עזה, דף, נסראללה וסוריה: פקודות צה"ל לכל המבצעים נחשפות לראשונה

הנקודה הארכימדית של כל פקודות המבצע שמתפרסמות כאן, לראשונה, היא מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר. ממנה נגזר הכל: המלחמה בעזה, המלחמה בלבנון, המלחמות באיראן, הפגיעה בנכסי השלטון והצבא בסוריה, והחיסול הסיטוני של בכירים בכל זירות הלחימה.

לא מפתיע, לכן, שהפקודה היחידה שעדיין נמצאת בתוקף היא הפקודה המקורית של חרבות ברזל. לכל יתר הפקודות היה תאריך התחלה וגם תאריך תפוגה, אבל המלחמה בעזה מעולם לא הסתיימה. בפקודה המקורית שפרסם אגף המבצעים באותו היום בשעה 12:06 מצוינות באופן יבש תמצית העובדות: חמאס פתח במתקפה, ומבצע פשיטות קרקעיות ואוויריות לתוך ישובים במספר מוקדים וכן ירי רקטי מאסיבי (אלפי רקטות). יש חשש לחטיפת חיילים במרחב הגדר.

בשלב הזה היקפי הפשיטה והנזק - לרבות חטיפות - עוד לא היו ידועים. צה"ל רק החל להיערך, אבל כבר בפקודה הראשונית נקבע שהוא במלחמה ברצועת עזה ונערך להתפתחויות בזירות האחרות. זאת מחשש שגם הן, בדגש על חיזבאללה בלבנון (אם כי הדבר לא נאמר מפורשות בפקודה) יצטרפו למתקפה. על-הרקע הזה נקבע שצה"ל נמצא במעמ"ל - מעבר משגרה לחירום - העלה כוננות ומגייס כוחות מילואים.

מטרת הפעילות, או התכלית האסטרטגית כפי שהיא מוגדרת בפקודה מאותו היום, היא הגנה והשגת שליטה מבצעית בגבולות ובגזרת ביטחון הפנים, משום שבאותו השלב עוד היה חשש גם מאירועים במתכונת "שומר החומות". עוד נקבע כי על צה"ל למנוע הישגים נוספים לאויב, לפגוע בארגוני הטרור בעזה, ליצור תנאים למערכה רחבה בעזה, לשמור על הגנה חזקה ולמנוע הסלמה בזירות הנוספות ולהיערך למלחמה רב-זירתית.

מאז 7 באוקטובר פרסם אגף המבצעים פקודות בכל יום, לעתים כמה באותו היום, ובסך הכל אלפי פקודות מבצע (פ"מ). חלק מהפקודות היו נרחבות ופתוחות. למשל הפקודה שהופצה ב-17 בספטמבר 2024 בשעה 19:30, שבה הפך הצפון לזירה העיקרית. גם הפקודה הזאת מתחילה באזכור מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר, שממנה גם נגזרת הספירה (ע'+345). נקבע בה שמטרות המלחמה עודכנו ומעתה נכללת בהם החזרת תושבי הצפון לבתיהם בביטחון, ולפיכך הצפון הופך להיות זירת המבצעים הראשית ואילו הדרום הופך להיות זירת המבצעים המשנית (אם כי מצב המתקפה נותר גם בה).

ב-8 בדצמבר 2024 בשעה 04:00 פורסמה פקודת המתקפה בסוריה. היא נפתחת לא רק באזכור של מתקפת חמאס, אלא גם של הפסקת האש מול חיזבאללה בלבנון שנכנסה לתוקף פחות משבועיים קודם לכן, ב-27 בנובמבר. מצוינת בה פשיטת כוחות המורדים בסוריה שהחלה בשלהי נובמבר, ואישור הדרג המדיני לתקוף בסוריה "בתקופת היישום ועד למציאות ביטחונית חדשה בחזית סוריה".

לא מצוינת בה מהי תקופת היישום – כלומר משך המלחמה – וגם לא מהי המציאות הביטחונית שישראל ביקשה להשיג. בפועל, השתלט צה"ל על שטחים נרחבים בגולן הסורי, לרבות כתר החרמון, וחיל האוויר השמיד בשיטתיות את המערכים האסטרטגיים של צבא סוריה כדי למנוע מהם ליפול לידי המורדים. המהלכים האלה נמשכו כמה ימים, והסתיימו כאשר מנהיג המורדים א-שרע התייצב בארמון הנשיאות בדמשק והודיע כי תפס את השלטון.

המערכה הראשונה באיראן (מבצע "עם כלביא") החלה ביום ה-616 למלחמה. בפקודה שפורסמה ב-14 ביוני בשעה 06:00 – יממה לאחר תחילת המלחמה – נקבע שמה ונקבעו גם מטרותיה: מניעת גרעין מאיראן לאורך זמן, פגיעה במשטר, פגיעה במרכזי כובד (שלא הוגדרו) ושיפור המאזן האסטרטגי של מדינת ישראל.

גם בפקודה הזאת לא מצוין משך המבצע, כפי שהוא לא מצוין גם בפקודה אחרת, שפורסמה ב-27 באוקטובר 2023 – בדיוק 20 יום לאחר מתקפת חמאס. בפקודה הזאת, מהשעה 21:00 באותו היום, יוצא צה"ל למתקפה הקרקעית בעזה תוך שנקבע שהוא מתמרן לכיוון העיר עזה. מטרתו, על-פי הפקודה, היא לתקוף בעזה ולשמר מגננה בשאר חזיתות המלחמה.

ממוקד וברור: פקודות החיסולים

בשונה מפקודות המבצע שנוגעות לפתיחת מערכות רחבות, הפקודות שנוגעות לחיסולים ממוקדות יותר. כך, הפקודה לחסל את מוחמד דיף, שהיה רמטכ"ל חמאס, ועימו את מי שכיהן כמפקד חטיבת רפיח בחמאס, ראפע סלאמה. בפקודה, שיצאה לפועל ב-13 ביולי 2024, חולקו המשימות: חיל האוויר פיקד על מבצע התקיפה, פיקוד הדרום הונחה להגן ולהסיר איומים, וחלקו של אגף המודיעין לא הותר לפרסום. אגב, בפקודה מצוין מפורשות כי "חיל האוויר יפעל לצמצום הנז"א ככל הניתן" – עדות לעיסוק האינטנסיבי בנושא, במאמץ לצמצם פגיעה בבלתי מעורבים בזמן החיסול.

שבועיים וחצי אחר-כך, ב-30 ביולי 2024, פורסמה פקודת המבצע לחיסולו של פואד שוכר, שכיהן כרמטכ"ל חיזבאללה (או כפי שהוא מתואר בפקודה: "אחראי המערך האסטרטגי בארגון חיזבאללה"). כמה ימים קודם לכן שיגר חיזבאללה רקטה שגרמה למותם של 12 ילדים במג'דל שמס, וישראל החליטה להגיב בחיסול המשמעותי הראשון שבוצע בביירות.

גם בפקודה הזאת נקבעו המשימות, וגם בה נכללו עניין הנז"א והנז"ס (נזק סביבתי). נקבעו בה גם חלונות זמנים, וגם מגבלה ברורה: ניתן לחרוג מהפקודה רק באישור הרמטכ"ל.

חיסולו של שוכר היה הפתח לחיסולים נוספים בלבנון. תחילה של אברהים עקיל שהיה ראש מערך המבצעים של חיזבאללה, שחוסל ב-20 בספטמבר 2024, ואחר-כך של ראש הארגון, חסן נסראללה, שחוסל ב-27 בספטמבר 2024. לצידו של נסראללה חוסלו מפקד חזית הדרום בחיזבאללה עלי כרכי, וכן מי שהיה ראש גיס לבנון במשמרות המהפכה של איראן - עבאס נילפורשאן. זאת עדות ראשונה לכך שנילפורשאן היה מלכתחילה אחד מיעדי המבצע, ולא נהרג בו באופן אגבי.

בפקודה הזאת מפורטים כמה שלבים. הראשון, מאמץ איסופי (של מודיעין) להפללת היעדים, כדי לוודא שהם נמצאים במקום. השני, תקיפה שלהם על-מנת לחסל אותם. והשלישי, איסוף מודיעין לאחר המבצע למטרות BDA (הערכת נזקי התקיפה) וכן היערכות לתגובה מצד חיזבאללה וגם מצד איראן, לרבות היערכות לגביית מחיר מאיראן.

עשורים של איסוף מודיעין מתכנסים לרגע אחד

הפקודות האלה הן הקצה של תהליך מובנה וסדור שמתבצע בצה"ל. חלקו מתבסס על פעילות רבת-שנים: האיסוף המודיעיני לגבי נסראללה - הרגליו, תנועותיו, הבתים והמפקדות שבהם שהה, הסובבים אותו - נמשך כמה עשורים. כך גם לגבי מוחמד דיף, ויתר הבכירים בארגוני הטרור.

עדות לכך אפשר למצוא דווקא בפקודות מבצע שלא פורסמו, לחיסול הבכירים האיראנים במהלכי הפתיחה של שתי המלחמות באיראן: המידע היכן הם מתגוררים ועובדים, באילו מכוניות הם נוסעים, מי עומדים עימם בקשר, לא נצבר בזמן אמת; הוא התבסס על שנים של איסוף מודיעיני סיזיפי, שתורגם ל-נ"צ שהוזן במחשבים של מטוסי הקרב ששיגרו את החימושים לעברם.

הפקודות מתבססות גם על עבודה ותכנון פרטניים שנעשו בפיקודים המרחביים הרלוונטיים (צפון כשזה נוגע לחיזבאללה, דרום לחמאס) ובזרועות (מודיעין, אוויר וים), וכן על שיתופי פעולה עם ארגונים אחרים (שב"כ ומוסד). הן אמנם רזות מאוד בתוכן ובמלל כדי שיהיו בהירות, אבל ברקע שלהן מתקיימים לא מעט ויכוחים ודילמות.

ערב מבצע "עם כלביא" התווכחו בצמרת הצבאית והמדינית אם לכתוב בפקודה שהיעד הוא לצמצם את האיום מאיראן או להרחיק אותו, משום שהיה ברור שלישראל יש יכולת מוגבלת בלבד לפגוע בעצמה באתרי הגרעין האיראנים ובשלב הזה עוד לא היה ידוע אם האמריקנים יצטרפו באופן פעיל לתקיפה.

בשלב תכנון המבצע מנסה צה"ל לשים על השולחן כמה דרכי פעולה אפשרויות, גם כדי לאפשר לדרג המדיני לבחור ביניהן וגם כדי לוודא, במידת האפשר, שנבחרה הדפ"א היעילה ביותר.

ערב היציאה למערכה הנרחבת בלבנון (שבהמשך נקראה "חיצי הצפון") התלבט צה"ל בנוגע לתמהיל בין תקיפות אוויריות לפעילות יבשתית - התלבטות שלא מוצאת ביטוי בפקודה הראשית שפורסמה, אבל יש לה הדים בפקודות המשנה שהוגדרו למפקדות ולכוחות השונים. גם פקודת היציאה למערכה הקרקעית בעזה אינה כוללת פירוט לגבי כוחות ומשימות, אלא רק הגדרות כלליות בלבד.

מהרגע להרגע

לעתים התכנון מתבצע בחופזה. המידע על היכולות של סוריה וצבאה נצבר אמנם במשך עשרות שנים, אבל ההבנה שהיא קורסת ונדרשת פעולה מהירה הפכה בתוך פחות מ-48 שעות לפקודת המבצע שעמדה בבסיס ההשמדה השיטתית של יכולותיה האסטרטגיות ושל תפיסת המרחב בחרמון הסורי.

לרוב זה גם המצב במבצעי חיסול: המידע שמתקבל על הימצאותו של בכיר מסוים ביעד מסוים בזמן מסוים מחייב פעולה מהירה; במקרה של מוחמד דיף המודיעין התקבל ביום שישי בערב, ובשבת בבוקר הפצצות כבר שוגרו לעבר מתחם האוהלים שבו שהה.

בתכנון המשנה (שלא נכלל בפקודה הראשית) הוגדרה גם אפשרות שיברח, ולכן הוכנה אלטרנטיבה לחסל אותו בתנועה באמצעות כלי טיס בלתי מאוישים.

עדיין בתוקף

למבצעי חיסול כאלה יש התחלה וסוף ברורים: ראשיתם ברגע שניתנת פקודת החיסול, וסופם בביצוע. במקרה שהחיסול נכשל, ומתקבלת החלטה לנסות לחסל את היעד שוב, מופצת פקודת מבצע חדשה. אם החיסול מתפתח למערכה, ניתנת לכך התייחסות בפקודות מבצע נפרדות.

אחד האתגרים הוא לנהל כמה מבצעים כאלה במקביל, או לנהל אותם כשבמקביל יש חזיתות לחימה אחרות פתוחות. לעתים זה מחייב האצלת סמכויות לזרועות ולפיקודים, כדי לאפשר קשב וניהול מיטביים של המאמצים השונים.

למבצעים נרחבים, לעומת זאת, יש תאריך התחלה אבל לרוב אין תאריך תפוגה. בנוגע לכל המערכות שפקודות המבצע שלהן מתפרסמות כאן - בעזה, בלבנון, בסוריה ובאיראן - נקודת הסיום לא היתה ידועה או ברורה כשהוחלט לצאת לדרך. חלקן הסתיימו בתוך ימים (סוריה) או שבועות (איראן ולבנון), ויש מערכה אחת שטרם הסתיימה: הפקודה המקורית מ-7 באוקטובר 2023 בשעה 12:06 מעולם לא פקעה. המלחמה שהוכרזה אז, בעקבות מתקפת חמאס, עדיין בתוקף.