עם או בלי צבא ארה"ב: המועד האפשרי לתקיפה באיראן
בעוד איומי הטרור ממשיכים לדרוש מענה מבצעי שוטף, המערכות הפוליטיות בישראל ובארה"ב מקפיאות את המהלכים הבאים של הצבא • התוצאה היא מציאות נזילה שבה הכוחות בשטח דורכים במקום, וההכרעה האסטרטגית נדחקת ליום שאחרי הבחירות • תמונת מצב

לבנון | קרובים לסיום השמדת התשתיות
לאחר השלמת הפעילות ברכס עלי טאהר לפני כשלושה שבועות ופיצוץ המתחם התת־קרקעי שבנו איראן וחיזבאללה במשך כשני עשורים, ממשיך צה"ל בפעילות לאורך מה שמכונה "הקו הצהוב" להשמדת תשתיות חיזבאללה. כעת מתמקדים הכוחות באל־מנצורי, אך הפעילות נמשכת לאורך הקו הצהוב כולו.
בכיר בצבא אמר לנו לאחרונה כי "צה"ל קרוב מאוד לסיום השמדת התשתיות בלבנון", ונכון לרגע זה, כ־80 עד 90 אחוזים מתשתיות הטרור במרחב ההגנה שמדרום לקו הצהוב כבר הושמדו. "אנחנו לא חייבים לסיים את זה מהר. להפך, אנחנו מחזיקים את המרחב הביטחוני ונמשיך להחזיק בו כל עוד יידרש וכל עוד אין מענה ביטחוני אחר".
לדבריו, הפעולה נעשית בצורה יסודית, ולעיתים היא מתעכבת בשל אילוצים כאלה ואחרים, אך הזמן אינו דוחק. למעשה, הדירקטיבה של פיקוד הצפון היא לפעול בצורה נכונה, תוך שמירה על הכוחות ואי־שחיקתם. ההערכה היא שאם לא יהיו עיכובים מיותרים, בתוך שבועות בודדים ניתן יהיה לומר שהתשתיות הושמדו, אם כי ייתכן שיוחלט לפעול במקומות נוספים.
במקביל, צה"ל מארגן את המרחב לשהייה ארוכה, ושליטה על הקו הצהוב, לאו דווקא מהקו עצמו, אלא מרכסים שולטים ומנקודות נוחות יותר להגנה. הרעיון הוא לצמצם את הכוחות כדי לאפשר שחרור של כמה שיותר מילואימניקים ולהחזיר את הצבא הסדיר לאימונים.
כמו כן, במערכת הביטחון ממשיכים לעבוד באינטנסיביות על פתרונות אפשריים לרחפני הנפץ, מתוך הבנה שחיזבאללה יחזור להשתמש בהם אם וכאשר הלחימה תתחדש.
נקודת האור היא כמובן ממשלת לבנון, שלפחות בהצהרותיה מדברת על פירוק חיזבאללה מנשקו. יחד עם זאת, בשני אזורי הפיילוט שקיבל צבא לבנון לא נרשמת הצלחה גדולה בפירוק תשתיות הטרור, ולפיכך הדרג המדיני יצטרך להחליט אם וכיצד להתקדם.
איראן | צה"ל נערך לפעולה אפשרית
הזירה המשמעותית הממתינה לבחירות - לא אלו של ישראל, אלא דווקא בחירות האמצע בארה"ב בחודש נובמבר - היא הזירה האיראנית. כידוע, כדי לצלוח את הבחירות הללו, נשיא ארה"ב טראמפ לא יכול להרשות לעצמו מחירי נפט גבוהים, ולכן הוא פועל - יש שיגידו בשום שכל ויש שיגידו בקפריזיות בלתי עקבית - כדי להשאיר את הזירה האיראנית בשליטה לפחות עד יום הבוחר.
מבחינת ישראל, כל עוד ארה"ב ממשיכה בלחץ כלכלי כבד על איראן, ובהנחה שנכון לרגע זה טראמפ אינו מוכן לחזור ללחימה שונה מהקודמת - קרי, פגיעה בתשתיות לאומיות באיראן, זהו המצב הטוב ביותר. כבר כעת, ניתן לומר שהמשטר האיראני נמצא במצב כלכלי קשה מאוד, שרק הולך ומחמיר, ופוגע גם באזרחים עצמם.
קשה מאוד להתנבא מה יקרה למשטר האיראני, במיוחד לאחר ההבטחות חסרות השחר שהופרחו באוויר בזמן "שאגת הארי", אך כבר לפני כמה חודשים העריכו בכירים במערכת הביטחון כי ככל שהלחץ הכלכלי יימשך, קיים סיכוי גדול יותר לנפילת המשטר. ראש המוסד הקודם, דדי ברנע, אף הגדיל לטעון כי כל עוד המצור הכלכלי יימשך, המשטר עשוי ליפול בתוך כשנה מ"שאגת הארי". אשרי המאמין.
כך או אחרת, צה"ל לא יושב על זרי הדפנה בהקשר לזירה האיראנית, וכבר עם תום "שאגת הארי" החלו התכנונים לקראת מבצע אפשרי נוסף באיראן - עם או בלי צבא ארה"ב. נכון לרגע זה, גורמים מבצעיים בצה"ל מבהירים כי צה"ל וצבא ארה"ב נמצאים עדיין בתיאום מודיעיני ומבצעי הדוק ביותר, כאשר קציני הצבא האמריקני נמצאים בישראל, וקצינים ישראלים נמצאים בארה"ב. אך ישנה היערכות גם לפעולה עצמאית במקרה הצורך.
השאלה הגדולה שמעניינת את ישראל היא כמובן סוגיית הגרעין, שלא תמיד נמצאת בכותרות בזמן שטראמפ מנסה להבטיח את שלום השיט במצר הורמוז לטובת בחירות האמצע. כעת איראן עדיין מחזיקה בעשרות קילוגרמים של חומר גרעיני מועשר, ולמרות ההבטחות שטראמפ מפזר, נראה שהם מבינים שהגרעין הוא הקלף הכמעט אחרון שנותר להם (מלבד, כמובן, הפגיעה בכלכלה העולמית).
כך או אחרת, בצה"ל נערכים לפעולה - בין אם באופן יזום, ובין בתגובה לאפשרות שאיראן תפתח באש לעבר ישראל, אם תחשוב שבכך היא יכולה להיחלץ מהמצור. הסבירות שישראל או ארה"ב ייזמו פעילות לפני בחירות האמצע - אינה גבוהה, אך צריך לזכור שהאיראנים לא פועלים בהכרח לפי האינטרסים של טראמפ.
יו"ש | הזירה הנפיצה ביותר
הזירה הנפיצה והבעייתית ביותר היא יהודה ושומרון, שם נדמה כי כל גפרור עלול להצית אש כמעט בכל רגע.
לאחר שאוגדת יהודה ושומרון הצליחה לצמצם באופן דרמטי את הטרור הפלסטיני - שמדי פעם מרים ראש, אבל באופן הרבה יותר מינורי ביחס לעבר - בצה"ל מדברים דווקא על הקושי מול פורעים יהודים.
אין זה סוד שבחודשים ובשנים האחרונות הוקמו ביהודה ושומרון עוד עשרות חוות, מאחזים ויישובים, באופן שמקשה מאוד על הכוחות להגן עליהם בצורה אפקטיבית, ללא תגבור כוחות דרמטי.
ואם לא די בכך, חדשות לבקרים אנו עדים לעימותים אלימים בין פורעים יהודים לפלסטינים, במקרים רבים ביוזמת היהודים - שמשתלטים על שטחים ובתים פלסטינים, מציתים כלי רכב ועצים, ומתעמתים גם עם כוחות הביטחון.
הפורעים מקבלים לא אחת רוח גבית מממשלת ישראל, ונדמה שאף אחד לא מנסה לטפל בבעיה - לא המשטרה, לא בתי המשפט ולא השב"כ. צה"ל, מצידו, מנסה כמיטב יכולתו אך הוא מוגבל.
בכירים בצבא חוששים מאוד שהשטח יידלק דווקא לפני הבחירות, במיוחד אם למישהו יהיה אינטרס שסדר היום ערב הבחירות יהיה סדר יום ביטחוני, ולא, חלילה, גיוס או יוקר המחיה. החשש נובע גם מהתסכול הגדול ברחוב הפלסטיני, עד כדי אינתיפאדה או חידוש מאסיבי של פיגועים, ואז נמצא את עצמנו במציאות בעייתית לא רק ביהודה ושומרון, אלא בישראל כולה.
עזה | ישראל מסכלת - חמאס משתקם
שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר ושנה להשבת החטופים - צה"ל ממשיך בפעילות סיכול ברחבי הרצועה כמעט מדי יום.
בחודש ממוצע מחסל צה"ל כ־80 מחבלים מהאוויר, חלקם בכירים יותר, חלקם פחות. רבים מהמחוסלים עוסקים בפעילות טרור בימים אלה - בין אם כחלק מהניסיון של חמאס לשקם את עצמו, ובין במטרה לפגוע בכוחות צה"ל.
אף שחמאס הצליח להפתיע את ישראל ולגרום לאסון הגדול ביותר מאז תולדותיה – הוא עדיין פעיל, ומנסה לשקם את עצמו. לארגון כ־20 אלף פעילים, אמנם פחות מיומנים מאלה שהיו לו לפני כשלוש שנים, אך בכל יום שעובר, הם מתחזקים ונערכים לעימות הבא עם ישראל, תוך שימוש בכ־600 משאיות "סיוע" ביום.
אף שחמאס לא שיגר רקטות לעבר ישראל זה כשנה, על פי ההערכות בידי ארגון הטרור ברצועה יש עדיין כמה מאות רקטות, ובכל יום שעובר הוא מייצר נוספות. כמו כן, חמאס ממשיך בחפירת מנהרות טרור באמצעים שיש לו.
בכירים בצה"ל מודים כמעט בכל שיחה שיגיע יום שבו נצטרך לחדש את הלחימה מול חמאס. אך בינתיים, כל עוד ישנה הפסקת אש והמגבלות הבינלאומיות אינן מאפשרות לחזור ללחימה – צה"ל צריך לחסל ולסכל את מי ומה שאפשר, ולהיערך ללחימה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו