מהפכת הרובוטים בלבנון:"כמו הפלס"ר של פעם - רק בלי הרוגים"

בקרון ברמת הגולן יושבת קבוצת חיילים. על המסכים הם רואים את נופי הליטני, מולם ניצבים - כמו בתוך הכלי - מכשירי ההפעלה של דחפורי הפנדה שנמצאים מרחק עשרות קילומטרים על גדת הליטני, בראש הכוח המתקדם לעבר רכס עלי טאהר. על המסכים הם רואים את הדרך שלפניהם ומרגישים את טילי הנ"ט שנורים לעבר הכלי. כשהפנדה עולה על מטען שהטמינו אנשי חיזבאללה הפגיעה מורגשת בקרון. בשטח דחפור נפגע; בתוכו אין איש.

בראש הכוח שחצה את הליטני נסעו דחפורי הפנדה של פלוגת הרובוטיקה בגדוד 603 של חטיבה 7. הם פרצו דרך לכוחות הראשונים בשטח, שלקראתם הכין חיזבאללה מטענים ומוקשים על הציר, עמדות שהוסתרו בשיחים ומערות שנחצבו בהר. מעל הדחפורים פעלו רחפני הפלוגה שסייעו לאתר את מיקומי אנשי חיזבאללה.

"הפנדות שלנו עלו על מטענים", אומר מפקד הפלוגה, רס"ן ת'. "הכלים נפגעים, אבל זה לא חיי אדם. האויב מנסה לפגוע ופוגע, אנחנו מחלצים בשעת הצורך את הכלי לבד בנסיעה לאחור ומתקנים אותו". לדבריו, כלי שנפגע מחולץ בדרך כלל לאחור, ובמקרים רבים חוזר לכשירות בתוך יום.

אנחנו נוסעים בריינג'רים לאורך הליטני, על ציר שלדברי ת' היה בתחילת התמרון ברוחב טרקטורון. כיום נעות כאן משאיות בטון ועפר, דחפורים וכלים נוספים. בדרך מוקם גשר בטון על הנהר, והכוחות מכשירים את הצירים לקראת החורף. בצד הדרך נראים שלדים של באגרים וכלי רכב צבאיים שנפגעו מרחפנים ונשרפו במהלך התמרון ואחריו. עשרות קבלנים עובדים כאן, ובדרך הרחבה מורגשת תנועה גדולה של כלי עבודה. מדובר בעיקר בעבודות פיתוח לקראת החורף כדי שלא לשקוע בבוץ הלבנוני.

דברים שרואים משם

קשה לראות מהציר הרחב של היום את המקום שאליו נכנסו הכוחות בתחילה. "לפני זה, כשנסעו בציר, לא ראו שמיים. הכל התחבר עם העצים", אומר ת'. "נכנסנו לציר סבוך מאוד, מאוד התקשינו לעבור אותו בהתחלה. זיהינו הרבה עמדות, הם היו מוכנים לזה שנגיע. זה לא מקום פסטורלי ליד הנחל. היו פה עמדות לחימה".

לדבריו, לאורך הציר נמצאו עשרות עמדות של חיזבאללה. חלקן היו עמדות פשוטות שנבנו משקי פק"ל ואבנים, ובהן גם עמדה למקלע. אחרות כללו חלל תת־קרקעי קטן למזרנים, מזון ותחמושת. חוטי תקשורת חיברו בין העמדות כדי לאפשר לאנשיהן לדבר זה עם זה ולבצע מארבים מקומיים. "הם הבינו שרק"ם לא יעבור ושנבוא ברגל", אומר ת'. "הם ניתחו איפה נעבור וחיכו לנו בעמדות. היו כאן עשרות טרקטורונים של חיזבאללה. אבל בסוף כמעט לא נתקלנו בקרבות פנים אל פנים".

ואכן, שלושה שבועות לפני חציית הכוח ניסו כוחות אוגדת הקומנדו לחצות את הנהר ברגל. הם נתקלו באש, ספגו נפגעים ונסוגו, כשהם משאירים במקום כלים הנדסיים. כוחות אוגדה 36 הגיעו לאחר מכן ממערב, כיוון שונה מזה שאליו נערכו אנשי חיזבאללה, שציפו להגעת כוח רגלי ממזרח. הפעם נסעו הדחפורים הלא מאוישים בראש. במשך יומיים הם פרצו דרך לשאר הכוחות, כשגם רחפני נפץ של חיזבאללה ניסו לעצור אותם. פתיחת הציר והכשרתו להמשך התנועה נמשכו לאחר מכן בשטח הקשה והצפוף.

הפחתת הסיכון

פלוגת הרובוטיקה הוקמה לפני פחות משנה. היא כוללת מחלקות ניוד וסיור, מחלקת רובוטיקה שמפעילה בין היתר את דחפורי הפנדה, ומחלקת רחפנים לתצפית ולתקיפה. כעת מוקמת מחלקה נוספת - מחלקת חפ"ק מח"ט. בזמן פעילותה בעזה נדרשו מפעילי הדחפורים להימצא קרוב יותר לכלים, בקו ראייה מרחק מאות מטרים. המעבר לתקשורת לוויינית אפשר להם להפעיל אותם מקרון השליטה ברמת הגולן ולהפחית את הסיכון למפעילים לאפס.

"לפני זה עבדנו במרחק ראייה של כמה שורות בתים, שגם כשעבדנו עם רובוטיקה הסיכון היה בלתי נמנע", אומר רס"ן ת'. "הם יושבים ברמת הגולן בקרון. יש להם עמדות, במקביל כל חייל מפעיל כלי רובוטי, כאילו הם יושבים בכלי. זה שינה לנו את שדה הקרב".

המרחק אינו פותר כל בעיה. דחפור יכול לשקוע, להיתקע או להיפגע במקום שקשה להגיע אליו. "השאלה היחידה שאני שואל את עצמי היא - אם הוא נתקע, מה אני עושה", אומר ת'. "לא רוצה שהם ייתקעו במקום שאני לא יכול להגיע אליהם". לדבריו, במקרים רבים הכלי מצליח לחלץ את עצמו בנסיעה לאחור.

גם עכשיו, כשהציר פתוח יותר, סימני הלחימה נשארו לצידו. "לצערי יש לי שני באגרים שרופים", אומר ת'. "לשמחתי הם לא היו מאוישים כשנפגעו". הוא מתאר את רחפני ה־FPV שנשמעו מעל הנהר בזמן העבודה: "זה ממש פסטורלי, לשמוע את הנחל והציפורים, ופתאום היפוך קערה ואתה שומע את הרחפן". לדבריו, פעילות הרחפנים באזור פסקה לפני כחודש וחצי עד חודשיים.

ללא מגע ידי אדם

עבודת הפלוגה אינה מסתיימת בפריצת הדרך. אם עולה חשד שמבנה שאליו עומדים להיכנס חיילים ממולכד, אנשיה יכולים לסרוק ולפוצץ אותו מרחוק באמצעות רחפן. כלים רובוטיים משמשים גם להעברת חומרי נפץ לכוחות ההנדסה, במקום שחיילים יישאו אותם על גבם או יסיעו אותם ברכב.

"היינו הולכים ברחובות בעזה עם עשרות קילוגרמים של חומר נפץ על הגב", אומר ת'. מדי יום משמידים רחפני הפלוגה כעשרה איתורים בעזרת חומר נפץ וללא מגע ידי אדם. בכל פעם שבה פלוגה אחרת נדרשה לכבוש מקום, הפלוגה סיפקה לו מעטפת כשהיא שלחה את הרחפנים בראש, סרקה את המקום והכינה מודל של המקום בתלת־ממד, ובמקרה הצורך פרצה דרך ופוצצה את המקום אם עולה חשד שהוא ממולכד. אלא שבחסות המרחק,התהליך הפך יעיל ובטוח עוד יותר. "בהתחלה נסענו מאחורי הכלים. כיום אנחנו במרחקים שיכולנו לחלום עליהם. היום הרובוטיקה זה הפלס"ר של פעם - רק בלי הרוגים. והיא חוטפת בקצב".

על גדות נהר הליטני ההבדל הזה נראה באופן ברור מתוך הריינג'ר: משאיות ודחפורים עובדים במרץ על ציר שפעם נסגר תחת הסבך, ובצד הדרך מונחים כלים שנפגעו במהלך הלחימה. רס"ן ת' אינו מתייחס לפגיעה בדחפורי הפנדה בקלות ראש. "אנחנו לא רוצים שהכלים סתם ייפגעו. הם עולים הרבה כסף", הוא מדגיש. אבל כשהוא נזכר במטען שהתפוצץ מתחת לכלי שפעל באזור הסלוקי, הוא חוזר לרגע המכריע מבחינתו: "אתה מבין שהכלי חטף, ואתה מבין שמישהו יכול היה לשבת בכלי ולחטוף. ועולה חיוך שזה פגע בכלי רובוטי".