"כולנו היינו בקונספציה": מח"ט גבעתי על 7 באוקטובר, עזה והדרך חזרה | ריאיון
שלוש שנים למלחמה, אל"ם נתנאל שמכה מדבר על השינוי שעבר צה"ל מאז הכישלון של 7 באוקטובר • על רצועת עזה הוא אומר כי לחמאס אין כיום יכולת לפשוט ליישובים וכי אינו רואה מציאות שבה צה"ל עוזב את הקו הצהוב • וגם: הקרבות בלבנון, השחיקה, אירוע המשמעת בגדוד צבר והאחדות בתוך החטיבה

למרות שאין כמעט חטיבה בצה"ל שלא פעלה ברצועת עזה בשלוש השנים האחרונות, מן המפורסמות שחטיבת גבעתי היא החטיבה בה"א הידיעה המתמחה ברצועה. היא נחשבה לכזו עוד לפני המלחמה, וגם במהלכה - כאשר במשך שנתיים רצופות לא זזה מעזה, מהרגע שהוקפצה ב-7 באוקטובר ועד להשבת החטופים לפני שנה בדיוק.
לרגל שלוש שנים למלחמה שוחחנו עם מפקד החטיבה, אלוף-משנה נתנאל שמכה, שמפקד עליה בשנה וחצי האחרונות וגם כעת תופס קו באזור חאן יונס עם חייליו.
"המצב בעזה הרבה יותר רגוע עכשיו", הוא אומר. "עדיין יש חמאס, עדיין צריך להחזיק את הקו הצהוב. אבל לקחנו 80% מהיכולות המשמעותיות של חמאס, השמדנו 90% מהמנהרות. יש לחמאס עדיין קלאצ'ים, יש רקטות קצרות טווח, יש להם עוד יכולות. מחבלים עדיין יכולים לנסות לחדור למוצבים או לנוע לעבר הגדר. אבל כרגע אין לחמאס יכולת לפשוט ליישובים. ולכן אנחנו נשארים בקו הצהוב. אני לא רואה מציאות שבה עוזבים את הקו הצהוב".
לצד זאת, שמכה מדגיש כי אסור שהשקט היחסי יהפוך לשאננות. "אנחנו צריכים להישאר דרוכים, לזכור כל יום מה קרה לנו ב-7 באוקטובר, להקפיד על החשדנות ולא להקל ראש. מצד שני, צריך תמיד לזכור שאין צבאות כמו צה"ל שהיו מצליחים להשתקם כך אחרי הכישלון הגדול, ולהביא הישג מול חמאס, איראן וחיזבאללה. צה"ל באמת צבא בלתי רגיל, והוא תעודת הביטוח של ישראל".
"האמון לא חזר במלואו"
אתה באמת חושב שצה"ל נהנה כיום מאותו אמון שהיה בו לפני 7 באוקטובר?
"לא. זה תהליך משמעותי. הפעולות בעזה, לבנון, איראן ובמקומות נוספים בונות את האמון מחדש. כולנו היינו בקונספציה. אני לא מקל ראש במה שקרה לנו. אנחנו חברה שלא מחפשת מלחמה, אנחנו רוצים לחיות בטוב ליד השכנים שלנו, אבל הם לא רוצים. יש התפכחות בצה"ל. אני מקווה שזה יחזיק מעמד יותר מ-50 שנה. האתגר של כולנו יהיה לשמר את זה לאורך זמן".
מאז 7 באוקטובר איבדה חטיבת גבעתי 82 מלוחמיה. אחד מהם נפל ב-7 באוקטובר עצמו, ורובם המוחלט בשנה הראשונה למלחמה, לפני ששמכה נכנס לתפקידו. שמונה מחיילי החטיבה נהרגו בקרבות בדרום לבנון - שבעה מהם מפגיעת רחפני נפץ.
לדברי שמכה, האירוע המשמעותי ביותר מבחינתו בתקופת פיקודו על החטיבה היה מבצע "מרכבות גדעון ב'". "בסופו החזרנו את החטופים, בדגש על הדר גולדין ואסף חממי זכרם לברכה. זו הייתה סגירת מעגל משמעותית".
"התהפכה לי הבטן - ואמרתי שיוצאים לדרך"
מה אתה זוכר מהכניסה לשיח רדואן?
