ישראל צריכה לתת ללבנון גזרים, לא רק מקלות

ההסכם בין ארה"ב לאיראן הוא עובדה מוגמרת, וכבר נכתבו מילים רבות על משמעויותיו השליליות לישראל. לפחות בזירה הלבנונית, זה לא היה צריך להיות ככה ויש לישראל מה לעשות בנדון.

בואו נהיה כנים - מצבה האסטרטגי של ישראל בלבנון רע מזה שהיה לפני מבצע שאגת הארי. ישראל עברה ממציאות של חופש פעולה מלא בלבנון למציאות של הגבלות קשות על חופש הפעולה שלה. בנובמבר 25' ישראל סיכלה את רמטכ"ל חיזבאללה בביירות, בגיבוי אמריקני וללא שום תגובה מחיזבאללה או מאיראן. כיום, כל פעולה בדאחייה כרוכה בנטילת סיכון גבוה בתגובה איראנית ובהעמקת המתח עם ארה"ב. לצה"ל יש אומנם הישגים אופרטיביים משמעותיים בדרום לבנון, אבל הם אינם מקרבים אותנו ליעדים האסטרטגיים, ובראשם פירוק חיזבאללה מנשקו ושלום עם מדינת לבנון.

זהו מצב בלתי נסבל שקשור בהצלחה האיראנית לכפות את עמדתה בלבנון, וגם בהתעקשות הישראלית לראות בחיזבאללה בעיה צבאית - למרות שמדובר בארגון שנטוע עמוק בחברה הלבנונית מזה עשורים.

את המצב הזה צריך ואפשר לשנות, למרות כל האתגרים שההסכם הזה צפוי להביא. בלבנון, למרות הכל, מתקיימת הזדמנות אסטרטגית: הצלת חיזבאללה היא אינטרס של המשטר האיראני, אבל לבנון רחוקה אלפי קילומטרים מטהרן וטרם נמצא האיראני שיסכים לסכן את חייו כדי להגן על לבנונים. להבדיל, פירוק חיזבאללה מנשקו הוא אינטרס יסוד ישראלי, וקרבתה הגיאוגרפית ללבנון מעמידה אותה בעמדת יתרון אסטרטגי ואופרטיבי על פני איראן. עם הנחישות המתאימה והאסטרטגיה הנכונה - ישראל מצויה בעמדה טובה יותר מאיראן להשיג את יעדיה בלבנון.

הארגון מבודד בלבנון

זאת ועוד. לראשונה זה שנים, לישראל יש בעלי ברית נלהבים לרצון לפרק את חזבאללה מנשקו: המשטר הסורי החדש שעוין באופן אידיאולוגי ועמוק את חיזבאללה, מגלם אפשרות לסגירה כמעט הרמטית של צינור החיים של חיזבאללה, דרכו העביר הארגון את מרבית הכסף ואמצעי הלחימה שלו. נוסף על כך, הארגון מבודד מאי פעם גם בלבנון, בייחוד בקרב העדות הלא־שיעיות אבל ככל הנראה גם בעדה עצמה. עם שחיקת התמיכה מבית וללא סוריה - חיזבאללה נמצא במצב כמעט חסר תקדים בהיסטוריה שלו.

גם מול ארה"ב יש מרחב שמאפשר שינוי. לארה"ב אין אינטרסים משמעותיים בלבנון, וניתן לקרב אותה לעמדת ישראל, בייחוד מכיוון שזו אכן משרתת אינטרסים אמריקנים. ישראל צריכה להתעקש על כך שצמצום ההשפעה האיראנית בלבנון והגדלת חופש הפעולה מול חיזבאללה הם שני יעדים שניתנים להשגה, ושהם ישרתו גם את המאמץ לפירוק חיזבאללה וגם את המאמץ להתמודד עם איראן במציאות הסכמית.

לשם כך ישראל צריכה לקדם אסטרטגיה קוהרנטית בלבנון. ברובד הצבאי, ישראל צריכה להתחיל כבר כעת מערכה ייעודית להרחבת חופש הפעולה בלבנון, שתכליתה לקבוע עובדות בשטח מתחת לסף העימות הישיר עם איראן. מבמקביל, ישראל חייבת לשלב את האופציה הצבאית עם פעולה מדינית. מדובר בצעד הכרחי גם על מנת להגיע ליעדיה האסטרטגיים וגם על מנת לרתום את ארה"ב למהלך. את גבול סוריה־לבנון צריך לחסום באופן כמעט הרמטי להברחות, באמצעות מנגנון ייעודי בשיתוף פעולה סורי־לבנוני־אמריקני־ישראלי. במקביל, ישראל צריכה לרוקן - בהובלה אמריקנית - את צבא לבנון ואת נמלי התעופה והים מהשפעות חיזבאללה ואיראן. לכך צריך שורת פעולות תודעתיות ואחרות, שתכליתן לייצר אלטרנטיבה פוליטית בעדה השיעית.

לבסוף, ישראל צריכה לקדם בכנות וברצינות את תהליך השלום עם מדינת לבנון, עימה אין לה שום סכסוך משמעותי זולת חיזבאללה. לשם כך ישראל צריכה להיות נכונה להציע למדינת לבנון גם גזרים, ולא רק מקלות, לרבות הגדרת התנאים שמימושם יאפשר רידוד מדורג של הנוכחות בדרום לבנון או את צמצום התקיפות. עצם המחשת הרצינות הישראלית בעניין זה יעניק נקודות יקרות בלגיטימציה האמריקנית והלבנונית.

ישראל פועלת כעת בלבנון כחפרפרת עיוורת שאיבדה את חוש הריח: תגובתית, מגושמת, וללא כיוון. דווקא כעת, כשהנסיבות נראות מורכבות מאי־פעם, דרושה לה אסטרטגיה ויוזמה בזירה הלבנונית. וישראל יכולה לעשות זאת כעת.

הכותב הוא ראש ענף חיזבאללה לשעבר באמ"ן ועמית בכיר במכון למדיניות העם היהודי