אסור להמעיט בעוצמת הסכנה: אם משטר האייתוללות יחוש שקיצו קרב - איראן עשויה לתקוף את ישראל בגרעין

מצבה האסטרטגי של ישראל ערב כניסתה של השנה האזרחית החדשה הוא טוב, אך שברירי ומרובה אתגרים. "טוב" - כי למרות אירועי השנה החולפת, ישראל מסיימת את שנת 2021 כשמעמדה המדיני איתן, כלכלתה חזקה ויציבה, עוצמתה הצבאית אינה מוטלת בספק והיא ממשיכה ליהנות מפירות הישגיה המדיניים, מדימוי עוצמתה הביטחונית הכוללת ומיתרונותיה כאומת סטארט־אפ וחדשנות טכנולוגית.

"שברירי" - נוכח המספר הגדול של הסוגיות הנפיצות, הזיקות ביניהן והשלכות הרוחב של כל אחת מהן. כמובן, בראש כולן, סוגיית הגרעין האיראני: ההתקרבות לנקודת ההכרעה והמתיחות הגוברת סביבה, במגרש המדיני ובמישור הביטחוני.

"מרובה אתגרים" - תיאור זה, המאפיין דרך קבע את מצבה הכללי של ישראל, מגלם הפעם גם את הקושי להתנהל לפי עקרונות התעדוף שהונחו בעבר, עקב הצורך לנהוג בעדינות ובריכוזיות יתר, מהמישור האסטרטגי ועד לרמה האופרטיבית. אתגר בפני עצמו הוא קבלת ההחלטות ביחס לחלק מהסוגיות בתוך המערכת הישראלית, נוכח הבדלי הדעות סביב שולחן הדיונים.

לכידותה של החברה בישראל היא תנאי הכרחי לחוסן הלאומי שלה. הדבר נכון לכל עת, וקל וחומר למבחנים שהמציאות המדינית־ביטחונית עלולה לזמן לנו. המתיחות ביחסים שבין ערבים ליהודים בערים מעורבות מאז אירועי שומר החומות, ותחושת התסכול והירידה בביטחון האישי נוכח היחלשות המשילות והתגברות הפשיעה הקשה במגזר הערבי, יצרו סדקים חדשים והעמיקו את אלה הקודמים - תוצריו של הקיטוב הפנימי.

תמונת המצב בעניין זה מחייבת שינוי גישה, והצבת הטיפול בכך בין יעדיה הראשונים של הממשלה לשנה הקרובה.

איום קיומי לישראל

מהי התכלית? לאן יש לכוון את המאמצים?

ראשית - ביסוס מדינת ישראל כמדינה יהודית, דמוקרטית, חזקה, בטוחה ומשגשגת. זהו יעד־העל שאמור להכווין את מאמצי המדינה, ולהוות מצפן לקביעת יעדים קונקרטיים לגופי התכנון והביצוע שלה, בכל התחומים. ניסוח זה משקף רצון להיצמד ככל הניתן למישור הפרקטי, אך הוא לא מייתר את הדיון החשוב והנדרש תמיד בשאלות הגדולות: הזהות, הייעוד והחזון.

שנית - למנוע את הפיכתה של איראן למדינת סף גרעינית. כאמור, בראש אתגריה של ישראל לקראת שנת 2022 נמצא המאמץ למנוע את הפיכתה של איראן למדינה גרעינית, או למדינת סף. בהגדרתה הפשוטה, "מדינת סף" היא מדינה שיש לה את הטכנולוגיה והיכולת האופרטיבית לבנות נשק גרעיני, אך טרם ביצעה זאת.

מדוע תוכנית הגרעין חשובה לאיראן עד כדי נכונות להסתכן בתשלום מחירים כבדים מנשוא? ניתן לסכם את התשובה לכך בשתי מילים: שרידות וחזון.

איראן חותרת לנשק גרעיני כדי להבטיח את משטר האייתוללות מפני התערבות צבאית חיצונית להפלתו. שרידות המשטר היא הערובה לכך שבראייה היסטורית המהפכה האסלאמית לא תהיה בגדר אפיזודה חולפת. שרידות המשטר היא גם המכשיר העיקרי להשגת החזון השאפתני שלה.

נשק גרעיני, או אפילו מעמד של מדינת סף, יוכלו לאפשר לאיראן חופש פעולה במהלכיה החתרניים ובתוכניותיה לביסוס הגמוניה איראנית באזור. היא תוכל להפעיל כוחות פרוקסי בחסות ההרתעה המשמעותית שתתווסף לה, ותיהנה ממעמד עולמי משופר ומהגדלת כושר המיקוח שלה בסוגיות שונות. הימצאות נשק גרעיני בידיה של איראן היא איום קיומי לישראל.

אין לקבל כהנחה כי בכל זמן ובכל תרחיש איראן תתנהל באופן רציונלי, וכי שיקולי רווח והפסד יניאו אותה תמיד מלפגוע פגיעה ישירה בישראל. המשלתה של ישראל לגידול סרטני ואיומים תכופים בהשמדתה משקפים דפוס ועמדה עמוקה כלפיה.

אין צורך בדמיון פרוע כדי לשרטט תרחיש שבו תסיסה פנימית קשה באיראן, שתוביל את ההנהגה להערכה שהמשטר קרוב לקיצו, תייצר אצלה פיתוי, רגע לפני הנפילה, להפעיל את הנשק הגרעיני שברשותה, בבחינת "תמות נפשי עם השטן הקטן".

אך גם ללא התרחיש המאיים של הטלת פצצה, האיום כלפי ישראל הוא בלתי נסבל. מעמד של מדינה גרעינית יאפשר לאיראן להניע את כוחות הפרוקסי שלה לביצוע התקפות קונבנציונליות מאסיביות כנגד יריביה, מבלי לחשוש מפני תגובה צבאית כלפיה. איראן תוכל להתבונן מן הצד בבטחה, ולראות את שלוחיה כותשים את יריביה בירי מתמשך של אלפי טילים. הדברים יכולים להיות נכונים ביחס לחיזבאללה, לחות'ים ולמיליציות השונות הנתמכות על ידי איראן.

כמו כן, הפיכתה של איראן למדינה גרעינית או למדינת סף תביא למרוץ חימוש גרעיני באזור כולו. מצרים, סעודיה, טורקיה ומדינות נוספות לא יעמדו מנגד. היריעה קצרה מלתאר את רוחב השלכותיו של תהליך כזה. שקט ויציבות אינם כלולים בתפריט.

לפיכך, אין להסכים עם גישה המוכנה להכיל איראן גרעינית. על ישראל לעמוד על דרישתה לצעדים שימנעו מאיראן להיות מדינת סף גרעינית.

הלחץ עדיין אפקטיבי

הסכם הוא אמצעי, ולא מטרה! הוא רלוונטי רק אם נכללים בו התחייבויות, צעדים ומנגנונים שמבטיחים את השגת המטרה. אחרת - הוא משול לתרופה שאינה מתאימה למחלה: משלמים עליה מחיר, היא נוטעת תקוות שווא של ריפוי ומייתרת מאמצים למציאת אלטרנטיבות, ובסופו של דבר - הסבל נמשך, הן מהמחלה והן מתופעות הלוואי.

אין לאיראן סיבה למהר להגיע להסכמות, ובייחוד לא להגבלות ולצעדים המהותיים מהסוג שנדרש. אופציה צבאית אמינה ולחץ כלכלי כבד יכולים להיות טיעון משכנע. קשה למצוא דוגמה לתוכנית גרעין מדינית שפורקה בלי לחץ או כפייה.

נכון, הלחץ לא הביא עד כה את איראן לנקודת שבירה, אך אין בזאת כדי להעיד על האפקטיביות שלו. האמצעים שהופעלו לא מוצו, והאפשרות לחילופי שלטון בארה"ב האירה לאיראנים את האופק ונסכה בהם תקווה. דווקא על הרקע הזה, כלי הסנקציות בידי ממשל ביידן יכול להיות מנוף חזק יותר משהיה בממשל הקודם, מאחר שהוא יפגוש כלכלה איראנית חבוטה, ולאור ההשפעה המורלית שעשויה להיות לו, כמתג סגירת הפתח לתקווה.

השיח בין ישראל לארה"ב צריך להימשך, בכל הערוצים, בכל הנושאים וביחס לכל התרחישים, לטווח המיידי ולטווחים הארוכים יותר. בתוך כך, ישראל צריכה לשמור על חופש הפעולה שלה ועל חופש הבעת עמדתה. הדיון בסוגיות המבצעיות צריך להתקיים בפורומים הפנימיים המתאימים. לא נכון לנהלו באמצעי התקשורת. לא נכון לנדב מידע לאויבינו.

סילוק כוחות ציר הרשע

אתגר נוסף בפתחה של שנת 2022 הוא דחיקתה של איראן מסוריה.

המערכה המדינית־ביטחונית למניעת התבססותה של איראן השיגה תוצאות. מבלי לוותר עליה, יש להעריך את הסיכויים להסדרה מדינית, אשר תביא לסילוקם המוחלט של כוחות הציר השיעי ממדינה זו. הסדרה כזו חייבת לעבור דרך הסכמה אמריקנית־רוסית, שאליה יצטרפו המדינות הסוניות וטורקיה. על רקע המתיחות ביחסי ארה"ב־רוסיה, נראה כי דווקא סוריה יכולה לספק לשתיהן הזדמנות להציג הישג משותף: פתרון דיפלומטי של סכסוך מורכב ועקוב מדם.

מה תכלול ההסדרה? ראיית ישראל בליבה של ההסדרה, ההתחייבות ליציאת הכוחות הזרים שנכנסו לסוריה לאחר 2011 (הגדרה שכוללת את איראן ושלוחיה), מנגנוני פיקוח ובקרה על המעברים והגבולות, מניעת התבססות גורמי טרור אסלאמיסטיים ושמירה על הסכמי ההפרדה משנת 1974.

הכותב כיהן כיועץ לביטחון לאומי וראש המטה לביטחון לאומי בין השנים 2021-2017. משמש כיום כעמית מחקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)