בשעה זו נערכת הלוויתו של סרן ד"ר אורי יוסף סילבסטר, שנהרג בלבנון אתמול (שני). ההלוויה מתקיימת בבית העלמין הצבאי סגולה פתח תקווה.
סרן ד"ר סילבסטר, מתל אביב, רופא גדוד שקד (424), חטיבת גבעתי, נפל בקרב בדרום לבנון והוא בן 30 בנופלו. אורי הותיר אחריו רעייה, הורים ואחיות.
האישה שחר ספדה בבכי: "אורי אהובי. אני אתחיל וארחיב ואמשיך ואסביר ואצעק ואחתום, ותמיד אני אומר, אני זכיתי. אני זכיתי בך, זכיתי לחגוג איתך אהבה, זכיתי שתאהב אותי, אני זוכה לאהוב אותך כל כך. קרה אסון שלא הצלחתי לדמיין, שאי אפשר לתאר במילים, והחיים כמו שהכרתי אותם נגמרו. שום דבר לא הכין אותי לאפשרות כזאת. רק הפחד מזה שהכול איתך היה פשוט מושלם מדי. כדי שבכל זאת תעמוד ברגע הזה, וכי לך מגיע רק טוב ורק אהבה. אני לפחות אשתדל להזיז כרגע את תהומות הייאוש, הכאב, הבדידות, הצער, חוסר הצדק. לא מעכלת אם זה מבחן או ניסיון או מה קורה כאן. אתה היחידי שיכל לעזור ולהציל אותי. עבר עלי לילה טרוף שינה, ומכאן כנראה יהיו לי עוד הרבה. אבל אני אזכיר זיכרון מתוק שכנראה שלרובכם אני לא סיפרתי. כשעבדנו יחד במעבדת שינה כחברים קרובים מאוד, שמתכננים טיול ליפן בשנה ב', היעדר השינה גרם לי לשחרר רסן ולהתנשק איתך. משהו טוב יצא מזה והתחיל סיפור האהבה הגדול בעולם. חוויה מתוקה מלילה ללא שינה. הלוואי שתביא לי חוויות נוספות ללילות האלה. מה לי ולהספד? החיים שלי נשברו. אני יכולה ורוצה להמשיך לדבר בלי סוף עליך. בין היתר כי אני לא רוצה שנתקדם הלאה, וזאת באמת תהיה פרידה. אז עוד קצת. תודה עליך, על הלב הענק שלך. מסירות, צניעות, פשטות, נחישות, רגישות, צמיחה, גדילה, חוכמה, נתינה. אין לי דרך להכניס פה את כל הסיפורים והמילים שמגיעות לך. אני כל כך מתגעגעת. אני לא רוצה להיפרד. אני באמת לא רוצה שזה יסתיים. זה לא הגיע. זה לא הגיע לנו. אני אסיים במשפט שאיתו סיכמתי בחופה: תודה עליך. אתה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. לא יכולתי אפילו לחלום אותך. קשה להאמין אפילו כמה אני זכיתי".
האמא פנינה ספדה בבכי: "אני לא מאמינה שאני נפרדת ממך. אני לא מאמינה, אני לא מבינה בכלל כלום. אני מקווה שנתעורר מהסיוט הזה ונצחק ביחד, איך האמנו לשטויות האלה? איך יכול להיות בכלל דבר כזה? אמרתי לך תמיד כמה שאתה האהוב שלי, כמה שאתה יפה, כמה שאתה בן טוב. כל מילה שאני אכתוב עליך תהיה קטנה לעומת מה שאתה באמת. אי אפשר לתאר אותך. רק מי שמכיר אותך יודע מי אתה באמת. היית דואג, רגיש, תמיד דאגת לכולם לפני שדאגת לעצמך. היית נחוש להתקבל ללימודי רפואה ולא התקבלת לבסוף. בשנה הראשונה הייתה נקודה אחת שהפרידה בינך לבין הקבלה. חשבנו שהשמיים נפלו כי כל כך התאמצת, אבל אז ידעת לקום ובדיעבד אמרת שדווקא הכוכבים הסתדרו לך כי פגשת את שחר אהובתך והייתה ביניכם אהבה ענקית כמו בסרטים. אהבת אותה כמו שאהבת את עצמך ואני לפחות יודעת שזכית לאהוב. אוריקי שלי, אהוב שלי, יפה שלי, יפה שלי, כמו שאני כל הזמן קוראת לך, איבני שלי, אתה הבן שלי. תכננת עתיד, היו לך חלומות עם שמחה וילדים, עם שחר, אבל לגורל שלנו יש רצון משלו. אהוב שלי, אני רוצה לומר לך תודה, תודה שזכיתי וזכינו להיות אבא ואימא שלך. תודה ששימחת אותי תמיד, שהיית המשענת שלנו, שלי ושל אבא ושל האחיות שלך, שתמיד אהבת את האחיות שלך ודאגת להן כל הזמן. תמיד ידעת להגיד את הדבר הנכון מתוך ראייה מפוקחת, ילד שלי. אני לא נפרדת ממך, אתה תמיד תהיה חלק בלב שלי, החלק הגדול בלב שלי. אנחנו אוהבים אותך עד כלות, אנחנו אוהבים אותך כמו שרק אבא ואמא יכולים לאהוב אותך, והאחיות שלך ואשתך. אנחנו אוהבים אותך, ילד, אוהבים, אוהבים אותך".
האחות רון ספדה בבכי: "אורי, מאז שאתה בתפקיד כל הזמן אמרתי שזכית להציל חיים. תמיד אמרתי שאם יש אמא אחת שבזכותך לא ידפקו לה בדלת, עשית את שלך. לא דמיינתי מעולם, מעולם שהמשפחה שתקבל את הדפיקה בדלת זה אנחנו. סיפרתי לכל העולם עליך בגאווה. כמה שאני מעריצה אותך. כמה שאני יודעת שאתה הבחור הטוב בעולם. כל הזמן סיפרתי עליך. לפני כמה חודשים היית אצלנו, אמרת לי שאני מספר אחת בבית, אמרת שאני יותר חכמה ממך, שאני יותר טובה ממך. ולשמוע את זה מהבן אדם שאני הכי מעריצה בעולם, הכי מעריצה בעולם. הייתי מאושרת כל כך הרבה זמן וסיפרתי את זה לכולם. גדלתי לצד המודל לחיקוי הטוב ביותר. כולנו אוהבים אותך, ואי אפשר שלא. תמיד צחקתי על זה שאתה הבן המועדף והנכד המועדף, שגם כשאתה תצא מלבנון או מעזה ליומיים אתה תראה את כולם, ואתה תצא ותפגוש את כולם, ותראה לכולם אהבה. כל פעם שיצאת הביתה היה לי אוויר, אמא ואבא חזרו לנשום לרגע, הבית התמלא באור, הייתה אווירה של חג בבית. אורי שלי, אני מעריצה מספר אחת שלך. החלום שלי תמיד היה להיות אפילו רבע ממך. אתה איתי תמיד בתוכי, כי אני כל כך רציתי להיות כמוך. אני מתנחמת בזה שהגשמת את החלומות שלך, שהיית בכל העולם, שזכיתי לראות אותך מאוהב ומעל הראש בשחר. אני לא מצליחה להתחיל לחשוב על החיים בלעדיך, הלב שלי מרוסק, אני אוהבת אותך לנצח יותר ממה שאי פעם אצליח להסביר במילים".
מפקד גדוד שקד, סגן אלוף דניאל משה לוריה, ספד: "אורי היקר שלנו, שבר גדול פקד אותנו בגדוד. אנו מלווים אותך היום בדרכך האחרונה. הכאב הנורא מכול הגיע למפתן דלת משפחתך. אין בכוחן של מילים לתאר את גודל האובדן שנגרם בנפילתך. בשנת 2016 התחלת את מסלול העתודה בחיל הרפואה, ובדצמבר 2024 הגעת לגדוד שקד כרופא הגדוד. ידעת באופן מובהק היכן אתה רוצה להיות כשעם ישראל בצרה. לך זה היה ברור, אנחנו נלחמים על הבית, על המשפחה ועל העתיד שלנו. מפקדיך, חבריך וחייליך מעידים על אדם מיוחד. הגעת לכל מקום עם חיוך רחב וחיבוק גדול. ידעת לחבר בין אנשים, להעניק תחושת ביטחון ורוגע ברגעים המורכבים ביותר. וכולם אהבו והעריכו אותך, הן כאדם והן כאיש מקצוע. כרופא הגדוד היית מהטובים שבאנשי הרפואה המבצעית. הצלת חיים. הענקת טיפול לפצועים בשדה הקרב. עשית זאת תמיד במקצועיות יוצאת דופן, במסירות ובתחושת שליחות עמוקה. במשך כשנה וחצי שירתת בגדוד והשתתפת בלחימה הן ברצועת עזה והן בלבנון. לאורך כל התקופה פעלת מתוך מחויבות לחייליך כאשר טובת הפצועים והלוחמים עמדה תמיד לנגד עיניך. בזכותך נלחמנו עם הידיעה שאם משהו יקרה, יש על מי לסמוך".
קצין רפואה ראשי, תת-אלוף ד"ר זיוון אביעד בר, ספד: "אורי, אנו עומדים כאן היום בלב כבד ובכאב עמוק, מתקשים לעכל את האובדן הנורא. מדינת ישראל איבדה את אחד מטובי בניה. חטיבת גבעתי איבדה רופא גדודי מסור ומפקד אהוב. חיל הרפואה איבד את אחד מאנשיו המובחרים, ואתם, שחר, יונתן, פנינה, מאיה, רון, בני המשפחה, איבדתם בן, אח, בעל ואדם יקר מאין כמותו. סרן דוקטור אורי סילבסטר נפל אמש במהלך הלחימה בלבנון, בעודו ממלא את שליחותו כפי שחי אותה בכל יום, להיות שם עבור אחרים. אורי, בחרת במקצוע הרפואה מתוך רצון להציל חיים, ובחרת לשרת כרופא גדודי מתוך ההבנה שהמקום שבו זקוקים לך ביותר הוא לצד הלוחמים בחזית. כרופא גדוד שקד נשאת על כתפיך אחריות עצומה. בשדה הקרב, ברגעים שבהם הכול מתערער, יש דמות אחת שאליה כולם נושאים עיניהם. הדמות הזאת הייתה אתה. הלוחמים סמכו עליך, המפקדים בטחו בך, הפקודים הלכו אחריך. הם ידעו שאם יקרה הגרוע מכל, אתה תהיה שם".
ד"ר אורי יוסף סילבסטר, שבמקור גדל והתחנך ביישוב בית אריה, נהרג אתמול (שני) לאחר שארגון הטרור חיזבאללה שיגר שני רחפני נפץ לעבר נמ"ר של חטיבת גבעתי, במהלך פעילות מבצעית סמוך למצודת הבופור. באירוע הקשה נהרג הרופא הגדודי, ושבעה לוחמים נוספים נפצעו בדרגות קושי שונות, בהם שלושה קצינים שנפצעו באורח קשה ומפקד גדוד שקד שנפצע באורח קל. לאחר מותו, הועלה סילבסטר מדרגת סגן לדרגת סרן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו