המשטר האיראני בשכרון כוח - וישראל תתקשה לטעון שריסנה אותו

פחות מיממה נמשך סבב הלחימה עם איראן, עד שהצדדים "נענו לבקשתו" של הנשיא טראמפ לנצור אש. הם עשו זאת תוך שכל צד מצהיר כי עמד על עקרונותיו, וכי לא יהסס לשוב ולפעול בעתיד.

המציאות הזאת היא מתכון כמעט ודאי לסבב לחימה נוסף, אפשר שכבר בעתיד הקרוב. איראן הבהירה כי תפעל אם ישראל תשוב ותתקוף בלבנון, והפעם לא רק בביירות אלא גם בדרום המדינה.

ישראל, מצידה, הבהירה כי תמשיך לפעול בלבנון, בוודאי כל עוד תותקף בידי חיזבאללה. מאחר וצה"ל נוכח בכוחות גדולים בדרום לבנון, מתקפות של חיזבאללה הן עניין בטוח: כבר אתמול פעל הארגון אחרי שהלחימה עם איראן פסקה.

זאת מלכודת אסטרטגית מסוכנת, שבה כרכה איראן את חיזבאללה ולבנון בעניינה, בתמיכתו של טראמפ. זה גם תקדים מסוכן, שעלול להתרחב: בעקבותיו עשויה איראן לקבוע שגם כל תקיפה בעזה, או ביהודה ושומרון, תהיה עילה להסלמה מצידה, ומדינות אחרות (למשל טורקיה) עלולות להתפתות להרפתקאות דומות.

גם כך התווסף אתמול (שני) ללחץ האיראני לחץ מצידם של החות'ים, שהודיעו על סגירת מיצר באב אל מנדב לתנועת ספינות שיעדן הוא ישראל. זאת תוצאה ישירה של הכשל העולמי, בהובלת ארצות-הברית, בטיפול במשבר הורמוז – מעבר הכרחי, בדומה לבאב אל-מנדב – שככל הנראה הגביר את התיאבון אצל החות'ים לפעול בבריונות, בדומה לפטרונם. אפשר שישראל תיאלץ להסתייע בכוח צבאי כדי לרסן את החות'ים, כפי שעשתה בעבר.

שילמו מחיר - אך לא למדו

בישראל טענו אתמול, בשיחות סגורות, כי דווקא איראן היא שלמדה את הלקח. גורם בכיר אמר כי ניסיונה לאחד את הזירות עלה לה בתקיפת יעדים בתחומה, בהם מערכי הגנה אווירית ומפעלים הקשורים לתעשיית הטילים. התקיפה שכוונה למפעלים הפטרוכימיים היתה ניסיון לאותת לאיראן מה יקרה לתשתיות הלאומיות שלה אם ההסלמה תימשך.

ספק אם התקיפות האלה אכן הרתיעו את המשטר האיראני, שנתון בשיכרון כוח לאחר שעמד בשבועות ארוכים של מלחמה. התחושה בטהרן, שאינה נטולת ביסוס, היא שדווקא איראן, שהוכתה צבאית, יצאה מהמערכה כשהיא מחוזקת אסטרטגית, בעוד שישראל וארצות-הברית, שהיכו בה, נחלשו.

תרמו לכך גם הניהול המגומגם של המו"מ על-ידי האמריקנים והאיומים חסרי הכיסוי בהפעלת כוח, וכן לחצן של מדינות המפרץ שחוששות מהעמקת הפגיעה בתשתיות שלהן, כפי שאיימה איראן לעשות אם המלחמה תתחדש.

ברשתות החברתיות הופרחו אתמול ספקולציות כי התקיפות הישראליות תואמו עם טראמפ. כך, התאפשר לישראל לגלות "עצמאות" מולו, ולו לפרק זמן קצר, וכך התאפשר לטראמפ להזכיר לאיראן שהיא עלולה לשלם מחיר אם תמשיך להתל ולעכב את המו"מ להסכם, מבלי שארצות-הברית נוטלת חלק פעיל בהסלמה (היא הסתפקה בסיוע הגנתי לישראל, כאשר אפילו המתדלקים שלה לא עמדו הפעם לרשותו של חיל האוויר).

אי אפשר לפסול שאכן התקיים תיאום מסוים בין הצדדים, שכבר פעלו במשותף בשתי המערכות הקודמות מול איראן. ועדיין, ישראל תתקשה לטעון שריסנה את האיראנים. פעולותיה – או ליתר דיוק: אלה שלא ביצעה – מחייבות הבהרה. לא ברור, למשל, מדוע ישראל הסתפקה בתקיפה אחת סמלית בביירות, שלשום, כנגד מפקדה של חיזבאללה ובה פעילים זוטרים.

אפס הסברים

התקיפה הזאת, שהציתה את האש מול איראן, סיפקה לישראל תירוץ מושלם לפעול באגרסיביות רבה בביירות כדי לייצר הרתעה ממשית – מה שלא בוצע. גם התקיפות באיראן היו מדודות יחסית, והזכירו את ימי האיתותים בעזה שקדמו ל-7 באוקטובר.

אלא שגם בסבב הלחימה הזה, כמו בקודמיו, נמנע ראש הממשלה נתניהו ממתן הסברים או תשובות, והסתפק בהודעה מצולמת. המידע מגיע ברובו מוושינגטון, או באמצעות הדלפות. הציבור הישראלי נותר עם סימני שאלה בנוגע להמשך המערכה בלבנון ויעדיה, ובנוגע למדיניות העתידית מול איראן.

במציאות שבה האש עלולה להתחדש בכל רגע, אמון הציבור הוא כלי חשוב – שנשחק באופן מדאיג, גם על-רקע הקרקס שמתנהל בכנסת. אתמול עסקו נבחרי הציבור במאמץ לסכל את הסרת חסינותה של ח"כ טלי גוטליב שפרסמה את שמו של בכיר שב"כ, ובקידום ועדת החקירה האלטרנטיבית לטבח 7 באוקטובר שבאורח פלא אמורה להפקיד סמכויות בידיו של מבקר המדינה – פרקליטו האישי של נתניהו.

ובחזרה לאיראן. "דין הדאחיה בביירות כדין ישובי הצפון", צייץ אתמול השר כ"ץ, לאחר שהאש פסקה. "כל תקיפה על ישובי הצפון תוביל לתקיפה בדאחיה. אנחנו דוחים על הסף את איומי איראן. כל ניסיון איראני לקשור בין לבנון ואיראן, ולתקוף את ישראל, ייענה בעוצמה רבה כפי שקרה אתמול". כאמור, ספק אם משחק הצ'יקן הזה ירתיע את האיראנים: סביר יותר שהוא יקרב את ההסלמה הבאה, שעלולה לשחוק עוד את ההרתעה הישראלית.

מציאות של סבבים מול איראן אינה אינטרס ישראלי. יש לה השלכות דרמטיות על הכלכלה, על התעופה והתיירות, ועל החוסן הלאומי. לו ישראל סברה שהיה עליה לתקוף בביירות בעוצמה (והיה עליה), היא היתה צריכה לעשות זאת. ולו סברה שהיה עליה להגיב באיראן בעוצמה (והיה עליה), היא היתה צריכה לעשות זאת. מוטב היה לעבור עכשיו מערכה קשה נוספת כדי להשיג הרתעה משמעותית, ולא להיקלע למלחמה פתוחה ומרובת סבבים.