"לפני התקיפה בשיח רדואן בעיר עזה, ישבנו עם אנשי המודיעין שאמרו שתמונת האויב מורכבת, שיש המון מטענים, חוליות נ"ט ותוואי תת-קרקע שלא טופל בגלל הימצאות שו"ן. אנשי המודיעין והשב"כ הציגו לי תמונה מורכבת, טענו שהכניסה לשיח רדואן תגבה מחירים גבוהים, וביקשו ממני לדחות את הפעולה בכמה ימים או להיערך אחרת".
"אני הרגשתי שהתוכנית של החטיבה טובה. חזרתי למג"דים, ולמרות שהתהפכה לי הבטן, אמרתי: יוצאים לדרך, התוכנית טובה".
"מתחילים את ההתקפה, טנק ראשון עולה על מטען, נ"ט נורה על הכוחות. שמעתי את המג"דים בקשר אומרים שאין נפגעים. המשכנו בתוכנית והצלחנו. הגענו ללב העיר עזה ללא נפגעים, עמדנו ביעדים שתכננו".
מעזה ללבנון - ועד הבופור
לאחר סיום פרק הלחימה ברצועת עזה עם השבת החטופים, הועברה חטיבת גבעתי לראשונה מאז פרוץ המלחמה לצפון הארץ. תחילה השתתפה בקרבות הגנה בגבול לבנון, ובהמשך, עם פרוץ "שאגת הארי" וההסלמה בצפון, לחמה בדרום לבנון - בעיקר באל-חיאם, עינתא, בינת ג'בל ורכס הבופור.
על הלחימה בצפון זכתה החטיבה תחת פיקודו של שמכה לשבחים, ולוחמיה היו הראשונים שחצו את הליטאני לקראת כיבוש רכס הבופור.
איך נראה הרגע שבו קיבלתם את האישור לעלות לבופור?
"בשמונה בערב התקבל האישור של הדרג המדיני לכבוש את הבופור. שעתיים לאחר מכן התחלנו לטפס, בהתחלה עם הסיירת. עד אור ראשון כבר היינו על הרכס".
בלחימה באזור נהרגו שבעה מלוחמי החטיבה מרחפני נפץ. חייל נוסף נהרג בתאונה מבצעית.
מה אתה חושב על המענה הצה"לי לסוגיית רחפני הנפץ בצפון, אחרי ששבעה מחייליך נהרגו מהם?
"אף פעם אין 100%, גם קרמי זה לא 100%. אבל היום המצב הרבה יותר טוב מאיך שנכנסנו ללחימה מול רחפני הנפץ. גם המיגון שצה"ל פיתח, המכ"מים, אמצעי ההתרעה, התחמושת. אנחנו במקום טוב יותר".
"אשתי גיבורה אמיתית"
שמכה נשוי, אב לארבעה ומתגורר סמוך לגבול הצפון. את ילדיו הוא כמעט שאינו רואה. כעת, כשהוא שוב בעזה, הוא מגיע הביתה אחת לשבועיים. בזמן התמרון בלבנון היה בבית פעם בחודש וחצי עד חודשיים.
איך המשפחה מחזיקה את הקצב הזה כבר כל כך הרבה זמן?
"אשתי גיבורה אמיתית. אני מעריץ אותה. אני לא יודע איך היא מצליחה לעשות את זה. אני מעריך את ההתמודדות שלה עם הקושי. אף פעם לא אמרה לי למה לא באת, למה לא הגעת. היא מבינה את מורכבות התפקיד. היא מגיעה ממשפחה שכולה, משפחה שורשית, ערכית. תמיד תמכה בי. זה לא קל לגדל ארבעה ילדים לבד".
בעבר כבר ראיינו את שמכה לאחר שהשתתף לא פעם באירועים קרביים שבהם ניצל, יש שיגידו בנס, מפגיעה כמעט ודאית. הפעם האחרונה הייתה לפני כשנתיים, כשהיה מח"ט אפרים, ובמהלך מרדף אחר מחבל הצליח לפגוע בו רגע לפני שזה פגע בו.
"בלחימה האחרונה, כשהיינו באל-חיאם, נפלו עלינו 400-500 רקטות בתא שטח מצומצם, ואף אחת לא פגעה", הוא מספר.
"יש לנו דור זהב"
אתה מרגיש שחיקה אצל הלוחמים והמפקדים אחרי שלוש שנות לחימה?
"זכיתי לפקד על הלוחמים והמפקדים הטובים ביותר בצה"ל. כל שמונה חודשים המ"פים מתחלפים, כל שנתיים המג"דים מתחלפים, ובמלחמה הזמן הזה קצר יותר. בחטיבה סדירה אני לא מרגיש את השחיקה. אנשים רוצים לצאת לפיקוד".
"בכל מחזור גיוס הורים שולחים את הילדים שלהם לגבעתי בזמן מלחמה. וזה מעיד על החברה החזקה שלנו, על הורים שמחנכים לערכים ושירות משמעותי. זה מראה איזו חברה אדירה יש לנו, למרות המחלוקת".
"בקרב החיילים הסדירים אין שחיקה, כל ארבעה חודשים מחזור עולה ומחזור משתחרר. יש לוחמים שנמצאים איתי עכשיו בעזה שלא היו איתי בעזה בסיבוב הקודם. היופי בצה"ל הוא שהוא צבא סדיר וצעיר. יש לזה יתרונות, והחסרונות הם שצריך ללמד כל פעם מחדש. יש לנו דור זהב שיודע על מה הוא מגן".
אירוע צבר: "הם התבלבלו"
למרות דבריו של שמכה על היעדר שחיקה בחטיבה הסדירה, רק לפני כמה שבועות התרחש בגדוד צבר, שתחת פיקודו, אחד מאירועי המשמעת החריגים בשנים האחרונות: כ-120 חיילים עזבו בבת אחת את בסיסם לאחר שמפקדם ניתץ שלטים בלתי הולמים שהחזיקו. כ-100 מהם, החיילים הצעירים יותר, חזרו בתוך זמן קצר לבסיס, ואילו 20 הנותרים נענשו והודחו מלחימה.
איך אתה מסביר אירוע כזה בחטיבה שאתה אומר שאין בה שחיקה?
"יש דברים שקורים אחרי תמרון. מתוך 120, כ-100 חזרו תוך שעה. 18 חיילים ותיקים איימו על חיילים צעירים שאם לא יעזבו, הם יתעללו בהם. ואותם הדחנו מהחטיבה".
"תמיד, פעם ב-, יש מרד. מדי פעם בורח לחיילים. זה בסדר, דברים שקורים. הם התבלבלו, חזרו באותו רגע. הוותיקים איימו על הצעירים".
ומה היה הרקע לעימות עם המג"ד?
"היו שם שלטים של משחקי פז"ם. המג"ד רצה לקחת אותם, את השלטים שהיה כתוב עליהם נאצים, גולגולות ומלאך המוות. החיילים הוותיקים שלחו הודעה בקבוצת ווטסאפ ואיימו על הצעירים. הצעירים פחדו מהם, לקחו רגליים וברחו. המג"ד ניתץ שלט מעץ שהייתה עליו תמונה של מלאך המוות. האם היה צריך לשבור או להחרים? צריך לדבר על זה עם המג"ד".
מתמרון לשגרה
עד כמה המעבר מתמרון ממושך בחזרה לשגרת צבא מסביר חלק ממה שאתם רואים עכשיו?
"חייל בלבנון ובעזה היה רגיל ללכת עם רימונים. פתאום הוא הולך הביתה והוא עם הרימון. הוא רגיל ללכת עם כדור בקנה, פתאום הוא פולט. היינו צבא שתקף, וכעת עברנו למגננה. כל מיני דברים שלא עסקנו בהם שלוש שנים".
"הם היו יוצאים הביתה על מדים טקטיים, ועכשיו הם על א'. פתאום צריך כומתה, ומגלים שאין להם. לוקח זמן להחזיר את העסק למסילה".
"תמיד היו בצה"ל אלכוהול, סמים וגניבות. כשאתה בלבנון או בעזה - אתה לא עוסק בזה. אסור לצייר את זה כאילו לא הייתה שליטה בצבא. גם בתמרון יש זמנים, משמעת. עכשיו צריך לעשות התאמות בין תמרון לשגרה".
"בנמ"ר או בטנק יש אחדות אמיתית"
ערב הבחירות, השיח הפוליטי הרעיל בחוץ מורגש גם בתוך החטיבה?
"זה מדהים. בחטיבת גבעתי יש הכול - יש דתיים לאומיים, יש חילונים, יש מאילת ויש ממטולה. יכול להיות שלוחמים מדברים על זה בחדרים, אבל אין אווירה של ויכוח. בנמ"ר או בטנק יש אחדות אמיתית".
"יש לי חיילים שמצביעים לבן גביר, יש יאיר גולן, ואני נותן מקום לכולם. אסור להם לדעת מה הדעות שלי. כולם צריכים להרגיש בנוח לשרת בגבעתי. מעולם לא קיבלתי פנייה שמישהו מרגיש לא בנוח".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו