שר ההגנה האמריקני, פיט הגסת', ביקר אתמול (שני) בחשאי בישראל ונפגש עם ראש הממשלה נתניהו בבסיס עובדה, שבוע לפני הבחירות. הביקור מגיע על רקע המתיחות הגוברת מול איראן, אבל לפי התמונה הנוכחית, קשה לזהות באיראן התפתחות, בתחום הקונבנציונלי או בתחום הגרעיני, שמחייבת תקיפה ישראלית מיידית, בוודאי לא ערב הבחירות. האיום האיראני ממשי, אבל אין זה אומר בהכרח שקיימת דחיפות מבצעית לצאת למערכה נוספת דווקא עכשיו.
במציאות הנוכחית, כל הצהרה לוחמנית, איום פומבי או תרגיל צבאי שנועד להעביר מסר לצד השני הם משחק באש. האיראנים בכוננות גבוהה ונערכים לאפשרות של מערכה נוספת, והסכנה שאחד הצדדים יפרש לא נכון את כוונות הצד השני גבוהה במיוחד. סכנת המיסקלקולציה מרקיעה שחקים, ודווקא במצב כזה נדרשת אחריות אסטרטגית, שבמרכזה מאמץ להרגיע את המתיחות ולא להחריף אותה באיומים חוזרים ונשנים.
כששני הצדדים מאיימים זה על זה, ייתכן שכל אחד מהם מקווה שהשני יעשה את הצעד הראשון ויספק לו הצדקה לפעול. זו בדיוק הדינמיקה שעלולה להוביל למלחמה שאף צד לא בהכרח תכנן לפתוח בה בעיתוי הנוכחי.
במקביל, בימים האחרונים נראה שמתחדש המאמץ הדיפלומטי למנוע עימות צבאי נוסף בין ארה"ב לאיראן. בכירים מהאזור מגיעים לטהרן, ובהם מפקד צבא פקיסטן, פילדמרשל אסים מוניר, שנחת שם היום (שלישי). שר החוץ האיראני, עבאס עראקצ'י, הודיע שההנהגה בטהרן בוחנת את התשובה האמריקנית ל"תוכנית שבעת הימים" שהציגה איראן.
אלה רק חלק מהסימנים למאמץ דיפלומטי אינטנסיבי, שמתרחש על רקע פעולות איראניות אגרסיביות יותר ויותר במצר הורמוז ורטוריקה קשוחה מוושינגטון. ואולי חשוב מכול, מתגבשת ההבנה שבלי הסכם דיפלומטי, סבב הסלמה צבאי נוסף עשוי להיות רק עניין של זמן.
עם זאת, צריך להיזהר מאוד מלפרש את ההתפתחויות האלה כעדות לפריצת דרך קרובה. הפערים בין וושינגטון לטהרן עדיין משמעותיים. איראן ממשיכה לדרוש יישום מלא של דרישותיה, ובראשן הסרת המצור הימי ושחרור נכסיה המוקפאים, לצד הפסקת אש רחבה בכל החזיתות באזור וערבויות אמינות מפני תקיפות צבאיות בעתיד. וושינגטון, מצידה, ממשיכה לדרוש לפתוח במשא ומתן על הגרעין בלי להתנות אותו במצב במצר הורמוז.
האיראנים אמנם הפגינו נכונות מסוימת להאיץ את המגעים הדיפלומטיים, אבל אין כמעט סימנים לכך שטהרן מוכנה לוויתורים מהותיים נוספים. גם וושינגטון לא הראתה נכונות ברורה לשקול מחדש את דרישותיה מן היסוד.
לכן צריך להבחין בין פעילות דיפלומטית מחודשת לבין התקדמות דיפלומטית של ממש. העובדה שהערוצים פעילים לא אומרת בהכרח שהמחלוקות היסודיות מצטמצמות. היא משקפת בעיקר הבנה הולכת וגוברת של הצדדים עד כמה הרסניות עלולות להיות ההשלכות של עימות צבאי נוסף. נראה ששני הצדדים מעוניינים להימנע ממלחמה נוספת, אבל אף אחד מהם אינו מוכן לוויתורים הנדרשים להסכם בר-קיימא.
הדיפלומטיה צוברת תאוצה, אבל הקיפאון היסודי נותר בעינו. השאלה היא אם הרצון המשותף להימנע ממלחמה יגבר בסופו של דבר על חוסר הנכונות של שני הצדדים להתפשר. לעת עתה, החלון הדיפלומטי עדיין פתוח, אבל כך גם הדרך להסלמה מסוכנת נוספת.
דווקא משום כך, לפני שרצים למערכה נוספת מול איראן, ראוי לשאול שאלה בסיסית: מה בדיוק תשיג מערכה נוספת, קשה ויקרה, שהמערכה הקודמת לא הצליחה להשיג ב-39 ימי לחימה? איך היא תסיר את האיום הגרעיני או את איום הטילים? ומהי אסטרטגיית היציאה ממנה? הרי ברור שאיראן לא תעמוד מנגד, ותגובתה עלולה להוביל למערכה רחבה, ממושכת ויקרה בהרבה מכפי שמישהו מתכנן.
עצם העובדה שאנחנו שוב מדברים על תקיפה ישראלית באיראן, ובמקביל נערכים לאפשרות של מתקפה איראנית על ישראל, ממחישה עד כמה היו מוגבלים ההישגים במערכות הקודמות, בוודאי ברמה האסטרטגית. אחרי שתי מערכות צבאיות, מחירים כבדים והצהרות מרחיקות לכת על הישגים היסטוריים, ישראל עדיין ניצבת מול אותם איומים מרכזיים. איראן ממשיכה לשקם את יכולותיה הצבאיות, איום הטילים לא הוסר והסוגיה הגרעינית נותרה ללא פתרון.
אפשר להצביע על הישגים טקטיים ומבצעיים משמעותיים, אבל קשה לטעון שהם תורגמו לשינוי אסטרטגי יסודי במציאות הביטחונית. האפשרות של מלחמה נוספת היא כשלעצמה עדות לפער בין ההישגים הצבאיים לבין התוצאה האסטרטגית.
את הבחינה המחודשת של האסטרטגיה הישראלית מול איראן נכון להשאיר לממשלה הבאה. היא תידרש לבחון לא רק את האפשרויות הצבאיות, אלא גם את היעדים המדיניים של ישראל, את מגבלות השימוש בכוח ואת התיאום האסטרטגי עם ארה"ב.
העובדה שאיראן ממשיכה להוות איום משמעותי על ישראל אינה מצדיקה כשלעצמה יציאה למלחמה נוספת. מלחמה איננה אסטרטגיה, והפעלת כוח צבאי בלי יעד מדיני ברור ובלי תפיסה של איך מסיימים את המערכה עלולה להותיר את ישראל בדיוק מול אותם איומים, רק אחרי שתשלם מחיר כבד נוסף. השאלה המרכזית היא מה תשיג ישראל בתקיפה נוספת שלא השיגה בקודמותיה, ואיך הדבר ישפר את ביטחונה בטווח הארוך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו