"נצטרך לחזור פנימה": הצצה מיוחדת לתוך מוצבי צה"ל בלב עזה

בנסיעה ממזרח למערב רצועת עזה לאורך ציר פילדלפי, אנו נתקלים שוב במראות אפוקליפטיים כמעט: ערים שלמות משוטחות לחלוטין, שברי קירות ובטון, אף בניין לא עומד על תילו - מלבד בתים "הומניטריים", כמו בתי ספר או בתי חולים, ששלדם אולי עומד, אך חלונותיהם מנופצים מהדף ההפצצות, והם ניצבים כמבנים בודדים בתוך עיי חורבות.

ממדי ההרס מדהימים בכל פעם מחדש, תוצאה ישירה של פעולת מטוסי חיל האוויר, הטנקים, הדחפורים וסוגי הפצצות השונים שהוטלו ברצועת עזה במהלך חודשי הלחימה הארוכים.

"הקו הצהוב" והמוצבים המבוצרים

למרות הפסקת האש מאז השבת החטופים בשמחת תורה לפני כמעט שנה, הדחפורים של צה"ל לא פסקו לעבוד בתוך השטח המכונה כיום הקו הצהוב, החולש על כ-63 עד 64 אחוזים מהשטח המקורי של הרצועה.

חיילי ומפקדי חטיבה 401, שאליהם אנו מצטרפים באזור רפיח, מדווחים על שקט כמעט מוחלט בשבועות האחרונים, ללא תקריות חריגות עם מחבלים המתקרבים לגזרתם. האיום המרכזי הנשקף לכוחות ברצועה, כפי שהוא מנותח על ידי המפקדים בשטח, הוא בעיקר ירי תלול מסלול או צליפה, ובמקרה החמור - פשיטה על מוצב צה"לי.

צה"ל הקים למעשה יותר משלושים מוצבים כאלה לאורך כל הרצועה - בעלות של מאות מיליוני שקלים. המוצבים מבוצרים ומצוידים בתרנים, מצלמות ומערכות תקשורת. חלקם מושקעים יותר; באחרים צריך עוד להשקיע כדי להביא אותם לרמת מוכנות וכשירות גבוהה יותר.

מלבד המוצבים, הוקם מכשול של תעלה וסוללה לאורך הרצועה, ואלו נשלטים באש ובתצפית, וכמובן על ידי הכוחות המוצבים לאורך הגבול. לאחר השבעה באוקטובר, אף אחד לא יאמר שזה מספיק, שכן גם גדר "שעון חול" האימתנית, שנבנתה בהשקעה של מיליארדי שקלים מעל ומתחת לקרקע, לא הצליחה למנוע את השבעה באוקטובר ואת כניסתם של אלפי המחבלים לשטח הרצועה באותו בוקר ארור.

פקק המשאיות והתעצמות חמאס

בשיחה אקראית עם חייל הניצב בעמדת שמירה באחד המוצבים הגדולים והמבוטנים שבנה צה"ל בתוך שטח הרצועה, תוך היערכות לשהייה ממושכת בשטח, נדמה כי הוראות הפתיחה באש ברורות לו לחלוטין - וכי הוא רשאי לפתוח באש כלפי כל איום המסכן את חייו, ולפעול כלפי כל חשוד החוצה את הקו הצהוב ומתקרב לקו המוצבים. הקווים ברורים לחייל לחלוטין, ומשורטטים לו במדויק בתצלומי השטח התלויים בעמדת השמירה שבה הוא יושב.

אבל האמת היא שגם מעמדת השמירה במוצב המערבי של צה"ל, סמוך לים של עזה ומצפון לציר פילדלפי, ניתן לראות בבירור את הפקק האדיר שיוצרת שיירת המשאיות הבלתי נגמרת שנכנסת מדי יום לרצועה. בנסיעה לאורך ציר פילדלפי חולפות על פנינו עשרות משאיות כאלה, הנכנסות עמוסות בכל טוב, נוסעות לאורך פילדלפי ופונות צפונה, לכיוון מרכז הרצועה, שם מרוכזים כשני מיליון פלשתינים, שעדיין נשלטים על ידי חמאס.

בהתאם להסכם לשחרור החטופים, לרצועה אמורות להיכנס 600 משאיות. בפועל, המספרים לא בהכרח מגיעים לכ-600, כשהגורמים שאיתם אנו משוחחים מציינים כי הצד הישראלי מסוגל לאפשר ליותר משאיות להיכנס מכפי שהצד הפלשתיני יכול לקלוט. בישראל מעריכים כי הרצועה צריכה לכל היותר 200, או מעט יותר מ-200, משאיות מדי יום, כך שמספר המשאיות הנכנסות לעזה גבוה פי כמה וכמה מהצורך האמיתי של האוכלוסייה. את הקופון גוזר כמובן חמאס, שלוקח לעצמו את הסחורות ומצליח באמצעותן לשלוט באוכלוסייה.

"הם לא יתפרקו מנשקם לבד"

כשצה"ל נמצא עמוק בשטח הרצועה, נדמה כי האיום המיידי על יישובי עוטף עזה פחת משמעותית (אם כי לאחר השבעה באוקטובר קשה לומר שאינו קיים). אלא שהאיום האמיתי טמון בתהליכי בניין הכוח של חמאס, שלא שוקט על שמריו. בכירים בפיקוד הדרום, שעימם שוחחנו בשבועות האחרונים, מציינים כי חמאס חוזר לגודלו המקורי ומצליח לגייס עוד ועוד פעילים מקרב תושבי הרצועה. אותם פעילים פחות מיומנים, לא מנוסים, וככל שהם מבצעים אימונים גלויים בשטח הרצועה - הם נתקפים, ובכל זאת, מהווים איום פוטנציאלי.

לעזתים אמנם חסרים אמצעי לחימה, אבל בצה"ל מודים כי הם "יכולים לייצר אמצעי לחימה בצורה די מרשימה", והם חזרו לחפור מנהרות. על פי ההערכות, יש לחמאס עדיין מאות רקטות, ככל הנראה פחות מאלף, אך יש להם כמה מערבלים ויכולות יציקה ליצירת רקטות חדשות. כל מה שעולה במודיעין נתקף, ועדיין, על פי ההערכות, יש לחמאס יכולות.

לאחר כמה חודשים שבהם צה"ל כמעט שלא תקף ברצועת עזה, בשבועות האחרונים חודשו התקיפות. בממוצע, תוקף צה"ל כשלושה מחבלים ביום, כ-20 בשבוע וכ-80 מחבלים מדי חודש. המדיניות היא לבצע את התקיפות הללו באופן ספורדי, מבלי להרגיז את האמריקאים או גורמים אחרים מחד גיסא, אך לגלות נחישות ולסכל מחבלים שמנסים לשקם את חמאס, במיוחד אם השתתפו גם בטבח השבעה באוקטובר לפני שלוש שנים.

"אנחנו נצטרך לחזור לרצועה בשלב כזה או אחר", הודה לאחרונה קצין בכיר בשיחה עם "היום". "לא גמרנו להסיר את האיום הזה. הם לא יתפרקו מנשקם לבד, אנחנו נצטרך לעשות את זה בהמשך. כעת, יש לנו זמן להתארגן, לנוח. לתת למילואים לאזור כוחות. הבחירות יעברו, תושבע ממשלה, והיא תצטרך לקבל החלטות", סיכם הקצין הבכיר את המציאות המורכבת.