דמים בדמים נגעו: המחיר המופקר של הישרדות פוליטית

בשלהי כהונתו של נתניהו, דמים בדמים נגעו. דמם של הרוגי המלחמות מתערב בכספים שיקבלו החרדים כ"פרוטקשן". למילה דמים יש, כידוע, משמעות כפולה – דם וכסף. "דמים בדמים נגעו", כך מתאר הנביא הושע את שלהי תקופת שלטונו של ירבעם השני, שאופיינה באנרכיה, בקשירת קשרים פוליטיים וברצח שיטתי של מלכים. והתמורה לכל זה? עוד שלושה חודשים של החזקת השלטון.

נתניהו מקריב על מזבח השלטון את החיילים, ההרוגים, הפצועים, השכולים, וכל מי ששילם בחייו ובפרנסתו למען קיומו של עם ישראל. חוק לימוד תורה שנועד להצדיק השתמטות, חוק כשרות שנועד לג'ובים, וחוק שחרור עריקים – דהיינו, שחרור נכדיו של דרעי.

מן הצד האחר, נכחתי אתמול במפגש של רבני הציונות הדתית עם הרמטכ"ל. התמזל מזלי להצטרף למפגש הזה, שסגר עבורי מעגלים אישיים: היו לי שני מפקדים אילתים בצבא – האחד הוא הרמטכ"ל, שתחתיו שירתתי כמג"ד בחטיבה, והשני הוא הרב יגאל לוינשטיין, שהיה סמ"פ שלי בקורס קציני שריון כשהייתי חניך.

אתמול הבנתי על מי אני באמת סומך. הרמטכ"ל דיבר בפני פורום הרבנים באופן רהוט ולא מתפשר. הוא הדגיש את התרומה העצומה של הבנות בצה"ל, שהיו שותפות מלאות להצלת עם ישראל ולהצלחת המלחמה באיראן, ובד בבד התחייב להקפיד על פקודת השירות המשותף. הצבא יישאר מאוחד. לא יהיו חטיבות של חילונים, דתיים, חרד"לים או דתל"שים – הצבא הוא אחד. למעט, כמובן, החרדים, שלגביהם הצהיר הרמטכ"ל שהצבא מוכן לגייסם ויכול לקלוט אותם בתנאים שלא יעוררו התנגדות מצידם.

הרב יגאל לוינשטיין, אגב, לא היה בפגישה. לרמטכ"ל יש גבולות שיח ברורים: מי שלא מכבד את החיילות והחיילים בצה"ל, אינו זכאי לביקור אצלו. והייתם צריכים לראות את הרבנים קמים כולם בכבוד כשהרמטכ"ל נכנס לחדר, ואף אחד אפילו לא צעק "הקשב". בסיום הפגישה, הרבנים הבינו שיש על מי לסמוך. הפגישה הייתה טובה, והסתיימה בנימה אופטימית וכמובן – בתפילת מנחה.

מזל גדול שהפגישה הזו התקיימה אתמול, כי אם היא הייתה קבועה להיום, אף אחד לא היה מצליח להגיע. היום החרדים כבר עזבו את הגמרא, עברו על "חוק יסוד לימוד התורה", ויצאו להפגין כנגד מעצר של עריק – חוק שחרור החרדים ממעצר בפועל. ויש להם, כמובן, "הכשר" מהרבנים להפריע לעם ישראל ולחסום דרכים. כי הרי יש חוק כשרות, ולא עושים שום דבר בלי הכשר של הרב.

והנה, שלושת החוקים האלו התחברו להם יחד באחר צהריים אחד של מציאות כאוטית ומטורפת.

איך אמר לי אתמול רועי, הבן שלי? "אבא, אם ביבי מעז לעשות את כל הדברים האלה לעיני כל, בוא ניסע לקפלן".