מחדל זועק לשמיים
הסימנים שישראל פספסה: מה שנחשף בחקירת הטייס-מחבל
ההרחקה מחברת התעופה בשל ההקצנה הייתה אמורה להדליק נורה אדומה גדולה, אך חמאם אל-חמאמי בכל זאת טס לישראל • בינתיים, האחראים למחדל זורקים את האחריות האחד על השני - במקום להפיק את הלקחים הנדרשים

קשה, וגם אין סיבה, להפחית מגודל המחדל סביב הפיגוע שכמעט צלח בטיסת פליי דובאי לישראל. דווקא תושיית הנוסעים במטוס, בדיוק כמו ב-7 באוקטובר, הצילה את המצב: אז זה קרה אחרי האסון; בטיסה בשבוע שעבר זה מנע את האסון.
התושיה הזאת הסיטה באופן טבעי את הקשב מהאסון שנמנע. אבל הפרטים שהתבררו בסוף השבוע על זהותו של טייס המשנה, חמאם אל-חמאמי, רק מבליטים את גודל המחדל. מתברר שנאסר עליו להמשיך ולטוס בחברת התעופה העומאנית על-רקע ההקצנת בדעותיו, והוא הועבר לתפקיד מנהלי בחברה.
הוא עבר לעבוד לתקופה קצרה בחברת התעופה של מרוקו, בטרם התקבל לעבודה בפליי דובאי. כל אלה אמורים היו להיות סימנים מקדימים, שפוספסו בידי מעסיקיו האחרונים, אבל גם בידי המודיעין הישראלי שמקיים קשרים הדוקים עם שלוש המדינות – עומאן, מרוקו והאמירויות.
כמה שעות לאחר סיכול הפיגוע הופיעו בחשבונו של אל-חמאמי רשת החברתית "לינקדאין" צילום של מטוס של חברת אל-על, וכן תמונה של מנהיגה האידיאולוגי של אל-קעידה בעבר, איימן אל-זוואהירי. נראה שהפרסום תוזמן כך שיופיע לאחר ההתרסקות המתוכננת. מחקירתו של הטייס בידי שלטונות האמירויות עולה גם כי הוא התכוון לרסק את המטוס בשטח ישראל, ותכניתו שובשה. טרם הובהר אם עמד בקשר עם אישים או ארגונים שונים, למרות טענות כי היה קשור באיראן.
גם הנוכחות של אל-חמאמי ברשתות החברתיות, וההקצנה שעבר, נעלמה מעיני מי שהיו צריכים להבחין בה. האמירותים בוודאי יפיקו את הלקחים שלהם, אבל אזרחי ישראל צריכים להיות מודאגים מכך שאצלנו עסוקים בחגיגות במקום בדאגות, ומכך שהאחראים למחדל נמנעים כדרכם ממתן תשובות מתחייבות לפערים המדאיגים שנחשפו.
הגופים שפספסו
בעיקר אמורים הדברים בשלושה מוקדים, ובצירים שביניהם. המוקד הראשון הוא המטה לביטחון לאומי, שנדרש לעסוק בנושא כבר בדו"ח מבקר המדינה מ-2024. המוקד השני הוא משרד התחבורה, שאחראי (על-ידי ראש אגף הביטחון במשרד) לאבטחת התעופה הישראלית והתעופה הזרה שמגיעה לישראל. המוקד השלישי הוא שב"כ והמוסד – והאחראים עליהם, מראש הממשלה וראש המל"ל, עבור בשרת התחבורה, וכלה בראש שב"כ ובראש המוסד.
מאז יום רביעי עסוקים הגורמים השונים, בעיקר במשרד התחבורה ובשב"כ, בחילופי האשמות. חלקם ממהרים לטעון כי התריעו, תוך שהם מגמדים את חלקם-שלהם. רשימת השאלות המתארכת מחייבת מענה, שטרם ניתן: על הפספוס המודיעיני על הרקע של הטייס, וגם על עשרות טייסים אחרים ממדינות שאינן מקיימות קשרים עם ישראל (כולל כאלה שאינן עומאן) שנחתו בשנים האחרונות בישראל; על היעדר מעקב ממשי אחר רשימת הנוסעים ואנשי הצוות שמתקבלת בישראל טרום הטיסה; על היעדר מילוי הנחיות ביטחון שונות גם בחברות הישראליות וגם בנוגע לטיסות זרות שמגיעות לישראל.
מסיבות של ביטחון התעופה והנוסעים לא ניתן לפרט חלק מהנושאים. מתחייב רק לומר שהמחדל זועק לשמיים, והבעיות עמוקות מכפי שהארגונים מסכימים להודות. על תפקודו הכושל של משרד התחבורה מיותר להכביר מלים; מדאיג לא פחות תפקודו של שב"כ, שהוא המנחה המקצועי של אבטחת התעופה (והימאות, והשגרירויות) וגם מי שאחראי להכשיר את המאבטחים עצמם.
אגף האבטחה בשב"כ סובל כבר שנים מליקויים קשים, שאינם מטופלים. למשל, מעבר בין תפקידים שאינו מאפשר בקרה או ביקורת אמיתיים: ראש החטיבה בשב"כ שאחראי להנחיית האבטחה בתעופה עבר להיות ראש אגף הביטחון באל-על; קודמו, ראש אגף הביטחון באל-על, עבר להיות ראש מחלקת הביטחון בצפון אמריקה, שאחראי לביקורת ולבקרה על הטיסות והנציגויות. ואלה רק דוגמאות, שמלמדות על הערבוב המסוכן שבין מפוקח למפקח ובין מבוקר למבקר. ויש עוד, למשל המחסור החמור בקציני ביטחון – בתעופה ובשגרירויות – שגורם לכך שמתמנים לתפקיד אנשים שחסרים רקע קרבי או מקצועי אחר.
כל העניינים האלה ידועים לכל מי שעוסק בנושא. כאמור, יש נוספים – המוסד צריך לשאול את עצמו שאלות, וגם המל"ל. זה אמור היה להוביל מיידית להקמת ועדה שתבדוק, תפיק לקחים ותוודא שהם מוטמעים. וזה אמור היה לגרום לאחראים – בוודאי לראש הממשלה – לעמוד מול הציבור ולהסביר מה קרה, ובעיקר איך מבטיחים שזה לא יקרה שוב, כי החשש הגדול ביותר הוא מפני ניסיונות של חקיינים לבצע פיגועים דומים.
העובדה שזה לא קורה היא בריחה מאחריות שצריכה להדאיג כל ישראלי, מפני שצבר הניסים שקרה בטיסת פליי דובאי - עירנות הנוסעת, תושיית הטייס שהותקף, תושיית הנוסעים שהשתלטו על טייס המשנה שתקף ועל המטוס, והימצאותו של צוות נוסף שהנחית את המטוס – היה מקרי וחד-פעמי, ואין סיכוי שיקרה שוב.
בחיל האוויר קיים מושג שנקרא "כמעט ונפגע". הוא מתייחס לכל תאונה שנמנעה כאילו קרתה באמת, כדי להפיק לקחים ולמנוע את התאונה הבאה. כך ראוי היה להתייחס גם לאסון שנמנע בטיסת פליי דובאי. למרבה הצער, נתניהו עסוק בצילומי ראווה, וכדרכו בורח מאחריות. זה מצער ומדאיג, אבל לא מפתיע בשבוע שבו ישראל מציינת שלוש שנים לאסון 7 באוקטובר, שגם בו מתחמק נתניהו מחקירה ובירור נוקבים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו