מלחמה זה דבר מורכב, אין בינאריות. כמות האילוצים והשיקולים שמשפיעה על ההחלטות והביצוע היא אדירה. ההיסטוריה שלנו ושל מדינות אחרות מלמדת שיש נושא אחד שעומד מעל כולם: במיוחד בערפל הקרב צריך מצפן ברור שיראה מהם היעדים וכיצד המהלכים הטקטיים משרתים את היעד האסטרטגי.
עיקרי הדברים:
• השבת השחורה לימדה אותנו שיעור כואב על חטא ההיבריס, ושאסור לזלזל באויבינו
• ניהול המערכה מהבית הלבן ולא מירושלים רק תורם לאווירת הברדק ואי־הניהול
• ההסכם המתגבש מול ממשלת לבנון חשוב תודעתית, אך בעל אפס השפעה מעשית בעתיד הנראה לעין
בלבנון נוצרה מציאות לא טובה. המהלכים הטקטיים הפכו לאסטרטגיה. חיזבאללה נכנס למערכה באוקטובר 2023, ובמהלך שנת 2024 הוא הובס כצבא טרור. האיום הגדול שנשקף ממנו, של כיבוש הגליל - הוסר; יכולת שלא תוחקרה עד היום בצורה מקיפה: כיצד נתנו כמדינה וצבא משנת 2006 ועד לשנת 2023 לאיום כזה להיווצר.
למזלנו, יכולת זו לא מומשה ב־7 באוקטובר. השבת השחורה לימדה אותנו שיעור כואב על חטא ההיבריס, ושאסור לזלזל באויבינו. חיזבאללה הוא ארגון לומד, ובתחרות הלמידה הוא חזר להיות ארגון גרילה שמטיל טרור עם הטכנולוגיה של שנת 2026.
בתחרות הלמידה של עולם הרחפנים - לא עמדנו בקצב.לחשב מסלול מחדשאנשי המילואים בסבב הנוכחי כבר סופרים 90 ו־100 ימים בשירות. בחופשה האחרונה שיצאו אליה הם עמדו בפקקי ענק שיצרה חבורת אנרכיסטים ופרזיטים, שבינם לבין המלחמה אין קשר.
לוחמים ומפקדים אלו יושבים סטטיים במאחזים מאולתרים כבר יותר מחודש, ושלא בטובתם מספקים לגרילה מטרות. עוד לוחם הרוג, עוד פצועים, אווירת ניצוד במקום להיות הציידים. אווירת רצועת הביטחון של שנות ה־90.
מבצעית, אנחנו תקועים, בהשפעת טראומת 7 באוקטובר, במבצעי "הריסות" שכבר מיצו את עצמם. מבצעים אלה היו נכונים למערכה בלבנון בשנת 2024, מבלי שעשינו את השינוי למלחמה קטלנית כנגד גרילה, המותאמת למציאות שהתהוותה.
ניהול המערכה מהבית הלבן ולא מירושלים רק תורם לאווירת הברדק ואי־הניהול. צה"ל צריך לחשב מסלול מחדש ולעמוד איתן מול הדרג המדיני שמתהדר בכך ש"כיבוש הבופור הוא שינוי דרמטי ושבירת מחסום הפחד".
במקום שבו אין אסטרטגיה יש התהדרות בנוצות מרוטות וחזרה לעיסוק במבקר המדינה ובפריימריז, ולא בלוחמים שמסכנים את חייהם ובתושבי הצפון. כדי להפוך להיות הציידים ולא הניצודים, צה"ל חייב להתייצב בחזרה על הקו הכחול (הגבול הבינלאומי) ובחמשת המוצבים החודרים החיוניים (מה שמיסדנו אחרי התמרון ב־2024).
להפוך את דרום לבנון לאזור לא ראוי למגורי אדם, תוך הריסת כלל הכפרים ששימשו מאחזים צבאיים לחיזבאללה. אלו אינם כפרים אזרחיים, אלא מאחזים צבאיים. יש להשמיד שוב ושוב את הגשרים בליטאני מהאוויר. ליצור מטריצת איסוף על כל המרחב ויכולת סגירת מעגלי אש מהירים, ולפגוע בכל מה שנע במרחב מדרום לליטאני.
באופן כללי - לפגוע בחיזבאללה בכל מקום שבו יהיה בלבנון, לפגוע בשרשרת האספקה של האמל"ח ולנהל מערכה כלכלית כדי לייבש את הכספים שמוזרמים אל ארגון הטרור.על מקומות שעליהם יש מודיעין יש לצאת לפשיטות קומנדו בנוהל קרב סדור ולחזור.
לייצר מרחב החזקה מבוצר בגבול המעניק מיגון איכותי, פסיבי ואקטיבי בגבול למול מגוון האיומים שיישאר בשטח שנים רבות. העיקרון המנחה - צה"ל הוא מגן אזרחי ישראל, לא צבא לבנון או גורם אחר.
המומנטום התפוגג
ההסכם המתגבש מול ממשלת לבנון חשוב תודעתית, אך בעל אפס השפעה מעשית בעתיד הנראה לעין. חיזבאללה שואב כוח מההצלחות שלו בפגיעה בלוחמים שלנו. המומנטום של הבסת ארגון הטרור משנת 2024 התפוגג. עצוב, אך זה המצב.
זה משפיע גם על יחסי הכוחות הפנים־לבנוניים.צה"ל צריך לנהל מערכה צבאית חכמה, כפי שתואר למעלה, במקביל למערכה דיפלומטית מדינית מול ממשלת לבנון, ארה"ב והקהילה הבינלאומית. ליצור לגיטימציה להפעלת הכוח ובידול לבנון מאיראן ב"מלכוד 22" שנוצר.
ההסכם המתגבש חשוב - אך יש לכייל ציפיות.לגבי המערכה הצבאית, אני סומך על מקבלי ההחלטות בצה"ל. לגבי המערכה המדינית - נראה שנזכה לראות את מה שראינו, לצערנו, בשלוש השנים האחרונות: פתיחת שגרירות עלומה בזמביה.
הכותב הוא תושב הגליל, גולנצ'יק, מג"ד הבופור האחרון ומפקד אוגדה לשעבר
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו