדים ובני נוער במרחב המקוון - נסגרים. בינתיים המדינה ומשרד החינוך גוררים רגליים, שכן תוכנית שכזאת גובשה - אך טרם אושרה.
"כיום, כמעט לכל ילד יש גישה למרחב המקוון, ובגלל הגיל הצעיר הילדים פגיעים יותר לאלימות המקוונת", אומרת סוניה בולסונובסקי, בת 17.5 מבאר שבע, תלמידת כיתה י"ב, בוגרת פרלמנט הנוער ונציגה במועצת התלמידים והנוער הארצית.
"אני וחבריי נחשפים ברשתות החברתיות לסרטונים הכוללים אלימות ובריונות. הרבה פעמים מתחיל 'טרנד' ורבים מעלים דברים דומים. רבים גם נחשפים לפגיעה מינית ברשת. כיום הטיפול בתלונות הוא רופף", היא אומרת.
סוניה חושבת שהממשלה החדשה צריכה לשים דגש ולהפנות מאמצים ומשאבים כדי שילדים ונוער יוכלו להשתמש במרחב המקוון בצורה בטוחה ונגישה. "ילדים ונוער צריכים וחייבים לעבור הרצאות והסברים על איך להישמר מפגיעה ברשת וגם איך לא לפגוע ברשת. הם יבינו יותר את הפגיעה אם ישמעו סיפורים מהחיים של אלה שנפגעו בעצמם. למשל, אני הייתי רוצה שתהיה התרעה לפני שמעלים משהו פוגעני ברשת שאומרת 'תגובה/תמונה זו יכולה להוביל לפגיעה במשתמשים אחרים'".
הזכות לטיפול רפואי: גם בפריפריה
ההבדלים בין הפריפריה למרכז באים לידי ביטוי במחירי הדיור והמזון ובאיכות החינוך. אך יש תחום אחד שבו הם עניין של חיים ומוות - הבריאות. הנגישות בפריפריה לשירותי בריאות טובים לוקה בחסר, ומכשירי טיפול בסיסיים פשוט לא קיימים שם.
ליאור עמנואל מדינה, בן 12 מערד, הוא תלמיד כיתה ו' שיושב בכיסא גלגלים וחולה במחלת דושן - מחלת ניוון שרירים קשה שאין לה מרפא.
את הטיפול שבאמת יכול לשפר את איכות החיים שלו, טיפול הידרותרפיה שנעשה על ידי מטפלים מיוחדים בבריכה מותאמת, ליאור לא יכול לקבל, אף על פי שהוא זכאי לכך. הסיבה: הבריכה ההידרותרפית הקרובה ביותר למקום מגוריו נמצאת בשער הנגב, ליד שדרות, במרחק של שעה וחצי נסיעה מביתם בערד, והוריו לא יכולים לקחת אותו.
"אני לא מקבל את מה שמגיע לי. כמוני, יש עוד ילדים במדינה שלא מקבלים את הזכויות שלהם. יש מצב שאם לא היינו גרים בערד היינו יכולים לקבל את הטיפול".
ליאור ואמו נעזרים בעמותת "צעדים קטנים" כדי לקבל תמיכה ומידע על הטיפולים. "כואב לי שאני לא יכולה לתת לו את הטיפול, וקשה לי לדבר על זה", אומרת סינתיה, אמו של ליאור. "במשך הקיץ לקחתי אותו לבריכה רגילה, וראיתי שאפילו סתם בבריכה זה עוזר לו, אז ברור שהידרותרפיה תעזור לו עוד יותר. אם הוא היה יכול ללכת לבריכה כל יום, הוא היה הולך. ניסיתי בכל דרך לסדר שהוא יקבל את הטיפול בערד או בבאר שבע, ולא הצלחתי".
מיטל יסעור בית־אור
הזכות לביטחון אישי: בעיות הביטחון הירוד בנגב
הנגב בישראל כבר מזמן הפך למערב פרוע: פריצות לבתים, הצתות וגניבה של ציוד חקלאי, ירי מסכן חיים מצד פורעים בדואים. המצב הזה מסוכן גם לילדים היהודים וגם לילדים הערבים כאחד.
"בשנה האחרונה חלה הידרדרות משמעותית בתחושת הביטחון האישי", מספר הראל ניר, בן 13, חבר מועצת נוער ביישוב עומר. "אנו עדים להשתוללויות בכבישים ולבריונות ברחובות, ומתעוררים בלילות בבהלה מרעשי הירי שנשמעים מהיישובים הבדואיים. אני מתגורר ביישוב עומר ולאחרונה מצאתי בכניסה לביתי קליע של רובה שככל הנראה נורה לעבר ביתי מהיישובים הסמוכים".
לדברי הראל, זוהי העת לעשות מעשה ולהחזיר את הביטחון לילדי ישראל: "שינויים גדולים וכואבים יהיו תמיד תלויים בעיתוי, וכעת זהו העיתוי הטוב ביותר להחזיר לנו, דור העתיד של המדינה, את תחושת הביטחון.
בהזדמנות זאת, אספר כי עברו שנתיים של קורונה לא פשוטות, היינו סגורים בבתים, ועכשיו שמותר לנו לצאת לטייל, אנו חוששים לביטחוננו האישי ומסתגרים בבתינו מחשש להיפגע או להיות קורבן של הטרור המשתולל בנגב כולו.
"זה הזמן של חברי הממשלה לקבל החלטות אמיצות ולפעול אל מול הטרור המשתולל ברחבי הנגב, שהפך להיות קשה יותר ומפחיד יותר ממגיפת הקורונה. אל תפקירו את הנגב".
איליה יגורוב
הזכות לחיות בכבוד: לטפל בעוני
כל ילד שלישי במדינת ישראל הוא ילד עני. כבר שנים המדינה לא מצליחה לצמצם בצורה משמעותית את ממדי העוני ולדאוג לביטחון התזונתי של מאות אלפי ילדים, שחלקם הולכים לישון רעבים או סובלים ממחסור בדברים שהם כבר מזמן לא בגדר מותרות.
"הזכות לחיות בכבוד היא זכות של חיים או מוות, ולכן זו משימה שחייבת להיות בראש סדר העדיפויות של הממשלה", אומר נהוראי וקנין (14) מבאר שבע, תלמיד כיתה ח' ובוגר פרלמנט הנוער של המועצה לשלום הילד. "לא יכול להיות שיש אנשים, ובמיוחד ילדים, שהם עניים ואף אחד לא רואה אותם. לא צריך לחפש אוכל בזבל כדי שיקראו לך עני. גם אם אין לך כסף לקנות תיק לבית הספר, או קלמר, או בגדים - זה להיות עני.
"נחשפתי לפערים חברתיים רבים, ביקרתי כמה פעמים במרכז קליטה, ראיתי את הקושי ואת הילדים שלא מקבלים את מה שמגיע להם. נחשפתי גם ללא מעט משפחות שנזקקות לבגדים או לעזרה כלכלית ולאוכל. אני מכיר מקרוב ילדה שלא יכלה לקנות לעצמה תיק בית ספר וקלמר, אז כמה תלמידים התגייסו וקנו לה את זה.
"צריך להעביר תקציב משמעותי יותר למערכת החינוך שדרכו יהיה ניתן לצמצם גם את אותם פערים, כמו חדרי אוכל בבתי הספר ועוד שעות תגבור. החלטה כזו תשקם ותצמצם את הפערים הגדולים שיש בין הילדים ובני הנוער בישראל באופן משמעותי".
אפרת פורשר