על רקע הכוונה לאחד כיתות לימוד בשנה הבאה: "מחאת הסרדינים" חוזרת

חוזרים לצפיפות: שינוי במספר התלמידים בשכבה יביא לצמצום ולאיחוד כיתות בשנת הלימודים הבאה - וההורים מוחים. המשמעות, לטענתם, היא ש"הילדים שלנו חוזרים להיות סרדינים".

שנת הלימודים תשפ"ב תכף מגיעה לסיומה, והמנהלים כבר מתכננים את שנת תשפ"ג בכל הנוגע להיקף התלמידים ולמספר הכיתות בכל שכבה. לפי רפורמת הכיתה הקטנה, בבתי ספר באזורים חלשים יהיו עד 32 ילדים בכיתה, ובאזורים חזקים - עד 34 ילדים בכיתה, החלטה שקיבל נפתלי בנט בכהונתו כשר החינוך, בעקבות מה שכונה אז "מחאת הסרדינים".

הרפורמה הביאה לכך שבבתי ספר רבים נפתחו כיתות נוספות - שבחלקן היו 29 ואפילו 27 ילדים בכיתה, משום שהיה צריך לחלק את כלל התלמידים בשכבה באופן שלא יעלה על מספר המקסימום שנקבע.

אלא שברגע שמספר מועט של תלמידים עוזב את בית הספר, זה מאפשר למנהל "לסגור כיתה" ולפזר את התלמידים בין הכיתות השונות. המשמעות: מספר התלמידים אכן מגיע למקסימום.

"הפערים עצומים"

שני מזרחי, אם לילדה בכיתה ג' בבית הספר "עתיד" ברמת גן, מספרת כי לאחרונה הודיעה להם המנהלת על איחוד כיתות: "רוצים להוסיף בכל כיתה עוד עשרה תלמידים, מכיתה של 23 תלמידים ל־33 או 34 - כלומר, המקסימום.

"זה אסון רגשי וחברתי. במקרה שלנו, הילדים בכיתה ג', ומיום כניסתם לבית הספר הם לא ראו שנה אחת יציבה מתחילתה ועד סופה. הפערים הפדגוגיים, החברתיים והרגשיים עצומים. עכשיו רוצים בבית הספר שהם יבחרו חברים שיהיו איתם בכיתה, והילדים פשוט בוכים".

מזרחי טוענת כי לא זכתה ליחס מצד משרד החינוך: "בשנה שעברה דווקא קיבלו החלטה אמיצה שלא לאחד כיתות כלל, בשל הקורונה. זה מראה שמחאת הסרדינים לא שינתה דבר - סרדינים היו וסרדינים יישארו. אף אחד לא מקשיב".

יש מה לעשות

ההתנגדות לאיחוד הכיתות התעוררה בכמה מחוזות. גם להורים בראש העין ובחיפה הודיעו על שיבוץ מחדש בכיתות, שיהפכו עמוסות יותר. מיטל עמבר אנקונינא, אם לתאומות בשכבה ב': "הודיעו לנו שבעקבות עזיבה של ארבעה תלמידים בסוף השנה, מצמצמים מארבע לשלוש כיתות.

"התחושות קשות, זה מתסכל. עברנו שנתיים של קורונה והילדים לא התאוששו. יש אצלנו הרבה תלמידים שמתקשים בקריאה ובחשבון, וקשה שהם צריכים לעבור טלטלה נוספת. זה משהו ששווה להשקיע בו מצד משרד החינוך והעירייה, ואני מאמינה שיש מה לעשות בנושא".