תוכנית חמאס: לגייס את הבדואים לפיגועים בנגב

כשנה אחרי פרעות מאי בערים המעורבות, מסתמן ציר חדש של שיתוף פעולה בין חמאס עזה לבין גורמי קיצון בקרב בדואים וערבים ישראלים בנגב. האירוע המדאיג הזה, שנחשף אחרי שני הפיגועים שביצעו אנשי דאעש בבאר שבע ובחדרה, עדיין נמצא בהתהוות, אבל הנה, על קצה המזלג, השתלשלות העניינים עד כה.

בינואר ערך שייח' עכרמה צברי, האיש של ארדואן וחמאס במזרח ירושלים, ביקור לא שגרתי ביישובים בדואיים בנגב. יו"ר המועצה המוסלמית העליונה של הר הבית, לשעבר המופתי של ירושלים ומי שבעבר הביע תמיכה עקיפה בפיגועי התאבדות, הגיע להזדהות עם המאבק הבדואי נגד הנטיעות בנגב. צברי ניסה לרתום את בני שיחו למערכה האנטי־ישראלית החריפה שהוא מוביל שנים רבות, והזמין אותם לבקר באל־אקצא. הוא גם שיתף את בני שיחו במהלכים שהובילו להפיכת ירושלים, ושכונת שייח' ג'ראח בפרט, למוקד מאבק ב"כיבוש". הרמז היה ברור.

כמעט בו בזמן פרסם חמאס הודעה, אף היא לא שגרתית, שמגנה את "הניסיונות לייהד את הנגב הכבוש". חמאס קרא לערביי ישראל "לפעול נגד מדיניות הייהוד של הכובש הישראלי", ו"לקבע את הזהות הערבית־פלשתינית באדמה הכבושה".

היתה זו סנונית ראשונה שסימנה שינוי כיוון מצד חמאס: לא עוד "מגן ירושלים" בלבד, מעתה גם "מגן הנגב". ארגון הטרור נקט כמה פעולות שעניינן התססת ערביי ישראל, והבדואים בנגב בפרט, בניסיון לעודד אותם לפתוח במערכה אלימה. הסתה זו, לפי גורמי ביטחון, התרחשה בשיתוף עם גורמים אסלאמיים בישראל, דוגמת שייח' עכרמה צברי, אנשי הפלג הצפוני (הלא חוקי) של התנועה האסלאמית בישראל, וכן גורמים עוינים בשבטים הבדואיים.

"מאבק על המולדת"

בשבועות האחרונים, ככל שהתקרב יום האדמה, ההסתה "עלתה קומה". לפני שבועיים חמאס הודיע על הקמת "הרשות הלאומית להגנת העם הפלשתיני בתחומי 48' הכבושים". דוברי הארגון החדש התמקדו בנגב. ראש הרשות, מוחסן אבו רמדאן, הבהיר ש"הרצועה תתגייס כדי לתמוך במאבקם של תושבי הנגב בשורת פעולות שיחלו ביום האדמה. כלל הפעילות מתואמת בין הארגונים הפלשתיניים בעזה לגורמים בהנהגת ערביי ישראל".

ה"פרטנר" הזה לתיאום לא נותר בגדר תעלומה זמן רב מדי: עטיה אל־אעצם, תושב הכפר הבדואי אבו תלול וראש המועצה האזורית של הכפרים הלא מוכרים בנגב, הסביר כעבור ימים אחדים כי התחושה בנגב היא ש"האחים הפלשתינים עומדים לצידנו מבחינה מוסרית, ויחזקו את נחישותנו כדי להמשיך במאבק שלנו על המולדת..."

ה"תיאום" נעשה גם בדרגים גבוהים יותר: תחילה היה זה יו"ר ועדת ההיגוי העליונה של ערביי הנגב, ח"כ לשעבר ג'מעה זבארקה (בל"ד), שבירך על הקמת הוועדה העזתית. זבארקה הבהיר כי ישראל פתחה במתקפה כוללת על הנגב; אישרה הקמת שתי ערים חדשות שם; ומתכוונת לשבור את התנגדות ערביי הנגב לתוכניות הגירוש הישראליות, כשכל זה נעשה בתמיכת קולות ערבים, בפרט קולות מהנגב (הכוונה לאנשי רע"מ ששותפים לממשלת בנט־לפיד; נ"ש).

מאוחר יותר הגיעו גם דבריו של ח"כ לשעבר מוחמד בראכה, יו"ר ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל, ששיבח את הקמת "הרשות הלאומית להגנת העם הפלשתיני בתחומי 48' הכבושים" ואמר כי באה "בעיתוי מתאים". גם בראכה דיבר על הנגב, אך למעשה סגר מעגל שנפתח במאי, לפני כשנה.

בראכה הבהיר כבר לפני חודשים אחדים, בדברים שחמקו מתחת לרדאר התקשורתי, כי "באינתיפאדה האחרונה", כלשונו (אירועי מאי 2021, נ"ש), "מוקדי ההתנגדות מול הדיכוי הציוני היו ביפו, בחיפה, בעכו, בלוד וברמלה, שאותן ניסו להספיד, לעוות ולהסיר ממפת פלשתין. הן התקוממו ואמרו: כאן פלשתין. היא נקראה פלשתין בעבר, והיא נקראת פלשתין פעם נוספת".

מגמה חדה וברורה

המגמה, אפוא, ברורה וקשה לטעות בה: האירועים האחרונים בנגב, ובפרט הפיגועים האחרונים, בדומה לפרעות מאי, מלווים בהתעוררות לאומנית משותפת של פלשתינים וערבים משני צידי הקו הירוק. המכנה המשותף המוצהר של "פלשתיני הפנים" (ערביי ישראל) ושל ערביי יו"ש ועזה נשען על שלושה יסודות: הנכבה (אסון הקמתה של מדינת ישראל, לגרסת הפלשתינים), זכות השיבה ("שאותה יש לממש") והזהות הפלשתינית האחת.

מה שהיה בבחינת זרמי עומק, יוצא עתה מהארון: חלק מערביי ישראל מתרחקים מישראל. רבים מהם מזדהים עם האויב הפלשתיני ועם הנרטיבים השקריים שלו, ומחויבותם למדינה נחלשת. הציר חמאס־נגב, שנוסף לציר חמאס־ירושלים הוא עוד סימפטום לכך. בטורקיה, כך התברר השבוע, פועל ציר נוסף.

הכתבה המלאה - ביום שישי ב"ישראל השבוע"