חצי שנה בשביל תקציב: כך הבירוקרטיה תוקעת את שיקום הצפון

זכיתי להשתתף בכנס שנערך לפני שבוע בקיבוץ מנרה והתמקד באתגרי שיקום הצפון לאחר המלחמה.

בין הדוברים היה גם השר זאב אלקין, המופקד על מאמצי השיקום בעוטף עזה ובצפון. הוא תיאר את הקשיים הביורוקרטיים והמשפטיים שעימם הוא מתמודד. לדבריו, הם נובעים בעיקר מאי־יכולתה של המערכת להתגמש בזריזות לדרישות הייחודיות של אירוע חירום משברי חסר תקדים במהותו.

כהמחשה לטענתו, תיאר כיצד המשפטנים במשרדי הממשלה ובמיוחד במשרד האוצר עיכבו כמעט חצי שנה את הזרמת התקציב, שהוקצה בהחלטת הממשלה לשיקום הצפון. הם דרשו לברר קודם בעבודת מטה, בהיבט החוקי - באופן מוגדר ומוסדר - מה בדיוק נכלל ב"יישובי קו עימות".

קיבעון ניהולי

מחקרים, שהתמקדו בהתנהלות מדינות בהתמודדות באירועי חירום חסרי תקדים, כמו אסון צ'רנוביל בבריה"מ והוריקן קתרינה בארה"ב, מלמדים על נכות בסיסית של מערכות מדינתיות, וזאת בגלל קיבעון של ארגוני המדינה בשגרה ובנוהליה. במדינות דמוקרטיות מוכוונות שלטון חוק ומנהל תקין הקשיים בולטים יותר מחוסר תרבות ניהולית, שמאפשרת בשעת חירום פריצה מהנוהל ומהחוק.

מזכיר התנועה הקיבוצית, ליאור שמחה, זיהה לדוגמה לפני יותר משנה את ההכרח להרחיב את הקיבוצים בעוטף עזה ובצפון בקליטת עשרות משפחות צעירות.

לשם כך הגיש תוכנית לבנייה מהירה של שכונות קרוואנים בכל קיבוץ. כאן נתקל בדרישת רשויות התכנון לתוכנית מאושרת (תב"ע) בתהליך שעשוי לארוך כחמש שנים. אלא שמצב החירום והרוח החלוצית שהתעוררה מבקשים שהדבר ייעשה באופן מיידי.

היכולת אבדה?

ראוי לברך על כך שבינתיים נפרצה דרך, ובמנרה מוקמת שכונת קרווילות. אבל הבעיה ביסודה נעוצה בדפוסי המנהל הציבורי, שמתקשים להסתגל למומנטום הניהולי המתבקש במצבי חירום.

במבט דומה מומלץ להתבונן במצוקת הדיור לזוגות צעירים. לאחר שלוש שנות מלחמה ומאות ימי מילואים לכל חייל, ממשלת ישראל לא יכולה להתעלם מחובתה לספק מענה למגורים בהישג יד לאלה שהקריבו למענה בהתמסרות שלא היתה כדוגמתה, גם לא במלחמת העצמאות.

אפשר ללמוד מהאופן שבו התנהל אריאל שרון כשר השיכון בשנות ה־90 בעת גל העלייה מבריה"מ. קבלנים מתארים כיצד ידע לעקוף חסמים נוהליים ולזרז תהליכים. כיצד איבדנו את זה?

למרבית ההפתעה, אחד הגורמים לתפנית מפעולה בתודעת חירום לפעולה בהכוונת חוק ומשפט הוא תפיסת הממשל הליברלית, שהוביל הליכוד בהובלת מנחם בגין. אמירתו "יש שופטים בירושלים" פתחה דלת להעברת סמכויות והכרעות ציבוריות לידי המערכת המשפטית.

התנהלותו של רה"מ לוי אשכול אחרי מלחמת ששת הימים בעניין תוכנית אלון יכולה להדגים מה השתנה. אשכול קרא ליגאל אלון להציג את תוכניתו לממשלה, אבל בתבונתו המפא"יניקית נמנע מהבאתה להצבעתה. מייד לאחר מכן עלו גופי ההתיישבות והתנועות הקיבוציות להתיישבות בבקעת הירדן. 

כדי להיחלץ מהשיתוק בתחום ההתיישבות דרוש רנסאנס לשיבת משרתי הציבור אל פעולה בהיגיון חלוצי, שמוכוון חזון לאומי ציוני. ההתיישבות, ובמיוחד זו שבסְפָר, אינה עסקת נדל"ן וגם לא צורך ביטחוני בלבד - היא בניין אומה ומולדת. זו תמצית מושג הממלכתיות שקבע בן־גוריון, בציפייה ממשרת הציבור לפעול לפי מצפן החזון הלאומי.

על כך אמר: "עובדי המדינה יעצבו למעשה דמות המשטר, לא החוק אלא הביצוע הוא הקובע". אלא שבמדינה שאיבדה את היכולת להסכים על חזון לאומי משותף, לא נותר למשרתי הציבור שום גורם מכוון מלבד שלטון החוק הפורמלי.

תודעת חירום בסוכה

בישיבה בסוכה, שמסמלת לאדם את ארעיות קיומו, טמונה הזמנה למבט מחודש על כל מה שכרוך בחובה הציונית לתנופת התיישבות מחודשת בתודעת חירום.