על הרפורמה של משרד החינוך: כי מבגרות תצא תורה

השבוע הכריזה שרת החינוך, יפעת שאשא ביטון, על צמצום בחינות הבגרות למתמטיקה, אנגלית ולשון. שאר המקצועות יוחלפו בעבודה מסכמת שהציון עליה ייקבע שווה בשווה על ידי בית הספר ובחינה חיצונית. "המטרה שלנו היא להעניק לתלמידים כלים שישרתו אותם בעתידם האישי, המקצועי והאקדמי", הצהירה השרה, "כדי שתוענק להם חוויית למידה רלוונטית, מעמיקה, כזו שתיחקק להם בתודעה לעוד שנים קדימה. אנחנו משנים את הדרך... כדי שהמורשת והרוח הישראלית יהיו זכורות ואהובות על ידי התלמידים". מילים מפוצצות שמטרתן להציג באופן מחמיא את שני האמצעים הפדגוגיים העוצמתיים ביותר של מערכת החינוך: הבל, ורעות רוח. והקורבן המרכזי הוא התנ"ך.

הניסיון לסלק את ספר הספרים מבתי הספר ולהחליף אותו במשהו פחות יהודי ופחות לאומי לא התחיל בממשלה הזו. בתחילת שנות ה־90 מינה שר החינוך מהמפד"ל, זבולון המר, ועדה לבחינת לימודי התנ"ך והיהדות בבתי הספר. בדיעבד נראות הוועדה ומסקנותיה כמו עדות מוקדמת לנטייה של אליטות מסוימות במגזר הדתי־לאומי לנסות להתחבב על השמאל, גם בממשלת ימין בראשות יצחק שמיר. בראש הוועדה הוצבה עליזה שנהר, פרופסור לספרות וחברת המועצה הבינלאומית של הקרן החדשה לישראל. זה עוד כלום לעומת הוועדה שקמה ב־1995 כדי לבחון את לימודי האזרחות. מי שעמד בראשה היה מרדכי קרמניצר, חסיד מדינת כל אזרחיה, גם הוא חבר המועצה הבינלאומית של הקרן החדשה ואם זה לא מספיק - גם במועצת "בצלם".

ועדת שנהר המליצה לחתור ל"לימוד מקצועות היהדות באופן המדגיש את אופיים ההומניסטי, וכן בנייה של תהליך חינוכי המבוסס על לימוד, ביקורת ודו־שיח, אשר יחתור להפנמה של ערכים אוניברסליים ויהודיים מתוך גישה פלורליסטית" - כלומר לעקר את התנ"ך מיהדות ומלאומיות.
סביר להניח שגם שרי החינוך שהחליפו את המר עמדו על בעיה נוספת שקשורה ללימודי התנ"ך, הפעם מן הצד הטכני: מערכת החינוך הישראלית גרועה באופן קולוסאלי. כמה גרועה? התלמידים לא ממש יודעים לקרוא. במצב עניינים זה, קשה לדעת איך יצליחו לנהל "שיח ביקורתי ואמפתי על אודות מעשים, דמויות ומחשבות במקרא", כפי שרוצה משרד החינוך, אם הם נמצאים שבעה מקומות מתחת לממוצע האוריינות של ה־OECD.

תלמידי ישראל מתקשים לקרוא כתבה בעיתון, לא כל שכן את ספר יהושע. וכיוון שזה שנים לא מלמדים את ילדינו ניקוד (כי זה קשה. גם למורות) - פוחתים עוד יותר הסיכויים לצלוח אפילו את המספר ההולך ומצטמצם של

פרקי התנ"ך שעולים בקנה אחד עם התפיסה הפלורליסטית, ההומניסטית והאינטליגנטית־רגשית שמציע משרד החינוך. אגב, התלמידים שלא למדו לקרוא בבית הספר - יהפכו למבוגרים שלא יודעים לקרוא. בורות היא לא מחלת ילדות שחולפת עם הגיוס לצה"ל. חלק מהבוגרות הכושלות ביותר של מערכת החינוך - ילמדו הוראה לחינוך יסודי, שם רף הכניסה נמוך במיוחד, ויבטיחו המשך הידרדרות גם לדור הבא.

האבחנות הללו אולי נראות אכזריות מדי, אך אפילו משרד החינוך הודה בהן, גם אם בשפה פרחונית ומפנקת. ב־2019 הכריז משרד החינוך על תוכנית לימודים חדשה בתנ"ך: "הצורך בשינוי נבע מהשינויים שחלו במערכת החינוך, וביניהם שימת דגש על למידה משמעותית ויכולת האוריינות המשתנה". יכולת האוריינות, למי שתהה, לא השתנתה לטובה. עד כדי כך שלימוד תנ"ך מעורר - על פי משרד החינוך - חרדה בתלמידים. משרד החינוך נהנה מהתקציב השני בגודלו אחרי משרד הביטחון. הוא השתמש בו כדי להטפיש את ילדי ישראל ולגרום להם לפחד מקריאת הספר המכונן והיפהפה שלנו, ועוד קורא לזה "למידה משמעותית".

למרבה הצער, כל תוכנית לימודים זקוקה ל"מורה כמחולל הוראה ולמידה משמעותית", רק מה - מדובר במוצר במחסור. אמנם, בשנת 2019 נערכה השתלמות שנתנה "מענה הוליסטי לפיתוחם המקצועי" של המורים לתנ"ך, אבל זה לא מספיק: "אנו ערים למצוקה ההולכת וגוברת של חסר במורים הלומדים תנ"ך לחינוך הממלכתי", הודו במשרד, והכריזו על שלל תוכניות להלוואות לסטודנטים, תוכניות להכשרת מורים, ואפילו "נבדקת אפשרות למתן מענקי עידוד ללימודי מקצועות היהדות".

כיוון שגם תקציב העתק לא הצליח לספק אוריינות לילדי ישראל, וגם לא היכרות מעמיקה עם התנ"ך, מצא המשרד לנכון לבזבז עוד כסף. מאז 2014 מוציא המשרד 2.5 מיליון שקלים בשנה על גוף חיצוני, מיזם 929, בראשו הרב בני לאו וגל גבאי, עיתונאית. שניהם, כמובן, מהצד השמאלי של המפה הפוליטית. על פי מספר הצופים בסרטונים ובשיעורים שמעלה המיזם, הוא היה נסגר מחוסר עניין לציבור אלמלא התמיכה של המשרד. ממילא הוא לא יכול להחליף קריאה שיטתית בתנ"ך, מכיתה ב' ועד סוף התיכון, על ידי מורים שמסוגלים להתמודד עם עברית מקראית.

בתנאים האלה, אין לשרת החינוך ברירה אלא לבטל את בחינת הבגרות בתנ"ך ולמלא את מקומה ב"עבודת חקר" - מונח כבד ראש שמשמעותו המדויקת היא "פחחחחחחח" מהדהד. מנכ"לית המשרד, דלית שטאובר, הודיעה בגאווה כי התוכנית "פורצת דרך ברמה עולמית". זה נכון, אבל לא באופן שהיא מכוונת אליו. התוכנית לא מנפצת תקרה, אלא מעמיקה את הבור שאליו מושלכים ילדינו. "היום אנו צועדים צעד נוסף לבניית חברה ערכית", סיכמה המנכ"לית בצניעות. אולי היא מאמינה שאפשר לבנות חברה ערכית בעזרת מערכת חינוך כושלת שמציגה את עצמה כהצלחה בכל שלב של הליכתה מדחי אל דחי.

כאשר מערכת החינוך כושלת, או כאשר ילד מתקשה באחד ממקצועות הלימוד, יהיו הורים שישלמו למורים פרטיים, או יתגייסו בעצמם לעזור. אם תבוטל בחינת הבגרות בתנ"ך, אף אחד לא יטרח להשלים את החסר. רק מעטים חשים בחסרונם של לימודי התנ"ך בחינוך הממלכתי. התרגלנו. זה הרגל רע מאוד.

הדרך היחידה להתגבר על ההתנקשות שביצע משרד החינוך בתנ"ך היא לפתוח את הספר בבית, לכנס את הילדים, לקרוא בקול: "בראשית ברא א־לוהים את השמיים ואת הארץ", ולהמשיך משם.