היום ב-11:00, 20 שעות בלבד לפני פתיחת הקלפיות, העלה ראש הממשלה נתניהו סרטון AI, עוד סרטון AI, לעמוד ה-X שלו. בסרטון התעמולה נראה כביכול מוג'תבא חמינאי, המנהיג העליון של איראן, כשהוא שכוב במיטת בית חולים עטוף בתחבושות. עיתונאית שנכנסת לחדר כדי לראיין אותו, שואלת למי הוא מתכוון להצביע בבחירות. "מה שבטוח, רק לא ביבי", עונה חמינאי במבטא פרסי כבד. "עוד קדנציה כזאת ואני הולך לפגוש את אבא מוקדם מהמתוכנן".
הסרטון המשעשע הזה מצטרף לסרטון אחר, רציני הרבה יותר, שנעוץ בראש הדף הרשמי של נתניהו וסוקר את פועלו רב השנים בתחום הביטחון, מאז שירותו בסיירת מטכ"ל ועד חיסול סינוואר. רק אירוע ביטחוני אחד נשמט משום מה מהסרטון הקרבי. אין טעם לנחש. מדובר ב-7 באוקטובר.
לא צריך להיות פרשן פוליטי מתוחכם בשביל להבין שהאינטרס של נתניהו ערב הבחירות, הוא שסדר היום התקשורתי יתמקד בתחום הביטחון, בדגש על איראן. זה הטיקט שנתניהו מוכר לבוחריו, והוא יעיל הרבה יותר מבחינתו מאשר שיח ציבורי שמתמקד ב(אי)גיוס חרדים, המצב הכלכלי (ראו הריאיון הלא מוצלח שהעניק השבוע לערוץ 10) או מעמדה הבינלאומי המתדרדר של ישראל.
אני? מה פתאום
אם וכאשר סוגיית 7 באוקטובר משתחלת לתוך השיח הביטחוני הזה, לנתניהו יש פתרון: הוא מקפיד, כבר שלוש שנים, לגלגל את האחריות למחדל כולה אל הדרג הביטחוני. אני? מה פתאום.
על הרקע הזה צריך גם לקרוא את הפרסומים ההולכים ומתרבים בימים האחרונים, על המתיחות כביכול בין נתניהו לרמטכ"ל, אייל זמיר, סביב תקיפה באיראן. נתניהו, ויועצי התקשורת שלו שחלקם מסובכים עד צוואר בפרשיות ביטחוניות, מוכיחים שוב שהם אשפי תקשורת: השיח העיתונאי בימים האחרונים, שלא נולד מעצמו אלא הונדס בקפידה, מציב את איראן במרכז, בדיוק כפי שרוצה נתניהו.
לשמחתו, יריביו הפוליטיים נגררים אל השיח הזה כאחוזי דיבוק, ושוגים בכך. הגדיל לעשות איווט ליברמן, כאשר שלח מכתב ליועמ"שית בו דרש ממנה לחקור את נתניהו באשמת בגידה, מה שרק הגביר את העיסוק בנושא, ועוד יום לפני הבחירות.
גם מוג׳תבא יודע - רק מחל יעצור את איראן. https://t.co/QTZolNaz6e
— Benjamin Netanyahu - בנימין נתניהו (@netanyahu) October 26, 2026
אגב, ההתמקדות בתחום הביטחון בימים קריטיים אלו משרתת את נתניהו לא רק בגלל איראן, אלא באופן אבסורדי גם בגלל 7 באוקטובר. הנרטיב שהוא מקפיד לקדם פעם אחר פעם, מבליט את חוסר האמון שרוכש ראש הממשלה לדרג הצבאי הרופס לכאורה. מבחינתו, מדובר בשתי ציפורים במכה אחת: אני אחראי להצלחה באיראן, הצבא אחראי לכישלון ב-7 באוקטובר.
גם המחלוקת המתוקשרת בין נתניהו לזמיר סביב המבצע המתנהל בימים אלה בחברון, רוכב על אותו סנטימנט: אני נתניהו רוצה להיכנס בערבים, צה"ל החלש מפחד מהם.
גם לזמיר יש זווית
האינטרס של נתניהו, אם כן, ברור. אך האינטרס של זמיר בסוגייה מעט יותר מעורפל. מדוע שאנשים בסביבת הרמטכ"ל ידליפו לעיתונאים את חילוקי הדעות בינו לבין נתניהו סביב תקיפה באירן, ועוד יוסיפו לתדרוך ביוזמתם את המילה "מיסקלקולציה", שמעלה זיכרונות עגמומיים מליל 7 באוקטובר?
גורמים שבקיאים בהתנהלות התקשורתית של צה"ל סבורים, שגם לזמיר יש רצון להישאב אל תוך "המחלוקת האירנית". זאת בכדי שסדר היום התקשורתי ינדוד לאיראן והרחק מההתפרעויות חסרות הרסן של אנשי ימין קיצוניים ביהודה ושומרון שצה"ל נכשל בעצירתן, מהפיגוע שארע ביום שישי סמוך לחברון, ממותם של אנשי מילואים בתאונות מבצעיות בלבנון, מהקושי של צה"ל לעמוד ביעדי הגיוס שלו ועוד.
על הדרך, זמיר גם מחזק את דמותו כמגן הדמוקרטיה, מי שעומד בפרץ מול השאיפות הפוליטיות של נתניהו, שלדעתו מסכנות פעם אחר פעם את המדינה. זו אותה דמות שזמיר מתחזק עוד מאז ימיו הראשונים בתפקיד וסביב סוגיית החטופים.
לא בכדי, יש גם בדובר צה"ל מי שמתוסכלים מכך שנתניהו משתמש לאחרונה בצה"ל כתפאורה לקמפיין הבחירות שלו, כאשר הוא מקפיד להצטלם פעם אחר פעם בבסיסים צבאיים ומוקף בחיילים, תוך שהוא מצפצף על הנחיות יו"ר ועדת הבחירות, השופט נעם סולברג. באופן הזה נתניהו גורף את כל ההון הפוליטי שיש לצה"ל להציע, בעוד הרמטכ"ל נותר להתמודד לבד עם הכישלונות.
מי שכמובן מפסידים מכל הטררם הזה הם אזרחי ישראל. בתקשורת הפרסית גבר לאחרונה העיסוק בסיכוי שישראל תתקוף שוב את איראן, ולא בלי הצדקה. כאשר עוד ועוד דיווחים - עם ובלי קשר למציאות - טוענים כי תקיפה ישראלית ו/או אמריקנית עומדות לצאת לדרך, לאיראנים יש סיבה טובה לחשוש, וסיבה עוד יותר טובה לצאת למכה מקדימה.
מה שמחזיר אותנו למילה הכה טעונה מיסקלקולציה. הבחירות הן נשמת אפה של הדמוקרטיה, והמסגרת הדמוקרטית מעודדת את הפוליטיקאים לעשות פוליטיקה. זה בסדר גמור, כל עוד העניין לא מגיע על חשבון ביטחון המדינה.
זו לא תהיה הפעם הראשונה שבה נתניהו עושה שימוש אופורטוניסטי בסוגיות ביטחוניות לטובתו הפוליטית. הפעם הקודמת הייתה בימי הרפורמה המשפטית. נתניהו הציג אז את מערכת הביטחון, שקראה לו להימנע מהמשך הרפורמה בשל החשש שהיא מעודדת את אויבינו לתקוף, כעוד מאמץ של הדיפ-סטייט "להפיל ראש ממשלה חזק מהימין". אנחנו יודעים מה קרה ימים ספורים לאחר מכן.
אסתכן בהימור, ואשלח מילה מרגיעה לאיראנים: תקיפה ישראלית לא תגיע לפני הבחירות, כפי שמבטיחים לנו פרשנים מסוימים כבר כמה שבועות. גם אתם, איראנים יקרים, בסך הכל עוד פיון בקמפיין של נתניהו לקדנציה נוספת בראשות הממשלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו