במשך 44 שנים הפליגה אוניית חיל הים קשת מול חופי ישראל, וגם הרחק-הרחק, במשימות תקיפה והגנה. לפני חודש הגיעה האונייה, שזכתה לכינוי "ציידת הצוללות", אל קו הסיום ונפרדה מהחיל בהפלגה חגיגית - האחרונה בהחלט.
"זה יומה האחרון של אח"י קשת בשירות מבצעי, וזה בהחלט סיום תקופה", אומר מפקד הפלגה סא"ל א', כשאנחנו מתחילים לשייט בפטרולים. "האונייה הזו נכנסה לצי כשעוד היו בה נורות מהבהבות של פעם, ובמהלך השנים היא הלכה והשתדרגה. זאת תחושה חזקה של המשכיות - דור הולך, דור בא, וכעת גם דור נפרד ממי ששירתה אותנו נאמנה במשך 44 שנה".
אח"י קשת נכנסה לשירות במאי 1982, שבועות ספורים לפני פרוץ מלחמת לבנון הראשונה. "היום הוא יום חג כאן", מחייך רס"ן מ' (31), מפקד האונייה כשבדלת נכנסים לוחמים עם מגש עמוס מלאווח, בורקסים, ביצים קשות, סחוג וירקות. "במרוצת השנים קשת החליפה הרבה מאוד זהויות. היא התחילה כספינת תותחים מסדרת סער 4, וב-1995 שופצה במשך שנתיים והפכה לאונייה נגד צוללות בתצורת סער 4.5. היא לקחה חלק במבצעים רבים, שחלקם התפרסם בתקשורת וחלקם נשאר באפילה מוחלטת".
השדרוגים שנבנו זה על גבי זה לאורך העשורים זיכו בשלב מסוים את אח"י קשת בתואר "האונייה עם הכי הרבה אמל"ח פר מטר בעולם". לדברי רס"ן מ', ההחלטה להוציא את הספינה משירות היא אסטרטגית, בהתאם לצרכים המבצעיים של חיל הים ושל צה"ל. "כמו בכל ארגון גדול, יש שיח סביב תקציב. לא פעם מדברים, למשל, על פרשת הצוללות. אנשים לא מבינים שהיה מדובר בצורך אמיתי. גם סערי 6 הוזמנו והגיעו לישראל כי היינו צריכים פלטפורמה שתדע להגן על אסדות הגז בהתאם להתפתחות האיומים.
"וכמו שיש רכב שמרגע מסוים בחייו צריך להחליף אותו, כך גם עם יקירתנו הקשת, שתוחלף בספינות הרשף - שחמש מהן כבר נמצאות בבנייה במספנות ישראל. מי יודע, אולי אחת מהן תקבל את השם אח"י קשת, בדיוק כמו הקשת המקורית מ-1973 שעדיין מפליגה בצי הצ'יליאני".
בעיני כ-60 לוחמים ואנשי הסגל שמשרתים על אח"י קשת, הוצאת האונייה משירות פירושה פירוק הצוות שהיה להם כמו משפחה. חלק מהצוות הועבר כבר לכלים אחרים, והנותרים יסייעו בחודשים הקרובים בפירוק המערכות והציוד שעל האונייה.
"לפרק צוות כזה זה קשה מאוד", מודה רס"ן מ'. "האונייה מורכבת מוותיקים שמעבירים את המסורת לחדשים, וכך זה נמשך עשרות שנים. המחשבה על הפרידה ממה שהיה בשבילך בית ומשפחה גם ברגעים המורכבים ביותר גורמת להיות אמוציונלי". רגעים כאלה נרשמו בין השאר, וביתר שאת, במהלך מלחמת חרבות ברזל, אז השתתפה אח"י קשת בין היתר ביירוט כלי טיס בלתי מאוישים ששוגרו לעבר מטרות ישראליות דוגמת אסדות הגז.
"אחת המטרות שלנו היא לבנות את התמונה הימית ולסווג מטרות אויב", מסביר סמ"ר א', טכנאי לוחמה אלקטרונית בקשת. "כשצריך, אנחנו מפעילים מערכות הטעיה או משגרים רקטות שמרחיקות איומים, דבר שעשינו לא פעם בשנים האחרונות".
סגן ל', קצין הלוחמה האלקטרונית מוסיף: "אנחנו מתעסקים במערכות ישנות וחדישות יחד, מתחזקים את המערכות הישנות - אבל יודעים להתעסק במערכות הטכנולוגיות, וזה דבר שמייחד את השירות כאן".
רס"ל ת', שאמון על מערכת הסונאר באח"י קשת, המסווגת מטרות מתחת למים: "במלחמה התחברו היכולות של כולנו, מה שהוסיף לעוצמה של קשת. מדהים היה לראות כמה היא מסוגלת לעשות גם בגילה, שנחשב מופלג, וכל זאת לצד היכולת שלה להפוך כל אחד מאיתנו לכוכב בתחומו".
סרן ש', צ'יף האונייה: "העובדה שקשת בת 44 לא מנעה מאיתנו לקחת חלק בכל האירועים הגדולים. כשאתה עובר בתעלת סואץ או פועל במרחבים הרבה יותר רחוקים, שהשתיקה יפה להם, אתה מבין את גודל האחריות והציפייה מהכלי. כשיירטנו כטב"ם במפרץ אילת, למשל, זה היה אירוע שיא כאן. כולם נדרכו והבינו שיש איומים אחרים שאנחנו צריכים להיות מוכנים אליהם, וקשת לא אכזבה".
בקבוק חתום לזיכרון
אחרי הפטרולים ולפני כניסתה לנמל בפעם האחרונה, נעצרה אח"י קשת בלב ים לטקס קצר. "כיאה לה, כמו שהתחילה ב-1982 כך קשת מסיימת - מבצעית עד הרגע האחרון", נשא רס"ן מ' דברים. "זה היה שבוע מורכב וארוך, כל דבר היה 'הפעם האחרונה'. אתמול, כשהתארגנו ליציאה, ראיתי את הטירוף בעיניים של האנשים, ואז נפלה אצלי ההבנה שאנחנו חלק מסגירת מעגל מדהימה. יש פה אמנם את הברזלים הוותיקים, אבל האנשים הם אלה שמעניקים לאונייה את הרוח האמיתית במפרשים. אני גאה בכם".
זמן קצר אחרי שירת התקווה בלב ים, קולו של מ' הדהד ברשת הקשר: "צוות, כאן מפקד. בפעם האחרונה אחרי 44 שנים: צהריים טובים לכולם, אנחנו נכנסים לנמל. זהו כבוד גדול וזכות גדולה לסגור אחרינו חלק מאוד גדול בהיסטוריה של האונייה, של חיל הים ושל מדינת ישראל. אני סומך עליכם, מדינת ישראל מאחוריכם. מפקד - סוף".
תוך כדי הכניסה אל הנמל, אחד הלוחמים שואל מי עוד מעוניין לחתום על הדף שהשחיל לתוך בקבוק זכוכית, ושאותו הוא מתכוון להטמין במעמקי האונייה, כמו בסרטי הקולנוע. "אני לא יודע אם קשת תוטבע או תושמד", הוא מסביר, "אבל אם יום אחד היא תמצא את עצמה במצולות - הבקבוק עם דף החתימות יהיה המזכרת שהשארנו כאן".
עד מהרה מתפקדים עשרות הלוחמים סמוך לדופן האונייה, נעטפים בדגלים ושולפים תוף. בזה אחר זה צפרו כלי חיל הים השונים צפירת כבוד ופרידה לקשת שחלפה על פניהם, בזמן שהלוחמים על הקרקע התיזו סילון מים לעבר האונייה הוותיקה שלוחמיה מצדיעים ומוחאים כפיים בגאווה עצומה. עם העצירה, כל החבורה קופצת בשמחה לצלילי שירי הווי, ביחד עם המפקד מ'.
סוס מלחמה משובח
לעת ערב התקיים טקס הפרידה הרשמי מאח"י קשת, אליו הוזמנו גם כל מפקדיה הגדולים בעבר. אל"ם (במיל') גיורא יצחק ירדני, ממפקדיה המיתולוגיים של האונייה, סיכם בחיוך: "כשקיבלתי את תעודת ההסמכה כמפקד, אמרו לי 'גיורא, אתה מקבל היום פיקוד על סוס מלחמה משובח, כזה שיכול לבצע כל משימה שתטיל עליו'. עם זאת, הזהירו אותי: 'שים לב והקפד על אחיזה איתנה במושכות, שאם לא כן, הוא עלול לדהור ולצהול למקומות שכלל לא התכוונת להגיע אליהם'.
"היום, זו פרידה מאהובה שיוצאת למסע בעולם שכולו טוב. תקוותי שמקום מנוחתה של קשת יהיה בעומק הים, כאנדרטה שבתוך זמן קצר תתמלא חיים חדשים מתחת למים ותהווה מוקד לחובבי צלילה שימשיכו להצדיע להיסטוריה שהיא מגלמת כנסיכת השייטת. הלוואי שעל שמה תיקרא אחת מספינות הרשף - זו קריאתי למפקד חיל הים".אתי למפקד חיל הים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו