פצצה מתקתקת בדרום: מי מפקח על אלפי העובדים הירדנים באילת?
כ-2,500 עובדים מירדן חוצים מדי בוקר את הגבול ונכנסים לעבוד במלונות אילת • חלקם מסתובבים במהלך היום באזור התיירות, בעוד שהפיקוח על תנועתם והבדיקות המתמשכות מעלים סימני שאלה • אחרי 7 באוקטובר, השאלה היא כמה שכבות הגנה מפרידות בין שגרת העבודה לבין תרחיש של פיגוע לאומני

כ-2,500 עובדים ירדנים חוצים בכל בוקר את מעבר הגבול לאילת בדרכם לעבודה בבתי המלון. רבים מהם מבלים שעות בקרב האורחים, וחלקם מסתובבים באין מפריע בעיר. לצד שגרת העבודה הזו ניצבת שאלת הפיקוח הביטחוני: עד כמה הבדיקות יסודיות ועקביות, והאם המערכת ערוכה לתרחיש שבו עובד שנכנס מדי יום לישראל ינצל את הגישה שניתנה לו לצורך פיגוע לאומני?
מדי בוקר, עוד לפני שהטיילת מתמלאת בתיירים, מתחיל במעבר יצחק רבין טקס קבוע: עובדים יוצאים מעקבה, חוצים את הגבול, עוברים בדיקות ונכנסים לישראל. בערב הם חוזרים לביתם. מבחינת התייר, מדובר בעובד שמסדר את חדרו, מנקה את המסדרון, עובד במטבח או מכין את המלון לאורחים הבאים. מבחינת מדינת ישראל, מדובר באזרח של מדינה זרה שנכנס מדי יום לשטחה.
טבח 7 באוקטובר והמלחמה הארוכה שמנהלת ישראל אל מול שמונה זירות שינו את התמונה ואת תפיסת הביטחון. בתוך המציאות הזו, גם מסלול יומיומי וקבוע של אלפי עובדים ממדינה שכנה הופך לסוגיה ביטחונית המחייבת פיקוח רציף, ולא רק אישור כניסה חד-פעמי.
כך נבנה מסלול העובדים הירדנים
הסכם השלום בין ישראל לירדן משנת 1994 יצר את המסגרת לשיתוף פעולה בין אילת לעקבה, אך לא חייב את ישראל להעסיק עובדים ירדנים. החלטת ממשלה 1773 מיוני 2014 הסדירה את העסקתם של 1,500 עובדים ירדנים במלונות אילת. המכסה הוגדלה בהדרגה ל-2,000 עובדים, ולאחר מכן, ב-2023, ל-2,500 עובדים במלונאות, בנוסף ל-450 בענפים אחרים.
כניסתו של כל עובד מותנית באישור שב"כ ובאשרה מרשות האוכלוסין. הנוהל קובע כי מדובר בעובדים יומיים בלבד - הם חייבים לעזוב את ישראל בתום יום העבודה. המעסיק מחויב להסיע אותם ממעבר הגבול ובחזרה, ולוודא שהם נמצאים אך ורק במלון שלגביו ניתן ההיתר. אם עובד נמצא מחוץ לתחומי המלון ללא היתר, נשקל ביטול רישיון העבודה שלו.
"הדבר הכי מסוכן זו השגרה, זו שגרה שרוצחת", אומר בכיר בעולם התיירות. "תמיד בדקו ובודקים, אבל ככל שרמת הסיכון יורדת, שוקעים בשגרה - עד שמשהו מתפוצץ".
הבדיקה בגבול היא רק ההתחלה
שאלת הפיקוח נותרת פתוחה. רבים מהעובדים נצפים מסתובבים באזור התיירות במהלך יום העבודה, יושבים בטיילת עם הטלפון, ותנועתם אינה מנוטרת. הסוגיה אינה נוגעת רק לבדיקה הראשונית לפני קבלת האישור, אלא גם לשאלה אם האישור מתעדכן, אם כל כניסה יומית נבדקת מול מידע מודיעיני עדכני, אם קיים מנגנון "דגל אדום" כשמתקבל מידע חדש, ואם עובד שעבר בדיקה לפני שנים נבדק מחדש.
עמדות יכולות להשתנות, מידע מודיעיני יכול להשתנות - והשאלה היא כיצד מוודאים שגם שנה אחרי הכניסה לעבודה אין שינוי שמעלה את רמת הסיכון.
אירועים מהשנים האחרונות מחדדים את החשש. ב-2018 תקף עובד ירדני בפטיש שני ישראלים בנמל אילת ופצע אותם קשה. האירוע נחקר כפיגוע לאומני. לפי כתב האישום, העובד היה ביום השני לעבודתו בישראל ותכנן את התקיפה זמן רב מראש, תוך שימוש במסלול העבודה כדי להיכנס לארץ.
הסוגיה שבפניה ניצבים המדינה והשב"כ אינה אם כל אחד מ-2,500 העובדים מסוכן, אלא כמה שכבות הגנה קיימות בין עובד שנכנס מדי יום לישראל לבין האפשרות שינצל את אותה כניסה לביצוע פיגוע לאומני.
בשנים 2024-2025 דווח גם על מספר חקירות פליליות שבהן היו מעורבים עובדים ירדנים, ובהן חשדות לעבירות מין - בהם מקרה של עובד שנעצר בחשד לאונס נערה בת 17.
7 באוקטובר שינה את כללי המשחק
ב-7 באוקטובר, בשעה 06:29, היו העובדים הירדנים במעבר הגבול בדרכם לעבודה. כניסתם נמנעה וחודשה רק לאחר יממה. בתקופות שלאחר פרוץ המלחמה צומצם מספרם ל-1,000 ביום, ומערכת הביטחון הרחיקה שני עובדים ושללה את רישיונותיהם בעקבות התבטאויות.
בשנת 2024 חלה חזרה הדרגתית עד לאיוש המכסות. העובדים המשיכו להגיע גם במהלך מלחמות "עם כלביא" ו"שאגת הארי", וחוו על בשרם שיגורי טילים מאיראן, התפוצצות כטב"מים מעל אזור התיירות וסירנות אזעקה באילת ובעקבה.
"בזמן המלחמה האורח הישראלי נמלט מהטילים שנופלים בביתו, משלם ממיטב כספו לחופשה מאולצת ומוצא עובד ירדני שנכנס לחדרו לנקות. האורח כועס, וזה בקלות יכול להוביל לעימות", אומר גורם בענף המלונאות.
העובדים עצמם נמצאים במלכוד. חלקם מסתירים מבני משפחתם שהם עובדים בישראל וחוששים מביקורת חברתית, בעוד שבירדן הם עלולים להיתפס כמשתפי פעולה. בפועל, רבים פשוט רוצים להתפרנס. השכר שמקבל עובד ירדני בישראל גבוה לאין שיעור מהשכר בירדן.
לפני תחילת עבודתם נדרשים העובדים לא לעורר פרובוקציות, לא להביע עמדות פוליטיות, לא להגיב להתגרויות ולהיזהר גם מפעילות ברשתות החברתיות.
ובכל זאת, המדינה רוצה עוד עובדים
שגריר ישראל בירדן, רוגל רחמן, ציין לאחרונה כי "הירדנים מעריכים ומשוועים להעסקה. יש להם אינטרס גדול להצלחת ההעסקה. ככל שניתן להגדיל את מספר העובדים - אנחנו בעד".
גם משרדי הממשלה תומכים בהגדלה. לאחרונה דנה הוועדה המיוחדת לעובדים הזרים, בראשות ח"כ חוה אתי עטייה, בהרחבת ההעסקה גם לענף התעשייה, לאחר שהתאחדות התעשיינים ביקשה לאשר תוספת של כ-30 עובדים למפעלים באילת. כיום מועסקים 135 עובדים ירדנים בתעשייה המקומית.
הסוגיה שבפניה ניצבים המדינה והשב"כ אינה אם כל אחד מ-2,500 העובדים מסוכן, והתשובה אינה יכולה להסתכם ב"סמכו עלינו". השאלה היא כמה שכבות הגנה קיימות בין עובד מירדן שנכנס לישראל לעבוד במלון לבין האפשרות שיום אחד יחליט לנצל את אותה כניסה למטרת פיגוע לאומני.
מרשות האוכלוסין נמסר בתגובה: "היתרי ההעסקה של עובדים ירדנים באילת מטילים על המעסיקים אחריות מלאה: עליהם לדאוג להסעת העובדים ממעבר הגבול למקום העבודה ובחזרה, וכן לוודא את שהייתם במקום העבודה לאורך כל שעות היום. הרשות מתייחסת בחומרה לכל דיווח על חריגה מהנהלים, ופועלת ביד קשה נגד מעסיקים מפרים באמצעות סנקציות והליכי האכיפה, לצד ביטול רישיונות העבודה של העובדים המעורבים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו