כשהוא נושא על גופו את צלקות הקרב הקשה בדרום לבנון, הגיע איתן צ'סטרמן, לוחם בגדוד 28 של חטיבה 55, לטקס החטיבתי.
כחודש וחצי קודם לכן, בפיצוץ מטען במבנה ממולכד שקרס על הכוח, נפצע איתן באורח קשה וסבל מכוויות ופציעות קשות בכל חלקי גופו. בתקרית הקטלנית נהרגו במקום שניים מחבריו לנשק.
בזמן הלווייתם היה איתן מורדם ומונשם בבית החולים, ובמהלך ימי השבעה היה מרותק למיטתו. למרות הפציעה המורכבת ותהליך השיקום המפרך, הוא נלחם בכל כוחו כדי לעמוד על רגליו ולהגיע לטקס לזכרם ולכבוד חבריו.
כשעמד מול חבריו לנשק, העלה איתן בדמעות ובגבורה את זכרם של מפקד הפלוגה רס"ן הראל בירנשטוק ושל הלוחם והחובש רס"ם תמיר וקנין שנפלו באסון. איתן שיתף כי כשהוערך בבית החולים יומיים לאחר התקרית, זלגו דמעות מעיניו פעמיים: בפעם הראשונה כבשרו לו על נפילת חבריו, ובפעם השנייה כששמע על תגובת הגדוד לבשורה המרה - תגובה מפעמת של התרגשות מהרוח וקריאת "הנני" נחושה להמשך הלחימה והמשימה.
בדבריו הדגיש איתן את ערך הרעות העמוק ואת התחושה שאין מישהו אחר שיעשה זאת במקומם, כשהוא מבהיר כי הלוחמים מתייצבים שוב ושוב מתוך הבנה שהמשימה גדולה יותר מכל יחיד.
בדברי סיכום מרגשים פנה איתן אל אחיו למילואים, שצברו מאות ימי שירות הרחק מהבית, מהעבודה ומהלימודים, וביקש מהם שטפחו לעצמם על השכם ויהיו גאים בעצמם ובבני משפחותיהם המהווים עבורם את הגב והכוח המניע. "צו של 80 יום? מי עושה דבר כזה? אנחנו!", הזכיר לחבריו בגאווה, והדגיש כי אין זכות גדולה מזו לשרת כלוחמי מילואים המגינים על האזרחים ומשיבים את הביטחון והשלווה לבתים.
נוכחותו המעוררת השראה ודבריו היוצאים מן הלב הותירו רושם עמוק של רעות, הקרבה ורוח לחימה שאין לה תחליף.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו