ושוב אפשר לנשום לרווחה, הושג הסכם בין האוצר להסתדרות המורים. ושגרת 1 בספטמבר לא תופר. בבוקר ישדרו את "ילד הולך לבית ספר", והורי ישראל יזילו דמעה ויוכלו להתפנות לעשות את מה שהם עשו קודם, רק עם כמה שעות של חופש מהילדים. אבל האם מישהו באמת חושב שההסכם הזה ישפר את מצב החינוך בישראל? התשובה היא לא.
מחר בבוקר הדס, חלי ודודי לא יקיצו מוקדם ולא יתרגשו מהשנה החדשה. כולם אנשי חינוך מצוינים שנפלטו ממערכת החינוך השנה. את המערכת הם עזבו לא רק בגלל התנאים, אלא בגלל דבר שמעט מדי מדברים בו ועליו - האיכות האנושית של צוותי החינוך.
זה לא סוד שקל מדי להתקבל ללימודי הוראה וחינוך. במשך שנים התקבע הדימוי שזה מקום עבודה אידאלי למי שרצו לחזור הביתה מוקדם ו"לגדל את הילדים". התוצאה היא מערכת חינוך שהתמלאה בפקידים ופקידות הוראה ברמה נמוכה מדי.
אינני מכליל. יתר על כל חשוב להדגיש שישנם עשרות אלפי אנשי ונשות חינוך נפלאות משכילות, אוהבות ומחויבות במערכת. זהו הנס הפלאי שמציל אותה מקריסה מוחלטת. אבל כל מי שבילה בחדרי מורים כמה שנים יודע היטב, שיש אנשי ונשות חינוך, אבל יש הרבה מדי פקידות ופקידי הכתבה שבין נס לנס ממתינים לצלצול הגואל כדי ללכת הביתה.
הבעיה אינה רק חוסר המחויבות של פקידי ההוראה. אלא ה-"אקלים הבית ספרי" שהם יוצרים. בתור מורה צעיר ומחויב לתיקון העולם, למדתי מהר ששיחות הקוטג' והפריכית, מכילות לא מעט רכילות וצרות עין. כך גיליתי מה קורה למורה שמעז להגדיל ראש ולנסות משהו חדש בכיתה שלו. "זה לא פייר", יבבו הפקידים למנהל, "התלמידים רוצים ללמוד איתו, הם שמעו מחברים שלהם שבכיתה שלו נהנים".
מבלי לשנות מהותית את שיטת ההכשרה של צוותי ההוראה לא ישתפר החינוך בישראל. תהליך הכשרת המורים חייב לעבור רפורמה עמוקה בישראל. במצב הנוכחי אין שום הבדל בין מורות ומורים שיוצאים מהאוניברסיטאות הכי נחשבות, לעומת מכללות לחינוך שיקבלו כל דבר עם דופק.
כדי לשפר את מעמד המורה, צריך ליצור לו סמכות אינטלקטואלית במקביל לשיפור מעמדו כלכלי. תחשבו איזו זעקה הייתה קמה אם בשל המחסור הנוכחי ברופאים, היו מחליטים על הורדת רף הקבלה לרף ההוראה. הורים שניצבים מול מורה דוקטור בתחומה, יעריכו אותה כסמכות מקצועית ואת ההערכה הזאת, גם הילדים ירגישו.
רף הקבלה צריך לעלות גבוה יותר, הכשרת צוותי ההוראה צריכה לעבור האחדה קפדנית, מבחני ההסמכה צריכים לצאת מידי המוסדות המלמדים ולהיות חיצוניים ואחידים ובדיוק כמו עריכת דין. ותהליך ההכשרה חייב להיות מחויב יותר וארוך יותר, בין חמש לשבע שנים.
המורים והמורות צריכים לצאת להוראה לפחות עם תואר שני ועדיף כדוקטורים בתחומם. שנות ההכשרה צריכות להיות מנוצלות להתמחות מעשית אמיתית בבתי ספר. שכן בניגוד להוראת חומרים, חינוך הוא מקצוע מעשי ביותר שלא ניתן ללמוד אותו בתאוריה.
במצב הנוכחי המורים נשלחים אל בתי הספר להתמודד עם הבעיות והקשיים לבדם. יתר על כן. מורות ומורים מתחילים חוששים לחלוק את הקשיים והמצוקות כדי שזה לא ינוצל כנגדם במשחק פוקר חדר המורים, פלא שרוב המורים עוזבים את המקצוע לאחר שנה אחת?
שנת ההוראה הראשונה צריכה להתקיים במלואה תחת פיקוח, במסגרת שנות ההכשרה של המורים ובליווי צמוד. השינויים האלו נחוצים מיידית. שכן בניגוד להוראת השעה, חינוך מעצב בכל רגע נתון את העתיד של כולנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו